הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"בתר דבעיא הדר פשטא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות נג ע"א
אמר רבא: פשיטא לי, מוכרת כתובתה לאחרים - יש לה כתובת בנין דכרין,
מאי טעמא? זוזי אנסוה;
מוחלת כתובתה לבעלה - אין לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא? אחולי אחילתא.
בעי רבא: מוכרת כתובתה לבעלה, כמוכרת לאחרים דמי או כמוחלת לבעלה דמי?
בתר דבעיא הדר פשטא: מוכרת כתובה לבעלה - כמוכרת לאחרים דמי.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רבא לגבי "מוכרת כתובתה לאחרים":
אמר רבא: פשיטא לי, מוכרת כתובתה לאחרים - יש לה כתובת בנין דכרין,
מאי טעמא? זוזי אנסוה;
2.
דינו של רבא לגבי "מוחלת כתובתה לאחרים":
מוחלת כתובתה לבעלה - אין לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא? אחולי אחילתא.
3.
"בעיה" של רבא לגבי "מוכרת כתובתה לבעלה":
בעי רבא: מוכרת כתובתה לבעלה, כמוכרת לאחרים דמי או כמוחלת לבעלה דמי?
4.
בתר דבעיא הדר פשטא: מוכרת כתובה לבעלה - כמוכרת לאחרים דמי.
רבא פוסק שמוכרת כתובתה לבעלה יש לה דין זהה למי שמוכרת כתובתה לאחרים - שיש לה כתובת בנין דכרין - כבסעיף 1.
5.
ראה ב"מתיבתא", הערה כה, אם רבא מסתמך על ברייתא במסכת בבא קמא, או שרבא הכריע מכח סברא.
6.
הביטוי "בתר דבעיא הדר פשטה" [או "פשטה"] - 26 מופעים בש"ס. מתוכם כ-8 פעמים על ידי רבא!
7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קטו:
"בתר דבעיא הדר פשטה, אנן לא מתרצין הכי דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי ולברורי, שיטה מקובצת על ב"מ דף נ"א א' בשם הרמב"ן:"
הסבר: הגמרא מדגישה שרבא עצמו פשט את בעייתו, ואילו הגמרא עצמה [חכמים בבית המדרש, או – רב אשי ובית דינו] לא מוטרדת מהבעיה. הדבר לא לגמרי ברור, מדוע דווקא בעיה זו לא מטרידה את הגמרא.
7.1
אולי לגמרא עצמה ["עורך הגמרא", או חכמים בזמנו של רבא] הדבר נשאר בספק!
8.
פתרון הבעיה הוא מסברא ולא ממקור תנאי וכדומה - כמעט בכל המקרים בש"ס שמוזכר בהם ביטוי זה [כאפשרות אחת שמובאת בסעיף 5].
9.
ועדיין קשה, מדוע הגמרא לא מביאה את המסקנה של רבא באופן ישיר ["אמר רבא..."] וללא הקדמה של הבעיא?
10.
אולי אפשר לומר [חידוש]: דין שהוצג תחילה כ"בעיא", אע"פ שאחר כך החכם עצמו פשט את הספק, בכל אופן אפשר לפסוק גם כצד השני בבעיה. וגם צד זה שלא התקבל, בכל אופן הוא לא נדחה לחלוטין [מתאים לדברינו לעיל בסעיף 7.1].
10.1
ולפי דברינו לעיל בסעיף 5 אז נאמר שלפי הראשונים שרבא מסתמך על ברייתא הרי שמסקנתו של רבא ברורה שהיא סופית ולא נדחית.
10.2
בכל זאת קצת קשה:
א. מדוע רבא עצמו לא הזכיר את הברייתא שעליה הוא מסתמך, או שהגמרא היתה אומרת "תניא נמי הכי...".
ב. הקושי לעיל בסעיף 9.
11.
המשך הגמרא:
מתיב רב אידי בר אבין: מתה, אין יורשין של זה ואין יורשין של זה יורשין כתובתה;
והוינן בה, כתובתה מאי עבידתה?
ואמר רב פפא: כתובת בנין דכרין;
ואמאי? הכא נמי לימא: יצר אנסה!
התם קנסא הוא דקנסוה רבנן.
קושיה ותרוץ.
12.
רמב"ם הלכות אישות פרק יז הלכה יט
המוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה לא אבדה שאר תנאי כתובה, ואם היה לה בן זכר יורש כנגד הכתובה הזאת שנמכרה מנכסי אביו יתר על חלקו כדין תנאי זה,
כמסקנת רבא בסוגייתנו.
12.1
אבל המוחלת כתובתה לבעלה איבדה כל תנאי כתובתה
כבסעיף 2.
