הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אליבא ד..."-"ואליבא ד..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות עט ע"א
ר"ש חולק בין נכסים. אלו הן ידועין, ואלו הן שאינן ידועין? ...
מיתיבי: הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה, כיצד היא עושה? כותבת שטר פסים לאחרים, דברי רשב"ג וחכ"א: רצה מצחק בה, עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה;
טעמא דכתבה ליה הכי, הא לא כתבה ליה הכי - קננהי לוקח!
א"ר זירא, לא קשיא: הא בכולה, הא במקצתה.
ואי לא קננהי לוקח, ניקנינהו בעל!
אמר אביי: עשאום כנכסים שאין ידועין לבעל, ואליבא דר"ש.
1.
רמב"ם הלכות אישות פרק כב הלכה ח:
במה דברים אמורים ו בנכסים הידועין לבעל אבל אם נפלו לה נכסים במדינה אחרת ולא ידע בהן הבעל ומכרה אותן מכרה קיים, וכן ארוסה שמכרה קודם הנישואין מכרה קיים שאין לבעל בנכסי ארוסתו כלום עד שיכנוס.
1.1
הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כב הלכה ח:
[ו] ר"ש חולק בין נכסים לנכסים וכו' וכר"י דתניא נמי הכי ודלא כרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר ידועין מקרקעי ושאינם ידועים מטלטלי וכ"פ בתוספות כר"ש וכן ר"ח:
1.2
מגיד משנה הלכות אישות פרק כב הלכה ח:
[ח] בד"א בנכסים וכו'. זו סברת ר"ש במשנה פרק האשה (כתובות דף ע"ה) שהוא מחלק בין נכסים ידועים לנכסים שאינן ידועים ופי' ר"י אלו הן שאינן ידועים כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים ותניא כותיה
והלכה כר"ש כמבואר בהלכות וכ"כ ז"ל:
2.
מכל הפרשנים משמע שהלכה במשנתנו כדין הנקודתי של רבי שמעון.
3.
בדרך כלל אין הלכה כרבי שמעון במשניות ומדוע כאן כן הלכה כמותו?
4.
ניתן לומר כמה נימוקים מדוע הלכה כרבי שמעון:
בסוגייתנו אין מי שחולק במשנתנו במפורש על רבי שמעון.
4.1
גם מפני שרבי יוחנן ורבי יוסי ברבי חנינא הסבירו את דברי רבי שמעון במשנה, והגמרא הביאה ברייתא כדברי רבי יוחנן.
4.2
תוס' מסביר מדוע הלכה כרבי שמעון:
תוספות מסכת כתובות דף עט עמוד א:
עשאום כנכסים שאינם ידועים ואליבא דר"ש -
פסק ר"ח כר"ש בנכסים שאינם ידועין
וכן נראה מדקאמר ואליבא דר"ש
משמע דכל הני דסבירא להו שטר מברחת לא קנה סבירא להו כר"ש...
מפני שהגמרא בהמשך הדיון לגבי הברחת נכסים מזכירה ביטוי של "ואליבא דרבי שמעון" – משמע שכך פוסקת הגמרא!
4.3
ממשיך תוס':
דאי בעי למימר דתקינו רבנן משום תקנת מברחת כמו שאומר ר"ש בנכסים שאינן ידועין ואפי' רבנן דר"ש מודו בה ולעולם לית הילכתא כוותיה א"כ הל"ל עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל אליבא דר"ש בלא וי"ו דהוה משמע דכי היכי דנכסים שאינם ידועים לא משתעבדי לבעל אליבא דר"ש ה"נ מברחת לכ"ע
ומדקאמר ואליבא דר"ש משמע דוקא לר"ש משום דע"י הברחה הוו נכסים שאינם ידועים
וכבר בא מעשה שטר מבריח נכסיו לפני ר"ת שרצה ללוות ורצה שלא ישתעבדו נכסיו לבעל חוב וגם שטר מבריח נכסיו שלא ישתעבדו נכסיו לכתובת אשתו
ואמר ר"ת שהשטר קיים ומגבינן ביה דדוקא הכא דהוי מברחת דלא קני להו בעל דהוו נכסים שאין ידועים אמרינן דודאי להבריח נתכוון אבל במעשים אלו דאי לא הוי קני לוקח הויא קני להו ב"ח והאשה וכיון דבהכי לא הוי מוברח אית לן למימר דלמתנה גמורה איכוין.
ותוס' מסביר - ונראה שיש כאן הסבר עקרוני לכל הש"ס ולא רק בסוגייתנו - אם כתוב בגמרא "ואליבא דרבי שמעון" - כך הגמרא פוסקת, אבל אם הניסוח היה "אליבא דרבי שמעון" [בלי וי"ו] - אין הכרח שכך הלכה כי לשון זו אומרת רק שיש דמיון בלבד בין שני הדינים שדנים בהם!
4.31.
או שהמשמעות של דברי תוס' היא: הביטוי "ואליבא..." רק מדגיש שהאמור מתאים רק ודווקא לפי אותו חכם, ואילו הביטוי "אליבא" [בלא "ויו"] "רק" אומר שהגמרא מביארה דוגמא מדברי אותו חכם.
הערה: יש כ-500 מופעים בש"ס של הביטוי "אליבא" ו"ואליבא", ויש לבדוק בכולם אם מתאימים הדברים שהסקנו מדברי התוס'!
