הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא..." - שינוי גירסא במשנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות נה ע"א
איתמר: כתובת בנין דכרין -
פומבדיתא אמרי: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן;
בני מתא מחסיא אמרי: טרפא ממשעבדי, יסבון תנן.
והלכתא: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן.
מטלטלי ואיתנהו בעינייהו - בלא שבועה,
ליתנהו בעינייהו -
פומבדיתא אמרי: בלא שבועה,
בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה.
והלכתא: בלא שבועה.
ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא - בלא שבועה,
בחד מצרא -
פומבדיתא אמרי: בלא שבועה,
בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה.
והלכתא: בלא שבועה.
אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה, קנו מיניה - לא צריך אימלוכי ביה,
לא קנו מיניה -
פומבדיתא אמרי: לא צריך אימלוכי ביה,
בני מתא מחסיא אמרי: צריך אימלוכי ביה.
והלכתא: צריך אימלוכי ביה.
1.
הגמרא מביאה 4 מחלוקות שונות בין אנשי פומבדיתא לאנשי "מתא מחסיא". בשלושת המחלוקות הראשונות נפסק כפומפדיתא, ובמחלוקת הרביעית - כבני מחסיא.
2.
אחרי כל ביטוי "והלכתא" מובאת ההלכה עצמה ולא מי אמר את ההלכה, כלומר, הפסיקה במחלוקת הראשונה איננה בניסוח "והלכתא כפומפדיתא".
3.
בכל המחלוקות לא מובאים הנימוקים בכלל.
4.
רק במחלוקת הראשונה מובא לכאורה הנימוק:
איתמר: כתובת בנין דכרין -
פומבדיתא אמרי: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן;
בני מתא מחסיא אמרי: טרפא ממשעבדי, יסבון תנן.
והלכתא: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן.
5.
הגמרא מתייחסת למשנה בדף נב, וחכמי פומפדיתא סוברים שיש לגרוס בכתובת בנין דיכרין [כמובא שם במשנה] "ירתון" שלבני האשה יש דין יורשים, ויורשים לא גובים מנכסים משועבדים שהיו לאבא. ויש לשאול האם כוונתם שכך היתה הגירסה במשנה שהיתה לפניהם, או שמא הם פוסקים שכך - על פי סברתם-דינם - יש לגרוס, וכן להיפך - לגבי "בני מתא מחסיא".
5.1
לפי האפשרות הראשונה שהגירסה במשנה מהווה נימוק לדין יוצא שהמקרה הראשון מארבע המחלוקות בסוגייתנו הוא חריג מכיון שהוא כולל נימוקים לשתי הדעות.
5.2
אבל לפי האפשרות השניה שהגירסא במשנה נקבעת לפי פסק דינם של חכמי פומפדיתא ולפי חכמי "בני מתא מחסיא" יותר מובן. אין כאן נימוק לדין, אלא יש כאן תוצאה - כיצד יש לגרוס במשנה - לאור הדין. אמנם זה חריג אבל החריגות איננה בתוספת נימוק לדין - דבר שניתן היה לעשות בכל ארבעת המחלוקות בגמרא - אלא בכך שיש לתקן את הגירסא במשנה - דבר שלא שייך בשאר המחלוקות.
6.
ערכי תנאים ואמוראים רב יהודה סתם שבכל התלמוד הוא רב יהודה בר יחזקאל":
ודוקא היכא דגרסינן סבי דפומבדיתא. אבל היכא דגרס פומבדיתאי אמרי, כההיא דתחילת פרק אף על פי [כתובות דף נה] דנראה דכל היכא דאמרינן פומבדיתאי אמרי היינו רבה ורב יוסף...
חכמי פומפדיתא בסוגייתנו הם האמוראים רבה ורב יוסף.
7.
מי כתב בסוגייתנו את ה"והלכתא"? בדרך כלל - כנראה מדובר בחכמים שאחרי חתימת התלמוד בידי רב אשי רבינא.
8.
דין זה של כתובת בנין דיכרין, אם היורשים גובים מנכסים משועבדים נדונה סביב המשנה במסכתנו - מסכת כתובות דף צ ואילך. ושם מובא:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף צ עמוד ב:
נשא את הראשונה. שמע מינה תלת: שמע מינה, אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, ולא חיישינן לאינצויי, ממאי? מדקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי ראשונה, מיקדם הוא דקדמי, הא איכא שקלי; ושמע מינה, כתובה נעשית מותר לחברתה, ממאי? מדלא קתני אם יש שם מותר דינר;
ושמע מינה, כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי, דאי סלקא דעתין טרפה ממשעבדי, ליתו בני ראשונה ולטרפינהו לבני שניה.
מתקיף לה רב אשי: ממאי? דלמא לעולם אימא לך: אחת בחייו ואחת במותו - אין להן כתובת בנין דכרין, ומאי קודמין? לנחלה קתני! וכי תימא יורשי הראשונה למה לי? איידי דתנא שניה ויורשיה, תנא נמי ליורשי הראשונה: ודקאמרת: כתובה נעשית מותר לחברתה...
לכאורה משמע, שרב אשי לא מקבל את ההכרח שלומדים מהמשנה שם "כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי".
זאת אומרת שרב אשי לא הכיר את ההכרעה בסוגייתנו שכן הכריעה כך.
יוצא אפוא, שההכרעה של "והלכתא..." בסוגייתנו נקבעה אחרי תקופת רב אשי.
את כל האמור בסעיף זה אומר הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמוד 114.
8.1
אם נאמר שבסעיף הקודם - בגמרא שמצוטטת מדף צ - מדובר ברב אשי הקדמון הרי שהמסקנה בסעיף הקודם לא הכרחית כלל.
8.2
ועוד מעיר הרב זיני,שם, שבסוגיה בדף צ ההנחה של ה"סתמא דגמרא" - לפני קושיית רב אשי - "כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי"- לא נובעת מהשאלה האם במשנתנו - מסכת כתובות דף נב - גורסים "ירתון" - כדעת חכמי פומפדיתא - או גורסים "יסבון" - כדעת בני מחסיא. אלא, שם מוכיחה הגמרא - לפני קושיית רב אשי - מתוך לשון המשנה שם בדף צ.
8.3
ונראה שהרב זיני - בהמשך דבריו - מסביר כדברינו לעיל בסעיף 5.2. וכך מובא בבה"ג: "... וירתון תנן". כלומר, לא "ירתון תנן" אלא בתוספת "ו" שמשמע, שיש לגרוס במשנה [בדף נב] "ירתון", ולא שהגירסא במשנה [בדף נב] מהווה נימוק לדין של פומפדיתא.
8.4
לפי זה - הפסק של "והלכתא" בסוגייתנו נקבע אחרי הסוגיה בדף צ [ואחרי תקופת רב אשי].
9.
תוספות מסכת כתובות דף נה עמוד א:
יסבון תנן - ואם תאמר תקשי ליה מתניתין דמי שהיה נשוי (לקמן כתובות דף צ.) דתנן שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה
תוס' מקשה, שמשמע בדף צ שמדובר בירושה וממילא "ירתון" תנן.
וי"ל דהתם דחי לה לעולם אחת בחייו ואחת במותו אין לה כתובת בנין דכרין ומאי קודמין קודמין לנחלה.
רב אשי דוחה.
דברי תוס' קשורים לכל דברינו לעיל.
10.
ועוד הערה: מדוע הגמרא בסוגייתנו מביאה את ארבעת המחלוקות ביחד, ובעיקר לגבי המחלוקת הרביעית שאיננה קשורה כלל ל"כתובת בנין דיכרין"!
10.1
ואולי בגלל זה באמת ה"והלכתא" במחלוקת הרביעית היא כשיטת בני מחסיא - בניגוד לכל שלושת המחלוקות הראשונות שנפסק בהם כשיטת חכמי פומפדיתא.
