הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כ"סתם ברייתא"?; הלכה כתנא קמא בברייתא?; "חיסורי מחסרא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות סז ע"א
אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן: הכניסה לו זהב - שמין אותו, והרי הוא כשוויו.
מיתיבי: הזהב - הרי הוא ככלים; מאי לאו ככלים של כסף דפחתי!
לא, ככלים של זהב דלא פחתי.
א"כ ככליו מיבעי ליה!
ועוד תניא: זהב - הרי הוא ככלים, דינרי זהב - הרי הן ככספים;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותן, והרי הן בשוויהן;
רשב"ג אהייא?
אילימא אסיפא, מכלל דתנא קמא סבר: אפי' במקום שנהגו שלא לפורטן, הא לא נפקי!
אלא לאו ארישא, והכי קאמר: זהב - הרי הוא ככלים, מאי כלים? כלים של כסף; רשב"ג אומר: הרי הוא כדינרין של זהב במקום שנהגו שלא לפורטן!
לא, לעולם אסיפא, ודנפקי ע"י הדחק,
ובהא קמיפלגי,
מר סבר: כיון דנפקי משבחינן לה,
ומר סבר: כיון דלא נפקי אלא ע"י הדחק לא משבחינן לה.
איבעית אימא: כולה רשב"ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: זהב - הרי הוא ככלים, דינרי זהב - הרי הן ככספים;
בד"א - במקום שנהגו לפורטן, אבל במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם, והרי הן בשוויהן, דברי רשב"ג, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם, והרי הן בשוויהן.
מ"מ ככליו מיבעי ליה!
קשיא.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב שמן בשם רבי יוחנן:
אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן: הכניסה לו זהב - שמין אותו, והרי הוא כשוויו.
הדין של זהב שהכניסה האשה שונה מדין כסף רגיל והבעל מתחייב להחזיר את שוויו המדוייק.
2
הגמרא מקשה מברייתא:
מיתיבי: הזהב - הרי הוא ככלים; מאי לאו ככלים של כסף דפחתי!
מהברייתא לומדים שדין הזהב כדין כלים, וכנראה מדובר בכלי כסף, והחתן מפחית חמישית מערכם בגלל הבלאי. וקשה על רב שמן.
3.
הגמרא מיישבת:
לא, ככלים של זהב דלא פחתי.
פירוש הברייתא, שדין זהב ככלי זהב שלא נפחתים.
4.
א"כ ככליו מיבעי ליה!
קושי על התרוץ בסעיף 3. קושי לשוני.
5.
קושי מברייתא נוספת על התרוץ בסעיף 3:
ועוד תניא:
זהב - הרי הוא ככלים, דינרי זהב - הרי הן ככספים;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותן, והרי הן בשוויהן;
6.
הגמרא מסבירה את המחלוקת:
רשב"ג אהייא?
אילימא אסיפא, מכלל דתנא קמא סבר: אפי' במקום שנהגו שלא לפורטן, הא לא נפקי!
אם רשב"ג חולק על הסיפא של תנא קמא יוצא שתנא קמא סובר שדינרי זהב דינם ככספים אפילו במקום שאין לפורטם. וזה לא יתכן, שהרי אין להם שימוש נזיל ומדוע דינם ככספים.
6.1
הגמרא מסבירה את המחלוקת בברייתא באופן שונה:
אלא לאו ארישא, והכי קאמר: זהב - הרי הוא ככלים, מאי כלים? כלים של כסף;
תנא קמא סובר שזהב דינו ככלי כסף שהחתן זכאי לערוך להם פחת.
6.2
ורשב"ג חולק:
רשב"ג אומר: הרי הוא כדינרין של זהב במקום שנהגו שלא לפורטן!
הוא סובר, שזהב דינו כדינרי זהב במקום שלא נהוג לפורטם [=אינם נזילים], ולכן החתן מתחייב בערכם המלא.
6.3
עד כאן יוצא שתנא קמא [בברייתא זו - השניה] סובר שזהב דינו ככלי כסף [נזיל] והחתן רשאי לפחות מהם, וקשה על רב שמן בשם רבי יוחנן - לעיל בסעיף 1.
7.
ראה ב"מתיבתא", הערה יד מעיר:
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף סז עמוד א:
"אלא לאו ארישא והכי קאמר זהב הרי הוא ככלים ומאי כלים כלים של כסף דפחתי רשב"ג אומר זהב הרי הוא כדינרין. פירוש וקושיין מדת"ק
הוא מדגיש שהקושיה היא מה"תנא קמא" שבברייתא השניה.
7.1
ואף על גב דרשב"ג מסייע לר' יוחנן
והוא מקשה: הרי מרשב"ג יש סיוע לרבי יוחנן ומה הטעם דווקא להקשות מתנא קמא.
7.2
ונראה להוסיף: אם נאמר, שהכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" כולל אף ברייתות הרי ששאלת הריטב"א חזקה יותר!
אלא כנראה שהכלל הנ"ל תקף דווקא במשניות. וכנראה שגם הכלל ה"נגדי" ש"הלכה כתנא קמא" נגד כל תנא שחולק עליו לא תקף בברייתות אלא רק במשניות,
ולכן, בסוגייתנו מה שמקשה הריטב"א הוא רק שבכל אופן אי אפשר להקשות על רבי יוחנן מתנא קמא כשיש לו סיוע מרשב"ג.
7.2
עונה הריטב"א על שאלתו:
אנן קים לן דהלכתא כת"ק דרבנן דסתם רבנן מתניתא קמייתא דסתמא כרבנן דהא (ד)קתני כלישנא דרבנן דהכא ממש, כן נראה לי."
לשון הברייתא הראשונה לעיל בסעיף 2 זהה ללשון ה"תנא קמא" בברייתא השניה, ולכן, תוקפו של "תנא קמא" בברייתא השניה הוא כשל "חכמים", כי הברייתא הראשונה שנויה ב"סתם" - "סתם ברייתא" - וזה דומה כאילו אמרוה חכמים, ולכן הלכה כמותו, ולכן יש להקשות ממנו על רבי יוחנן.
7.3
מההסבר של "מתיבתא", הערה יד משמע שיש כלל של "הלכה כסתם ברייתא". אבל עדיין יש לדקדק בלשונו של הריטב"א.
7.4
ואולי יש לומר שרק כאשר "סתם ברייתא" היא כדעת אחד החולקים בברייתא אחרת אז ההלכה תהיה כאותה דעה, ובסוגייתנו - כתנא קמא בברייתא השניה, ולכן, הגמרא מקשה על רבי יוחנן מהתנא קמא שבברייתא השניה!!!
8.
המשך הגמרא:
הגמרא מיישבת, וחוזרת להסביר את דברי רשב"ג שמוסבים על הסיפא של תנא קמא:
לא, לעולם אסיפא, ודנפקי ע"י הדחק,
ובהא קמיפלגי,
מר סבר: כיון דנפקי משבחינן לה,
ומר סבר: כיון דלא נפקי אלא ע"י הדחק לא משבחינן לה.
9.
תרוץ נוסף:
איבעית אימא: כולה רשב"ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: זהב - הרי הוא ככלים, דינרי זהב - הרי הן ככספים;
בד"א - במקום שנהגו לפורטן, אבל במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם, והרי הן בשוויהן, דברי רשב"ג, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם, והרי הן בשוויהן.
רק נעיר על הקטע האחרון 2 הערות עקרוניות בקשר למושג "חסורי מחסרא":
א.
פעמים רבות בש"ס המבנה של "חסורי מחסרא" הוא על ידי תוספת של הביטוי "במה דברים אמורים... אבל..."
ב.
פעמים רבות בש"ס - כשמוזכר דעת תנא שחולק על תנא קמא - המבנה של "חסורי מחסרא" הוא ששני חלקי המשנה הם דעה אחת, ומבנה המשנה/ברייתא הוא על ידי תוספת של "דברי רבי..., שרבי... אומר..."
10.
מקשה הגמרא:
מ"מ ככליו מיבעי ליה!
קשיא.
הגמרא מסיימת בקושי לשוני על שני התרוצים האחרונים - בסעיפים 8-9.
