דר עם נחש בכפיפה
כתובות עב ע"א
"היה רבי מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת - יחזור וידירנה. ידירנה, במאי מתקן לה? אלא יחזור ויקניטנה, כדי שתדור בפניו ויפר לה, אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה.
תניא, היה רבי מאיר אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה - יחזור ויפריש אחריה; אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה.
מאן דמתני לה אהא – כל שכן אהך, אבל מאן דמתני אהך - אבל הא זימנין דמקרי ואכיל".
לנוסח הדפוס הברייתא הראשונה היא דברי רבי מאיר והשניה רבי יהודה. אולם לדברי הגמרא יש מחלוקת בין הברייתות, מכאן ששתי הברייתות עוסקות באותו חכם. ואמנם בנוסח בכתבי היד רומא א' רומא ב' ורומא ג' בשתי הברייתות מוזכר רבי מאיר.
ומדוע לא חשש רבי מאיר לטענת חכמים שאין אדם דר עם נחש בכפיפה?
אלא שסגולתו של רבי מאיר היתה שבעצמו לא היה חש מלדור עם נחש בכפיפה! שכך אמרו במסכת חגיגה דף טו ע"ב, תלמיד קטן אין לו ללמוד תורה מרב אלא אם כן דומה למלאך ה' צבאות, ואילו רבי מאיר שגדול היה, יכל ללמוד תורה אף מֵאַחֵר על אף שקיצץ בנטיעות, והלא אין לך נחש מזיק מזה!
לכן דוקא רבי מאיר הוא שידע לגלות את צערו של הקדוש ברוך הוא אף על דמן של רשעים, כמו שאמרו שם בחגיגה:
"אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? - משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק! אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת - קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך".
בזה דומה היה למשה רבינו שאמר עליו הקדוש ברוך הוא אחר מיתתו: (תהלים צד, טז) "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן" (מסכת סוטה דף יג ע"ב).
ובחוסנו זה יכל היה רבי מאיר גם לעמוד בפני הגלים שנמשלו לרשעים, כאמור במסכת יבמות דף קכא ע"א.
