הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות פג ע"א-ע"ב
איבעיא להו: קנו מידו, מהו?
אמר רב יוסף: מדין ודברים קנו מידו.
רב נחמן אמר: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר אביי: מסתברא מילתא דרב יוסף
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פג עמוד ב
בעורר, אבל בעומד - מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר אמימר, הלכתא: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר ליה רב אשי לאמימר: בעורר או בעומד?
למאי נפקא מינה? לכדרב יוסף,
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי.
מבנה הסוגיה:
הערות שונות:
1.
איבעיא להו: קנו מידו, מהו?
מחלוקת ראשונים על מה נסובה הבעיה, האם על משנתנו [ממה הבעל יכול "להסתלק"] או על הברייתא [שאדם רוצה להסתלק מנכס ששייך לו], ראה "שוטנשטיין" הערה 24.
שאלת הגמרא היא, האם מועיל קניין במקרים שלא הועילו בדיבור [או בכתיבה].
2.
מחלוקת:
אמר רב יוסף: מדין ודברים קנו מידו.
והקניין לא מועיל.
רב נחמן אמר: מגופה של קרקע קנו מידו.
לפי רב נחמן הקניין כן יועיל.
3.
אביי מפרט את הדין לפי רב יוסף:
אמר אביי: מסתברא מילתא דרב יוסף
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פג עמוד ב
בעורר, אבל בעומד - מגופה של קרקע קנו מידו.
כלומר, ש"בעומד", רב יוסף מודה לרב נחמן.
4.
אמר אמימר, הלכתא: מגופה של קרקע קנו מידו.
בפשטות אמימר פוסק ההלכה כרב יוסף וכפי שאביי הסביר אותו.
5.
אמר ליה רב אשי לאמימר: בעורר או בעומד?
למאי נפקא מינה? לכדרב יוסף,
אמימר לא התייחס לספק של אביי - בדברי רב יוסף - ולכן רב אשי התלבט.
6.
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי.
מתשובת אמימר משמע שהוא פוסק כרב יוסף בלי הבחנתו של אביי או שהוא פוסק לפי רב נחמן, וממילא אין הבדל בין "עורר" [טענת התובע] או "עומד" [טענת המחזיק] - והקניין מועיל.
7.
רמב"ם הלכות אישות פרק כג הלכה ב:
התנה עמה שלא יהיה לו דין ודברים בנכסיה אם מכרה ונתנה מכרה קיים ומתנתה קיימת אבל אוכל פירותיהן כל זמן שהן ברשותה,
ואם קנו מידו כשהיא ארוסה שאין לו דין ודברים בנכסיה הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם,
ואפילו ערער על קניינו ואמר לא עלה בדעתי שאין לי פירות מפני קנין זה אלא שאם מכרה מכרה קיים שאין אדם נושא אשה בלא נכסים אין שומעין לו אלא כבר סילק עצמו מגוף הקרקע.
+/השגת הראב"ד/ ואם קנו מידו כשהיא ארוסה שאין לו דין ודברים בנכסיה הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות. א"א כל מה שכתב כאן הכל הבל ורעות רוח.+
משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כאמימר. גם מסוגייתנו משמע שבמחלוקת בין אמימר ורב אשי - הלכה כאמימר.
8.
כאן המקום לברר את משמעות הביטוי - בדברי אמימר - "לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי"
הביטוי : "לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי" - 10 מפעים בש"ס, כאשר ב 6 פעמים אומר זאת אמימר לרב אשי.
9.
משמעות הביטוי:
1. "לא סבירא לי": אני לא מקבל את הקולא שבדין ....
2. הדין מקובל אבל מנימוק אחר.
בסוגייתנו, מתאים ההסבר הראשון רק אם נאמר שדינו של רב יוסף נחשב "קולא" לגבי הבעל שהסתלקותו לא מועילה [והוא מרוויח מכך שימשיך לאכול פירות]
9.1
ואולי אפשר לומר הסבר נוסף לביטוי הנ"ל: למרות שהחכם - בסוגייתנו, אמימר - שמע את דינו של רב יוסף, בכל זאת הוא לא פוסק כמותו.
ונראה להוסיף, אמימר שמע שאביי מסביר את רב יוסף ולכן בא אמימר וקובע "לא סבירא לי" - אינני פוסק כמותו למרות שהוא מסתבר יותר [אולי בגלל הכלל ש"הלכה כרב נחמן בדיני"].
10.
הרחבה: לגבי "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי".
ראה מה שכתבנו על מסכת חולין דף נג עמוד ב:
הערה: סימון הסעיפים לפי המקור במסכת חולין:
השלבים בסוגיה כולל הערות:
1. הצגת מחלוקת בין רב לשמואל.
2. הצגת המקרים בהם הם אינם חולקים
3. הצגת המקרה עליו הם חלוקים "כי פליגי..."
4. אמימר פוסק "הלכתא חוששין לספק דרוסה". אמימר הוא זה שפוסק "הלכתא..." ושונה מהביטוי "והלכתא..." שלגביו דנו בדפים האחרונים שיתכן וזו תוספת יותר מאוחרת של הסבוראים.
ויש לשאול: הרי הכלל הוא שהלכה כרב נגד שמואל "באיסורים", ומדוע אמימר פסק כשמואל [וזו שאלת רב אשי לאמימר, להלן]?
התשובה היא שמותר לאמורא כלשהו לפסוק בניגוד לכללי הפסיקה הרגילים מפני שהכללים תקפים כל עוד אין בגמרא הכרעה מפורשת.
אולם בכל זאת, מהו הנימוק שאמימר פסק בניגוד ל"רב"?
כנראה בגלל שסברת שמואל נראית לו בפני עצמה.
שאלה נוספת: מדוע אמימר לא אמר בפירוש: "והלכתא כשמואל"?
לגבי שאלה זו יש מי שאומר שאמימר מתכוון לפסוק פסיקה "כללית", שבכל ספק דרוסה יש לפסוק לחומרא ולא רק בספק בסוגייתנו. ["מתיבתא", הערה ד]
5. רב אשי שואל את אמימר מדוע לא פסק כרב. כך מפרשים הפרשנים את שאלת רב אשי. אמימר היה רבו של רב אשי.
6. אמימר ענה לרב אשי "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי". משמע שאמימר טוען שהוא לא מקבל את סברת רב.
מדוע לא הסתפק באמירת "לא סבירא לי" והוסיף גם "לא שמיע לי"?
יש מי שאומר שהמילים "כלומר לא סבירא לי" הם תוספת משובשת,
ויש מי שאומר שזו תוספת של סבוראים שבאו לפרש את הביטוי "לא שמיע לי",
ויש מי שאומר שהתוספת מדגישה שסברא זו לא מקובלת כלל וכלל ואין להקל כקולא של "רב" בשום תנאי. ["מתיבתא", הערה ו].
יש עוד כמה פעמים בש"ס, שביטוי זה מופיע בהקשר של אמימר ורב אשי.
השאלה היא האם "לא שמיע לי" הכוונה שהוא לא שמע ולא הכיר את דעת רב, ולא ידע שחולק הוא על שמואל. אבל אז צריך לחזור בו אחרי שרב אשי "גילה" לו את דעת רב. יכול להיות שאמנם כך הוא, ולכן מייד אמימר הוסיף "לא סבירא לי" כלומר גם אחרי שנודעה לו שיטת "רב" בכל זאת אמימר לא סובר כמותו ומכריע כשמואל.
ומדוע בתחילה אמימר לא אמר שהוא פוסק כשמואל. כנראה יש לומר שבאמת בשלב הראשון דינו של שמואל נאמר ב"סתם", ולא כמחלוקת בין רב לשמואל.
ויש מי שאומר שבסופו של דבר אמימר טוען ש"לא שמיע לי" לא שמע שיש מחלוקת בין רב ושמואל ["מתיבתא", הערה ו, בסוף]
11.
כמה "נקודות" שהסברנו שם מתאימים גם לסוגייתנו - מסכת כתובות דף פג.
