הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מתי לא פוסקים לפי הכלל "הלכה כבית הלל"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות ס ע"ב
תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש - הרי זו לא תתארס ולא תינשא
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד ב
עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר,
ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש.
אמר רבי נתן בר יוסף:
הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל,
שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש,
ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע,
לדברי האומר עשרים וארבעה חדש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש,
לדברי האומר בשמונה עשר חדש - מותרת להנשא בחמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים.
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה.
ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש.
אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: מהו ליארס בחמשה עשר חדש?
אמר ליה: חדא, דר"מ ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה,
ועוד, בית שמאי ובית הלל - הלכה כבית הלל,
ואמר עולא: הלכה כרבי יהודה, ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש, כל שכן דאת ליארס.
כי אתא לקמיה דרב יוסף,
א"ל, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש, חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו;
רהט בתריה תלתא פרסי, ואמרי לה פרסא בחלא, ולא אדרכיה.
אמר אביי, האי מילתא דאמור רבנן: אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה,
לא משום דמיחזי כאפקירותא,
אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא, דהא אנא הוה גמירנא ליה להא דרב ושמואל, אפי' הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בברייתא:
תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש - הרי זו לא תתארס ולא תינשא
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד ב
עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר,
ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש.
2.
המשך הברייתא:
אמר רבי נתן בר יוסף:
הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל,
שבית שמאי אומרים: עשרים וארבעה חדש,
ובית הלל אומרים: שמונה עשר חדש.
רבי נתן בר יוסף קובע בברייתא שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הם כמחלוקת בית הלל ובית שמאי.
קצת קשה, מדוע הברייתא לא הביאה את דברי בית הלל ובית שמאי לפני שהביאה את דברי רבי יהודה ורבי מאיר.
אלא כנראה שדברי בית הלל ובית שמאי נאמרו לעניין הנקה שלא קשורים דווקא לנישואין כמובא במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר. ורבי נתן בר יוסף מקשר ביניהם.
2.1
נראה לומר [חידוש], אם דברי בית הלל ובית שמאי לא מובאים במשנה/ברייתא באופן ישיר אלא "רק" דרך תנא אחר שאומר בשמם, הרי שלמחלוקתם אין תוקף "רגיל" של "הלכה כבית הלל נגד בית שמאי".
3.
המשך דברי הברייתא:
אמר רבן שמעון בן גמליאל: אני אכריע,
לדברי האומר עשרים וארבעה חדש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חדש,
לדברי האומר בשמונה עשר חדש - מותרת להנשא בחמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים.
רשב"ג מסביר את מחלוקתם.
3.1
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף ס עמוד א:
"ואפשר דר' נתן ורבן שמעון בן גמליאל בפירושא דבית שמאי ובית הלל פליגי
דודאי ר' מאיר ור' יהודה בהדיא פליגי לענין נשואין דר"מ קאמר בהדיא לא תארס ולא תנשא עד כ"ד חדש ורבי יהודה סבר עד י"ח חדש
ומיהו בדברי ב"ש וב"ה איכא לפרושי דהכי קאמרי ב"ש אומרים כ"ד חדש פירוש שיעור היניקה כ"ד חדש
ומיהו אינה צריכה להמתין מלהנשא כי אם כ"א חדש
וב"ה סברי שיעור היניקה י"ח חדש
ומיהו אינה צריכה להמתין מלהנשא אלא עד ט"ו חדש.
א"נ איכא לפרושי דב"ש וב"ה בשיעור הנשואין נמי פליגי ור' נתן סבר דכי היכי דפליגי רבי מאיר ורבי יהודה בשיעור הנשואין וכדקתני להדיא הרי זו לא תארס ולא תנשא כו' ה"נ פליגי ב"ש וב"ה דהן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה
ורשב"ג סבר דב"ש וב"ה בשיעור היניקה פליגי ולדברי האומר כ"ד חדש מותרת לינשא בכ"א חדש ולדברי האומר י"ח חדש מותרת להנשא בט"ו חדש
והא דהשיב אביי לההוא אריסא דבעי ליארס בט"ו חדש מדר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה היינו לומר דשיעור היניקה אינה אלא י"ח חדש ועיקר סמיכותיה הוא מדמר עוקבא דאמר לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר ט"ו חדש כנ"ל."
לדבריו, יתכן שיש מחלוקת בין רבי נתן בר יוסף ורשב"ג כיצד להסביר את מחלוקת בית הלל ובית שמאי.
3.2
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה אות תס:
וכתב מהר"י קארו ז"ל בכללי תלמוד שלו (כללי הגמרא בהליכות עולם שער ה' פ"ג אות ח'): ודע, דבפרק אף על פי (כתובות דף ס ב), אומר רבן שמעון בן גמליאל אני אכריע כדברי האומר כ"ד חדש וכו',
ואין זו הכרעה לשום אחד [מהפירושים], והוה ליה למימר אני אפרש.
וצריך לומר דלשון מכריע לאו דוקא, וזה דומה למה שכתב גבי שמן והדס (ברכות דף מג ב), אמר רבי עקיבא אני אכריע, עכ"ל.
4.
עולא פוסק:
אמר עולא: הלכה כרבי יהודה.
עולא פוסק כרבי יהודה. הוא לא מנמק את הכרעתו. בפשטות, הנימוק הוא כמובא בגמרא בהמשך...
5.
ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש.
כרשב"ג אליבא דבית הלל = כרבי יהודה!
5.1
עולא לא הזכיר את הכלל שהלכה כבית הלל.
6.
הלכה למעשה על ידי אביי:
אריסיה דאביי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: מהו ליארס בחמשה עשר חדש?
7.
אביי פוסק ומנמק את פסיקתו:
אמר ליה: חדא, דר"מ ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה,
הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר - כמובא במסכת עירובין דף מו [מוכח שבתקופת אביי הכלל היה כבר ידוע ומיושם].
הערה: עולא עצמו - בסעיף 4 לעיל - לא הזכיר את הכלל הזה, ואלי התכוון לכך.
"דר"מ ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה" - 4 מופעים בש"ס. 3 - בעירובין
7.1
ועוד, בית שמאי ובית הלל - הלכה כבית הלל,
נימוק נוסף לאביי, שהכלל הוא שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי.
7.2
נימוק נוסף לאביי, שעולא פסק כרבי יהודה
ואמר עולא: הלכה כרבי יהודה,
כלומר, לא רק שכך הוא הכלל, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, אלא שגם עולא פסק כך!
הערה: מדוע אביי היה צריך להזדקק לעולא!
ואולי יש לומר, שעולא קבע הלכה כרבי יהודה מחמת זה שכמותו הוא סובר לעצם הדין, ולא בגלל הכלל, שהלכה - בכל הש"ס - כרבי יהודה נגד רבי מאיר!
7.3
נימוק נוסף לאביי:
ואמר מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר חמשה עשר חדש, כל שכן דאת ליארס.
7.4
ויש להקשות [עד כאן בסוגיה], הרי הכלל שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי, וכן הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר ידועים בש"ס, ולא מצינו שבכל מחלוקת בש"ס בין בית הלל ובית שמאי אמורא יצהיר שהלכה כבית הלל, וכן לא מצינו שבכל מחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר אמורא יצהיר שהלכה כרבי יהודה!
ראה ההערה בסוף סעיף 7.2 ויתכן שגם כאן כך.
7.5
לכן נראה לומר, שבסוגייתנו הכללים שהוזכרו בסעיף הקודם אולי באמת לא מחייבים, אולי בגלל שבגזירות לא תקפים בהכרח כללי ההכרעה בין התנאים [ואולי כך הוא הכלל גם לגבי מחלוקת בין אמוראים]!
8.
אביי בא "להתייעץ" עם רבו - רב יוסף:
כי אתא לקמיה דרב יוסף,
א"ל, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: צריכה להמתין עשרים וארבעה חדש, חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו;
רב יוסף "גילה" לאביי שרב ושמואל לא פסקו כמו שאביי שפסק!
9.
קשה, כיצד רב ושמואל לא פסקו כבית הלל ולא כרבי יהודה ובניגוד לכללים לעיל בסעיפים 7-7.1
אמנם רב ושמואל רשאים לחלוק על עולא - סעיף 7.2 - כי עולא היה תלמידו של רבי יוחנן.
הם רשאים לחלוק גם על "מר עוקבא: לי התיר רבי חנינא" - בסעיף 7.3 - כי מר עוקבא היה "חברו" של שמואל ולכן רב ושמואל רשאים לחלוק עליו למרות שהוא הביא הוכחה מרבי חנינא שהיה תלמידו של "רבי".
10.
אביי ניסה "לתקן" ולא הצליח:
רהט בתריה תלתא פרסי, ואמרי לה פרסא בחלא, ולא אדרכיה.
11.
מסקנה של אביי לגבי התנהגות של תלמיד בפני רבו או במקומו של רבו:
אמר אביי, האי מילתא דאמור רבנן: אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה,
לא משום דמיחזי כאפקירותא,
אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא, דהא אנא הוה גמירנא ליה להא דרב ושמואל, אפי' הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר.
ראה בפרשנים מתי רשאי תלמיד לפסוק "בפני רבו".
יש משקל ל"סייעתא דשמיא".
12.
בהמשך הגמרא:
ושאינה ראויה לילד - כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר"מ,
רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד;
ואמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו!
אמרי ליה: לאו אדעתין.
13.
לפי הפיסקה האחרונה ניתן ליישב את כל התמיהות שהעלינו בסוגיה:
14.
יש פעמים שההלכה נפסקת בניגוד לכללי ההכרעה. יוצא מן הכל כזה הוא כשמדובר בגזירות חכמים, וכאן נקבעה הלכה עקרונית: "הלכה כרבי מאיר בגזירותיו".
ונראה שבזה - באופן סמוי - עוסקת סוגייתנו:
ראינו, שחכמים הדגישו שהלכה כבית הלל וכרבי יהודה - כוונתם היתה להדגיש שלמרות הגזירה של רבי מאיר אין הלכה כמותו.
ואילו שמואל ["רב ושמואל"] פסק שכן הלכה כרבי מאיר בגזירותיו, ולכן, אין הלכה כרבי יהודה וכבית הלל.
זאת אומרת, אמנם כעיקרון הלכה כבית הלל נגד בית שמאי וגם הלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר. אבל כשמדובר בגזירות הרי שהלכה כרבי מאיר [ו"במקרה" יוצא, שרבי מאיר סובר כבית שמאי] ולא נחשב שפוסקים כבית שמאי נגד בית הלל.
15.
ניתן לראות שסוגייתנו מתארת את השתלשלות ההלכה מבית הלל ובית שמאי דרר רבי יהודה ורבי מאיר ודרך רב ושמואל ועולא עד לאביי.
16.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה אות תמב:
תמב. בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו ב), אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן, רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי שהלכה כרבי יוסי, (ד)השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא.
(הגה"ה. אך בפרק אף על פי בכתובות דף ס ב), [קיימא לן] הלכה כרבי מאיר בגזירותיו, ודוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו)...
17.
ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים מ-מא
