הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה"; "הלכה כרשב"ג במשנתנו"; ירושת הבעל - מדרבנן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות פג ע"ב - פד ע"א
רבן שמעון בן גמליאל אומר כו'.
אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה.
כל הסוגיה - בהמשך:
1.
רבן שמעון בן גמליאל אומר כו'.
אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה.
בכמה שלבים של מהלך הסוגיה יוצא ש"רב" חולק על רשב"ג - כיצד? אולי הכוונה היא ש"רב" פוסק כתנא כלשהו אחר.
ואולי מותר לאמורא לחלוק על סברתו של תנא [אם אין בכך מחלוקת על עצם הדין].
2.
הגמרא מביאה כמה הסברים אפשריים להסבר הכרעת דינו של "רב":
מאי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה?
אילימא הלכה כרשב"ג, דאמר: אם מתה - יירשנה, ולאו מטעמיה,
דאילו רשב"ג סבר: מתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל,
ורב סבר: תנאו קיים,
וקסבר: ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה,
רב מסכים לכך שאם התנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, אלא הוא סובר כרבי יהודה [מסכת כתובות דף נו עמוד א] שבדבר שבממון - תנאו קיים [ובזה הוא חולק על רשב"ג].
ורב מסכים שהלכה למעשה בפועל כרשב"ג במשנתנו ש"תנאו בטל", מפני שרב סובר שירושת הבעל היא מדרבנן [כאחד התנאים במסכת בכורות דף נב], וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ואפילו בדין של ממון - תנאו בטל.
ולכן במשנתנו - כרשב"ג - אם הבעל התנה שלא יירשנה - תנאו בטל.
על כך שירושת הבעל היא מדרבנן - כדברי "רב" בסוגייתנו - ראה מה שכתבנו על מסכת בכורות דף נב. שם יש מחלוקת תנאים בזה. ושם אומרים הפרשנים, שהרמב"ם פוסק שירושת הבעל - מדברי סופרים [="מדרבנן"?] מפני שכך פוסק רב בסוגייתנו [והרי סוגייתנו היא הסוגיה העיקרית בנושא זה - במסכת כתובות].
3.
והגמרא מקשה סתירה מדברי רב [אם במתנה על מה שכתוב בתורה - בדבר שבממון - תנאו קיים]:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פד עמוד א
וסבר רב תנאו קיים?
והא איתמר: האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה,
רב אמר: יש לו עליו אונאה,
ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה!
3.1
רמב"ם הלכות מכירה פרק יג הלכה ג:
האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונייה יש לו ג עליו הונייה, במה דברים אמורים בסתם שאין יודע כמה הונייה יש בו כדי שימחול, ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הונייה שהרי יש בו, אבל במפרש אין לו הונייה שכל תנאי שבממון קיים.
3.1.1
הגהות מיימוניות הלכות מכירה פרק יג הלכה ג:
[ג] וכ"פ השאלתות וכן ר"ח כרב ודלא כשמואל דאמר אין לו עליו אונאה וכ"פ ראבי"ה דהא איסור לאו הוא והלכתא כרב באיסורי וכן פירש בעל ס"ה כרבינו המחבר
ודלא כיש גאונים שפסקו כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני:
אולי יש כאן מחלוקת עקרונית בדין אונאת ממון אם שייך לדיני "איסור" או ל"דיני" [דיני ממון].
3.1.2
ואולי המחלוקת העקרונית היא לגבי ההכרעה במקרה שבדין מסויים יש גם "איסור" וגם "דיני", האם הולכים לפי הכלל באיסורים [שהלכה כרב] או לפי הכלל בדינים [שהלכה כשמואל].
3.2
המסקנה לעיל היא שרב סובר שגם בדבר שממון תנאו בטל [באיסור תורה] וכרשב"ג.
4.
הסבר שני למחלוקת רב עם רשב"ג:
אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל, ולאו מטעמיה,
דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: מתה - יירשנה, ורב סבר: מתה - לא יירשנה.
רב באמת סובר שירושת הבעל היא מדרבנן וכן מועיל תנאי מפני שחכמים לא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.
4.1
דוחה הגמרא:
האי מטעמיה ולא כהילכתיה הוא!
יוצא שרב חולק על הדין של רשב"ג ולא מתאים למימרא הראשונה שבה נאמר, שרב לא חולק על הדין של רשב"ג אלא רק על טעמו.
5.
הסבר שלישי למחלוקת:
אלא, הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: אם מתה - יירשנה, ולאו מטעמיה,
דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: בדאורייתא תנאו בטל, הא בדרבנן תנאו קיים,
ורב סבר: אפילו בדרבנן תנאו בטל.
האי כטעמיה וכהילכתיה הוא, ורב מוסיף הוא!
ובמקרה כזה פשוט ש"רב" לא חולק על רשב"ג.
6.
הסבר רביעי:
אלא, הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: אם מתה - יירשנה, ולאו מטעמיה,
דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: ירושת הבעל דאורייתא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל,
ורב סבר: ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.
הביטוי "רב סבר" כוונתו "רב פסק", שהרי אינו יכול לחלוק על רשב"ג.
והמסקנה היא שרב סובר שירושת הבעל היא מדרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכן כמו בדין תורה, תנאו - שלא יירשנה - בטל.
6.1
ורב סבר ירושת הבעל דרבנן?
והתנן, רבי יוחנן בן ברוקא אומר: היורש את אשתו - יחזיר לבני משפחה וינכה להן מן הדמים;
והוינן בה, מאי קסבר? אי קסבר: ירושת הבעל דאורייתא, אמאי יחזיר?
ואי דרבנן, דמים מאי עבידתייהו?
ואמר רב, לעולם קסבר: ירושת הבעל דאורייתא, וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות, משום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר, ומאי ינכה להן מן הדמים? דמי קבר אשתו,
כדתניא: המוכר קברו ודרך קברו, מעמדו ומקום הספידו - באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו, משום פגם משפחה!
הגמרא מתייחסת לסוגיה במסכת בכורות דף נב, שם משמע שרב סובר שירושת הבעל - דאורייתא.
6.2
רב לטעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא קאמר, וליה לא סבירא ליה.
כלומר, בזה שרב מתרץ את שיטת התנא רבי יוחנן בן ברוקא אין הדבר בהכרח מעיד שהוא פוסק כמותו [קשור קצת לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכה כוותיה"?].
6.3
הערה: דומה קצת לביטוי בדף הקודם "לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי". בשניהם, אמנם האמורא המאוחר הכיר את דברי קודמו או מתרץ אותו - אבל לא סובר כמותו.
6.4
הערה: האם בסוגייתנו זה מקרה "חריג", אבל בדרך כלל באמת כן אומרים שכשאמורא מתרץ חכם אחר הרי משמע שהוא סובר כמותו.
7.
רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכה ט:
התנת עמו אחר שנשאה שלא יירשנה תנאה בטל ואף על פי שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם ה כשל תורה,
וכל תנאי שבירושה בטל אף על פי שהוא ממון שנ' +במדבר כ"ז+ בה לחקת משפט, ובשאר הדברים תנאו קיים, כגון שהתנה עמה שאין לה שאר וכסות, על מנת שלא יאכל פירות נכסיה, וכל כיוצא בזה תנאו קיים. +/השגת הראב"ד/ וכל תנאי שבירושה בטל אף על פי שהוא ממון שנא' לחוקת משפט. א"א חסרון דעת אני רואה בכאן ומה צורך לחקת משפט והיאך אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם ואיך יאמר לאביו או לאחד ממורישיו דין ודברים אין לי בנכסים אחר מיתתכם ואין אדם מקנה מה שאין לו בו שום זכות.+
הרמב"ם פוסק כרב שירושת הבעל מדברי סופרים [=מדרבנן].
8.
הערה כללית לכל הסוגיה: לא ראיתי התייחסות בפרשנים לכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
ויותר מכך, בגמרא - מסכת בכורות דף נב - משמע שמכל התנאים במשנה: רבי מאיר, חכמים, רבי אליעזר ורבי יוחנן בן ברוקה רק רבי אליעזר סובר שירושת הבעל את אשתו היא מדרבנן, וכל השאר סוברים שהיא מדאורייתא.
יוצא שהם סוברים כרשב"ג במשנתנו - מסכת כתובות דף פג-פד. ואם כן, כיצד "רב" חולק?
8.1
אלא, כמו שכתבנו לעיל בסעיף 1. רב לא חולק על הדין שהלכה למעשה כרשב"ג, הוא חולק רק על היסוד של ירושת הבעל שהיא דאורייתא. כמו שהגמרא הסבירה את שיטת רב בסוגייתנו, שגם אם ירושת הבעל היא מדרבנן הרי שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ולכן תנאו בטל, כמו שהיה בטל לו הדין היה מדאורייתא.
9.
ועוד כתבנו על מסכת בכורות דף נב, לענייננו:
אור שמח הלכות נחלות פרק א הלכה ח:
הנה מרא דתלמודא בבלאה רב סבר (כתובות דף פ"ג ע"ב) דירושת הבעל הוי דרבנן, וכן מרא דתלמודא ירושלמאה ר' יוחנן סבר בירושלמי פרק יש נוחלין (ב"ב פ"ח ה"ה), דברי חכמים אביה יורשה, אחיה יורשים אותה [פירוש והוי ירושתו רק דברי סופרים, ומתנה על דבריהם תנאו קיים, לכן פליגי על רשב"ג]
כנראה שה"אור שמח" מתכוון לענות על הקושי שהעלינו. "רב" נחשב "מרא דתלמודא בבלאה" ורבי יוחנן נחשב "מרא דתלמודא ירושלמאה" – ושניהם סוברים שירושת הבעל מדרבנן ולכן כך פסק הרמב"ם.
[מובא גם במסכת בכורות דף נב, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קכ]
זאת אומרת: דווקא בגלל שמדובר ב"רב" וב"רבי יוחנן" יש להם סמכות להכריע נגד רוב חכמי המשנה בסוגייתנו !!!
9.1
לכאורה יוצא שלא לכל אמורא היתה סמכות לפסוק כנגד כללי פסיקה במשנה [גם נגד הכלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" וגם כנגד רוב התנאים במשנה במסכת בכורות דף נב]! זה חידוש גדול.
9.2
אמנם לגבי סוגייתנו כבר הערנו שיתכן שמכיוון שרב לא חולק על הדין בפועל של רשב"ג במשנתנו, אלא הוא חולק על הכללים שעליהם התבסס רשב"ג, אין זה נחשב נגד הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
