הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבה ורבא" - הלכה כבתראי?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות עד ע"ב-עה ע"א
תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת,
אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת;
מה בין חכם לרופא?
חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא.
והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת!
אמר רבא, לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי אלעזר,
הא ר"מ, דאמר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין,
הא ר"א, דאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
מאי היא?
דתנן: המוציא את אשתו משום נדר - לא יחזיר, משום שם רע - לא יחזיר;
רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים - לא יחזיר, לא ידעו בו רבים - יחזיר;
רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר, ושאינו צריך חקירת חכם - יחזיר;
(רבי אלעזר אומר אחד צריך ואחד אינו צריך לא יחזיר)
אמר רבי אלעזר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.
...
ר"מ אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר,
ר' אלעזר אומר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד,
ר' אלעזר סבר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
מבנה הסוגיה:
1.
הדין בברייתא:
תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת,
אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת;
אשה שהתקדשה בתנאי שאין עליה נדרים ואחר כך חכם התיר לה את נדרה - מתקיים הנדר - שאין עליה נדרים - וממילא מקודשת, ואם התקדשה בתנאי שאין בה מום - והיה בה מום אולם אחר כך רופא ריפא אותה, הקידושין מתבטלים כי בזמן הקידושין היה בה מום והרופא ריפא אותה רק "מכאן ולהבא".
1.1
ההבחנה בין חכם לרופא:
מה בין חכם לרופא?
חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא.
2.
קושיה מברייתא:
והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת!
בברייתא משמע שאין הבחנה, וגם לגבי נדר שהחכם התיר לה את הנדר, בכל זאת לא התקיים התנאי ולכן אינה מקודשת.
3.
רבא מתרץ: [הערה: לא מסביר במפורט את פרטי התרוץ]:
אמר רבא, לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבי אלעזר,
הא ר"מ, דאמר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין,
הא ר"א, דאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
רבא מיישב, שכל אחת משתי הברייתות היא לפי שיטת תנא אחר.
הערה: מה ההבדל בין הביטוי "הא רבי... הא רבי..." לביטוי "הני תנאי כהני תנאי"?
3.1
הערה חשובה לצורך ההמשך בעניין הכרעת ההלכה: יש שמתקנים את הגירסא במקום "רבא" ל"רבה"!
4.
הגמרא מביאה את מקור המחלוקת בין רבי מאיר ורבי אלעזר:
מאי היא?
דתנן: המוציא את אשתו משום נדר - לא יחזיר, משום שם רע - לא יחזיר;
רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים - לא יחזיר, לא ידעו בו רבים - יחזיר;
רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר, ושאינו צריך חקירת חכם - יחזיר;
(רבי אלעזר אומר אחד צריך ואחד אינו צריך לא יחזיר)
אמר רבי אלעזר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.
בפשטות מדובר במשנה במסכת גיטין דף מה. אבל שם מדובר "משום שם רע", ולכן יתכן שמדובר בברייתא - תוספתא, גיטין פרק ג הלכה ה.
4.1
דיון פנימי:
מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עה עמוד א
+יהושע ט'+ ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה.
וכמה רבים?
רב נחמן בר יצחק אמר: שלשה, ימים - שנים רבים - שלשה.
ר' יצחק אמר: עשרה, עדה כתיב בהו.
ר"מ אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר,
ר' אלעזר אומר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.
4.2
הסבר המחלוקת בין רבי מאיר לרבי אלעזר:
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד,
ר' אלעזר סבר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
כמו שהובא בסעיף 3 לעיל.
5.
רבא מיישב את הסתירה שהובאה לעיל בסעיף 2 באופן אחר:
רבא אמר: הכא באשה חשובה עסקינן, דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה.
בברייתא השניה - שנקבע בה, שגם לגבי נדר שחכם התיר לה [והחכם מבטל את הנדר מעיקרא] גם אינה מקודשת - מדובר ב"אשה חשובה" [בת של גדולים].
[ב"מנחת יהודה" אומר: אם כאן "רבא" הרי כבר הובא לעיל "רבא". ואם שם לא מתקנים ל"רבה" אולי כאן הוא "רב אשי" כי לפני כן הובא רב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא]
6.
דיון פנימי [הערה: לא מסביר במפורט את פרטי הדיון]:
אי הכי, סיפא דקתני: אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו, אצל רופא וריפא אותו - מקודשת,
ליתני אינה מקודשת,
ולימא: הכא באדם חשוב עסקינן, דאמרה לא ניחא לי דאיתסר בקריביה!
איהי בכל דהו ניחא לה,
כדריש לקיש, דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו.
אביי אמר: דשומשמנא גברא, כורסיה בי חראתא רמי לה.
רב פפא אמר: דנפסא גברא, תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב.
רב אשי אמר: דקלסא גברא, לא בעי טלפחי לקידרא.
תנא: וכולן מזנות ותולות בבעליהן.
7.
לסיכום: יש מחלוקת בין "רבה" לרבא" ביישוב הסתירה בין שתי הברייתות.
8.
הכרעת ההלכה:
רא"ש מסכת כתובות פרק ז סימן יג:
...והלכה כר' מאיר דאין אדם חש על ביזוי זה שתוכל להביא שלשה הדיוטות לביתה ויתירו לה
וכן סובר ת"ק דקאמר לא יחזיר בכל ענין
הלכך לרבה הלכה אצל חכם והתירה מקודשת
הלכה כרבי מאיר [במשנה/ברייתא בסעיף 4 לעיל].
8.1
והרי שם רבי יהודה חולק על רבי מאיר והכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר!
8.2
אלא כנראה שהרא"ש מתכוון לומר שגם "תנא קמא" מסכים בזה לרבי מאיר וממילא הלכה לא כרבי יהודה אלא כ"תנא קמא" - על פי הכלל הנפוץ שהלכה כתנא קמא נגד תנא שחולק עליו,
ובעיקר בגלל שהלכה כרבים - תנא קמא ורבי מאיר נגד יחיד - רבי יהודה.
9
המשך דברי הרא"ש:
רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה
ומוקי תרוייהו כרבי מאיר
הוא מביא את תירוצו של רבא, שגם פוסק לפי רבי מאיר הנ"ל.
ולפי רבא מיושב לפי סעיף 5 לעיל - תלוי ב"אשה חשובה".
10.
דיון בהכרעה הסופית, האם תלוי ב"אשה חשובה" לגבי הפרת הנדר על ידי חכם - תלוי אם הלכה כרבה או כרבא:
ומצאתי כתוב שנסתפקו הגאונים היכא דפליגי רבה ורבא הלכתא כמאן
משום דקיימא לן דמאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי
(אף אם הוא) כנגד רבה שהיה רבם או לא
כעיקרון, הכלל הוא שהלכה כבתראי, וצריך לפסוק כרבא נגד רבה.
[הערה: אבל תלוי בדברינו לעיל בסעיף 5 מה שהוספנו על "רבא" - זיהוי]
10.1
ובדרך אגב הוא מביא את הכלל, שפוסקים "הלכה כבתראי" רק לגבי חכמים מתקופת אביי ורבא והלאה. משמע ממנו שגם אם רבא עצמו חולק על חכם קדום יותר עדיין חל הכלל של הלכה כבתראי.
10.2
אבל יתכן שאם ה"בתראי" הוא תלמיד של החכם הקדום [רבא היה תלמידו של רבה] לא אומרים ש"הלכה כבתראי"
[הערה: יש אומרים שאם התלמיד חולק על רבו שלא בפניו או לאחר מותו כן תקף הכלל "הלכה כבתראי" אפילו כתלמיד נגד רבו].
10.3
ולכן הוא פוסק לחומרא:
והלכך יש להחמיר ולהצריכה גט אף באשה חשובה..
11.
רמב"ם הלכות אישות פרק ז הלכה ח:
המקדש אשה סתם ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים או נמצא עליה אחד משלשה נדרים הרי זו מקודשת מספק.
קידשה על מנת שאין עליה נדרים והיו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה הרי זו מקודשת.
מגיד משנה הלכות אישות פרק ז הלכה ח:
לגבי הדין בדף הקודם, ולא על סוגייתנו לעיל:
[ח] המקדש אשה סתם ונמצא בה וכו'. בגמרא על משנתנו דתצא שלא בכתובה אמרו כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא והקשו מאי שנא כתובה דלא דאמר אי אפשי באשה נדרנית גיטא נמי לא תיבעי (דאמר אי אפשי באשה נדרנית). אמר רבה צריכה גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא צריכה גט מדבריהם
רבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה וגבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא, והובאה סוגיא זו בהלכות והיא הלכה ואפילו לדעת רב דאמר קידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט.
ופסק רבינו כרבא דהוא בתרא דאמר תנא ספוקי מספקא ליה:
כעיקרון הלכה כרבא נגד רבה [וגם נגד רב חסדא]. הוא מנמק זאת על פי הכלל "הלכה כבתראי".
11.1
הוא לא מסתפק בספק של הרא"ש לעיל בסעיפים 10-10.3
ולכן השאלה היא האם יש מחלוקת בהיקף הכלל "הלכה כבתראי" בין הרמב"ם לרא"ש.
12.
המשך דברי ה"מגיד משנה" בקשר לסוגייתנו בכתובות דף עד עמוד ב - עה עמוד א:
קידשה על מנת שאין עליה נדרים וכו'. שם ברייתא (כתובות דף ע"ד) הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת מה בין חכם לרופא חכם עוקר הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. והקשו והתניא אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת ותירץ רבה הא ר"מ הא רבי אלעזר ולפי תירוץ זה קי"ל כברייתא קמייתא דאתיא כרבי מאיר
ורבא תירץ שהברייתא השניה היא באשה חשובה דאמר לא ניחא לי דאתסר בקרובותיה
ורבינו פוסק כרבה ולא חלק בין אשה חשובה לשאינה חשובה
בסוגייתנו הוא פוסק כרבה ולא כרבא [רבא מבדיל בין אשה חשובה לאשה שאינה חשובה].
12.1
לכאורה הוא לא פוסק כרבא - וממילא לא לפי הכלל של "הלכה כבתראי", וגם סותר לדברי ה"מגיד משנה" עצמו בפיסקה הקודמת - סעיף 11 - שרבא הוא "בתראי" והלכה כמותו נגד רבו - רבה.
וגם לא נראה שהוא פוסק מספק - כמו הרא"ש.
12.2
ולכן הוא מנמק את פסיקתו כרבא לא על פי הכלל של "הלכה כבתראי", אלא על פי מהלך הגמרא:
והטעם משום דמקשינן לרבא ואיצטריך לשינויא
ולרבה לא אקשינן מידי
הילכך לא סמכינן אשינויא דרבא.
בדיון בסוגייתנו הגמרא הקשתה על רבא ותירצה, ואילו על רבה הגמרא לא הקשתה [כנראה שהוא סובר שהגמרא היתה יכולה להקשות על רבה!!!], ולכן יש לומר, שמתוך הסוגיה משמע שהגמרא ["סתמא דגמרא"? / "עורך הגמרא"?] לא "סומכת" על התרוץ לשיטת רבא, ולכן היא פוסקת כרבה נגד רבא.
12.3
הערה: לפי דבריו נראה לכאורה שמבנה סוגיה של קושיה ותרוץ לשיטה אחת לא מוגדר כ"שקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"
12.4
גם משמע ממנו שדעה שאין עליה קושיה עדיפה מדעה שיש עליה קושיה+תרוץ.
