הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

בבלי וירושלמי - הלכה כמי?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

כתובות פח ע"א

ונפרעת שלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה.
אמר רב אחא שר הבירה: מעשה בא לפני רבי יצחק באנטוכיא, ואמר: לא שנו אלא לכתובת אשה, משום חינא, אבל בעל חוב לא;
ורבא אמר רב נחמן: אפי' בעל חוב, שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים, ואתה נועל דלת בפני לווין.

 

1.
מחלוקת בין רב אחא שר הבירה [מוזכר בש"ס כמה פעמים עם חכמי אושא אבל אין לומר שהיה תנא!!!] לרבא אם אשה ובעל חוב נפרעים מנכסי החייב [נכסי הבעל או נכסי הלוה] שלא בפני החייב ובשבועה.

2.
רב אחא סובר שאשה כן גובה [כאמור במשנתנו] אבל לא בעל חוב,
ורבא [בשם רב נחמן] סובר שכך הדין גם לגבי בעל חוב.

2.1.
הערה כללית: כל פעם שמוזכר רבא ורב נחמן יחד לא מדובר ברבא בריה דריב"ח [רבא לא ראה את רב נחמן / רבא בריה דרב יוסף בר חמא] שנולד במות רב יהודה - רבא הרגיל - [מסכת קידושין דף עב עמוד ב], אלא רבא בר נתן או רבא בר ירמיה - שיטת ה"מנחת יהודה" בכל הש"ס.

3.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יג הלכה א:

מלוה שבא להפרע א בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולין ב"ד לשלוח אליו ולהודיעו עד שיעמוד עמו בדין שולחין ב ומודיעין לו, ואם אי אפשר להודיעו במהרה אומרים למלוה שישבע ויטול מנכסיו בין מן הקרקע בין מן ג המטלטלים ואין חוששין לשובר,
ודין זה תקנת חכמים הוא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינה אחרת ונמצא נועל דלת בפני לוין.

בפשטות, הרמב"ם פוסק כרבא שאמר בשם רב נחמן.

3.1
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק יג הלכה א:

[ב] כרב נחמן דאמר הכי פרק הכותב ולא כרבי יצחק נפחא דאמר לא שנו אלא כתובת אשה אבל ב"ח לא

הוא לא מסביר מדוע פוסקים כרב נחמן. כנראה בגלל הכלל של "הלכה כרב נחמן בדיני" [ולא בגלל רבא שהוא "בתראי"].

3.2

ובירושלמי מפרש וכי נפרעין לאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה הן כשרבית אוכלת בהן ומסקינן דמשלחין בתריה תרתי תלת איגרין אם אתי הא טבות ואי לא מחלטינן נכסיה

ופירש רב אלפס דמשמע מתוך הירושלמי דפשיטא ליה דאין נפרעין לאדם שלא בפניו

לפי הירושלמי משמע שלא כאף אחד מהאמוראים בסוגייתנו. ולפיו אף פעם לא נפרעים לאדם שלא בפניו [ומשמע שלא לגבי כתובת אשה ולא לגבי גביית חוב מהלוה].

3.3

מכל מקום לא עדיף ירושל' מתלמוד שלנו דא"ר יצחק נפחא לא שנו אלא כתובת אשה אבל בעל חוב לא
ודחה רב נחמן
הילכך אם אי אפשר להודיעו עבדינן כרב נחמן
וכן פסק רב האי בשערים ס"ה
וכן כתב מהר"ם זצ"ל כדאיתא רפ"א מהלכות ת"ת

והוא מסביר "לא עדיף ירושלמי מתלמוד שלנו". בפשטות נראה שכוונתו לומר, שבאופן עקרוני בכל סוגיה שיש בה דיון גם בבבלי וגם בירושלמי הרי שפוסקים לפי הבבלי, ובבבלי - בסוגייתנו - פוסקים כרב נחמן - וכמו שפסק הרמב"ם.
משמע מדבריו שאם הדיון בירושלמי הוא בעניין שלא דנו בבבלי הרי שכן פוסקים כירושלמי.

3.4

ולא כפר"ח שכתב לית דחש להא דרב נחמן אלא סמכינן אההיא דירושלמי ומעשים בכל יום שאין יורדין שלא בפניו דב"ח ע"כ פר"ח

הר"ח פוסק כירושלמי ושלא כסוגייתנו כלל.
אבל הוא מוסיף נימוק - שכך נהוג למעשה [="מעשים בכל יום"].

3.5
הוא - ה"הגהות מיימוניות" - טוען שתוס' בסוגייתנו פוסק כר"ח:

והתוספות לא הביאו בפרק הכותב אלא דברי ר"ח ואשת איש שתבעה מזונות השיב רבינו משולם מנרבונ"א דלא משהינן לה עד דמודעינן ליה והתשובה באביאסף בסימן רל"ז ע"כ:

[ג] כדאיתא בפרק שום היתומים ומשם ראיה נמי דקיימא לן כרב נחמן דפריך מיניה התם ע"ש ע"כ:

4.
תוספות מסכת כתובות דף פח עמוד א:

ורבא אמר רב נחמן אפילו בע"ח -
ופסק ר"ח דמעשים בכל יום שאין מוכרים שלא בפניו לבע"ח
ולית דחש להא דר"נ דאמר אפילו בבעל חוב

תוס' מביא את פסק ההלכה של ר"ח כמו שה"הגהות מיימוניות" הביא בשמו לעיל.

5.

ואף על גב דמקשי מינה בערכין פרק שום היתומים (ערכין דף כב.) ואי חיישת לשובר התם נמי לגבי הא דאמר ר"נ לחוש לשובר ומשני התם טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל כו'

במסכת ערכין דף כב הגמרא מקשה משיטת רב נחמן בסוגייתנו - ומשמע שכך צריכה להיות ההלכה.

5.1
נראה מדברי תוס' שהוא נוקט כלל שאם בסוגיה מסויימת הגמרא מסתמכת לצורך קושיה/תירוץ על אחת השיטות בעניין מסויים במקום אחר - הרי שהלכה כאותה דעה. כנראה שכך מכריע "עורך הגמרא" [="מסדר הש"ס"="סתם הש"ס" – 3 מופעים בתוס' בש"ס].

6.

נראה דסתם הש"ס קיי"ל הכי

וכהסברנו לעיל בסעיף 5.1 נראה שהתוס' קובע בפירוש. [קשור "קצת" לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"]

7.
אבל ממשיך תוס':

מכל מקום כיון דמעשים בכל יום סמכו למה דדחינן בירושלמי דמתמה וכי נפרעין לאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה כשריבית אוכלת כו'
ואיכא נמי בירושלמי דמודו בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמשלחין בתריה ג' איגרי אי אתי הא טבאות ואי לא מחליטינן לנכסיה, פירוש ר"ח.

תוס' אומר שהלכה כ"מעשים בכל יום" - שנוהגים כירושלמי!

7.1
נראה להעיר: גם לפי ר"ח אם לא היה ידוע על מנהג, הרי שלא היתה הלכה כירושלמי והיה פוסק כרמב"ם.

וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קכח.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)