הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות סא ע"ב
ר' אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות.
אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר.
אמר רבי חנינא בריה דרב איקא: שפוד, שפחות, וגומות - רב מלכיו;
בלורית, אפר מקלה, וגבינה - רב מלכיא.
רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא רב מלכיא, שמעתתא רב מלכיו,
וסימנך: מתניתא מלכתא.
מאי בינייהו? איכא בינייהו שפחות.
רשב"ג אומר וכו'. היינו תנא קמא!
איכא בינייהו, דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר.
1.
ראה בפרשנים ש"תנא קמא" הכוונה לרבי אליעזר שמוזכר במשנה [בדף נט עמוד ב] לפני רשב"ג, ואין הכוונה ל"תנא קמא" - "סתם משנה" שמובא בתחילת המשנה.
2.
הגמרא מבחינה בין רבי אליעזר שנימוקו הוא שהאשה לא תבוא לידי זימה לבין נימוקו של רשב"ג - שהאשה עלולה לבוא לידי בטלה. ומשמע מהגמרא - "איכא בינייהו" - שהנימוק הראשון כולל יותר פעולות שעלולות להביא לידי זימה, כלומר שרבי אליעזר יותר מחמיר מרשב"ג.
3.
רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה ב:
דחקה עצמה ועשת יתר מן הראוי לה א המותר לבעל. היה לו ולה ממון הרבה אפילו היו להן כמה שפחות אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה שהבטלה מביאה לידי זמה, אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כולו אלא לפי רוב הממון ממעטת במלאכה.
3.1
מגיד משנה הלכות אישות פרק כא הלכה ב:
היה לו וכו'. במשנה פרק אף ע"פ (דף נ"ט:) ר"א אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ובגמרא הלכה כר"א:
הוא מדגיש, שהגמרא קבעה במפורש שהלכה כרבי אליעזר, ולכן הרמב"ם מביא את הנימוק של רבי אליעזר.
4.
רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה ג:
המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה כלל יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זמה. וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ועומדת ומשמשת בפני בעלה כגון שתתן לו מים או כלי או תטול מלפניו וכיוצא בדברים אלו, אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו.
מגיד משנה הלכות אישות פרק כא הלכה ג:
[ג] המדיר את אשתו וכו'. במשנה רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום וכבר כתבתי למעלה שהלכה כר"א שאמר שהבטלה מביאה לידי זמה לכך הזכיר רבינו טעמו של ר"א ולא נזכר בגמרא כמה יהיה זמן ההדרה:
הרמב"ם פוסק גם את המקרה שמובא בגמרא בשם רשב"ג אבל בכל זאת הרמב"ם מביא את הנימוק של רבי אליעזר כי הגמרא פסקה כמותו.
5.
תוספות מסכת כתובות דף סא עמוד ב:
הלכה כר"א - והא דקי"ל בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו אין זה אותו שהיה בימי ר"א.
תוס' שואל: כיצד הגמרא פסקה כרבי אליעזר, הרי הכלל הוא, שהלכה כרשב"ג במשנתנו, כלומר, בכל מקום שרשב"ג מוזכר במשנה הרי שהלכה כמותו.
5.1
עונה תוס': רשב"ג שמוזכר במשנתנו איננו אותו רשב"ג שחי בימי רבי אליעזר [שניהם היו רבותיו של רבי עקיבא].
זאת אומרת, הכלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" מתייחס לרשב"ג בימי רבי עקיבא [שניהם היו מעשרת הרוגי מלכות], ואילו רשב"ג שמוזכר בסוגייתנו הוא אביו של רבי יהודה הנשיא [רשב"ג זה היה נכדו של רשב"ג בימי רבי עקיבא].
6.
רא"ש מסכת כתובות פרק ה סימן כז:
כז ר' אליעזר אומר אם הכניסה לו אפילו מאה שפחות כופה לעשות בצמר מפני שהבטלה מביאה לידי זימה וכו' אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' אליעזר:
מתני' רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה מפני שהבטלה מביאה לידי שעמום:
גמ' היינו תנא קמא איכא בינייהו דמטללא בגורייתא קיטניתא ונרדשיר משום שעמום ליכא משום [זימה] איכא
וכבר איפסיק הלכתא כר' אליעזר
ואינה ראיה כל כך דפסיק הלכתא כרבי אליעזר במאי דפליג אתנא קמא
אבל במאי דפליג ארשב"ג כ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו:
משמע מהרא"ש [וראה ב"מתיבתא", ילקוט ביאורים, עמוד נג] שרבי אליעזר ורשב"ג אינם חלוקים זה על זה, ולכן באמת כן נפסק הלכה כרשב"ג.
7.
וקשה מאד כל הדיון לעיל. הרי כלל בידינו, שכל כללי הפסיקה בין תנאים מסויימים, וכן בין אמוראים מסויימים תקפים רק כאשר אין בגמרא פסיקה ישירה ומפורשת כאחת השיטות, ובסוגייתנו הרי נאמר "אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר", כלומר שהאמורא רב מלכיו פסק בפירוש שהלכה כרבי אליעזר, וברור שזכות אמורא להכריע במחלוקת תנאים אפילו בניגוד לכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו"!
7.1
ואולי לא לכל אמורא היתה זכות הכרעה כזאת, ובעיקר בסוגייתנו, שיש מחלוקת בגמרא מי פסק כרבי אליעזר - רב מלכיו או רב מלכיא.
