הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קיימא לן הלכה כרבי מחבירו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות נא ע"א
תנו רבנן: אחד נכסים שיש להן אחריות, ואחד נכסים שאין להן אחריות - מוציאין למזון אשה ולבנות, דברי רבי;
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
נכסים שיש להן אחריות - מוציאין לבנות מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנים ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין,
אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין;
נכסים שאין להן אחריות - מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות,
אבל לא לבנות מן הבנים.
אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו, הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר,
דאמר רבא, הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה.
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בברייתא:
תנו רבנן: אחד נכסים שיש להן אחריות, ואחד נכסים שאין להן אחריות - מוציאין למזון אשה ולבנות, דברי רבי;
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
נכסים שיש להן אחריות - מוציאין לבנות מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנים ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין,
אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין;
נכסים שאין להן אחריות - מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות,
אבל לא לבנות מן הבנים.
[בלי להסביר את כל פרטי הדינים] "רבי" סובר שאשה והבת מקבלות מזונות מהיתומים שיורשים את אביהם - אפילו מנכסים "שיש להן אחריות" - קרקעות.
ואילו רבי שמעון בן אלעזר סובר שגובות רק ממטלטלין ולא מקרקעות.
2.
אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו,
כעיקרון, צריך לפסוק הלכה כ"רבי" על פי הכלל שהלכה כרבי מחברו. מסוגייתנו לא ברור אם הכלל תקף גם אם רבים נחלקו עליו. אמנם, בפשטות נפסק שהכלל הנ"ל תקף רק כש"רבי" חולק על תנא יחיד.
[ראה מה שכתבנו על כך במסכת כתובות דף כא]
2.1
גם נלמד מסוגייתנו במפורש שהכלל הנ"ל תקף גם במחלוקת בברייתא ולא רק במשנה.
2.2
ליקוט כללים נוספים לגבי הכלל הנ"ל [לאו דווקא מסוגייתנו]:
א.
הכלל של "הלכה כרבי מחברו" חל גם כאשר "חברו" גדול ממנו.
ב.
"סתם משנה" – הלכה כמותה אף בניגוד לכלל של "הלכה כרבי..." - שמובאת בברייתא.
ג.
אם מסתבר טעמו [נימוקו] של התנא שחולק על "רבי" - הרי אין הכרח שהלכה כרבי.
3.
קובעת הגמרא:
הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר,
כלומר, למרות הכלל שהלכה כרבי הרי בסוגייתנו ההלכה איננה כרבי אלא כמי שחולק עליו בברייתא - "רבי שמעון בן אלעזר".
4.
והגמרא מנמקת:
דאמר רבא, הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה.
רבא קבע הלכה, ומשמע שפסק כ"רבי שמעון בן אלעזר".
5.
וקשה מאד: הרי הגמרא יכלה לומר בקיצור ובפשטות "אמר רבא הלכתא כרבי שמעון בן אלעזר" [מצינו כך בש"ס, שאמורא פוסק במחלוקת תנאים שלא לפי כללי הההכרעה שתקפים לגבי שני התנאים המסויימים].
6.
ויש לומר: רבא לא פסק במחלוקת התנאים בברייתא באופן ישיר. מובא בדף נ עמוד ב - שחכמים תקנו ב"עלייה" לגבות אף ממטלטלין. ומסוגייתנו משמע שרבא פסק שלא כאותה תקנה. וממילא יוצא, שמתאים לדעת רבי שמעון בן אלעזר בברייתא ולא כ"רבי". וזוהי כוונת הגמרא בסעיפים 3-4.
6.1
ונראה להעיר:
הקטע לעיל:
אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו,
הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר,
דאמר רבא, הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה.
קטע זה שובץ בגמרא על ידי "עורך הגמרא".
6.2
המשמעות כאן של "עורך הגמרא" היא ל"מסדר הסוגיה" [="עורך הסוגיה"], דהיינו, תאור המהלך ההיסטורי של היווצרות ההלכה.
6.3
כלומר, מהלך קביעת הפסיקה:
היתה מחלוקת בין "רבי" ורבי שמעון בן אלעזר";
היתה תקנה;
רבא פסק שלא כאותה תקנה -
ולמסקנה יוצא, שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
7.
הערה כללית: כל הנושא של מזונות האשה והבנות בחיי האב ולאחר מותו עבר כמה "גלגולים" במהלך הדורות הקדומים. וכפי שנפסק ברמב"ם:
רמב"ם הלכות אישות פרק טז הלכה ז:
תקנו הגאונים בכל ד הישיבות שתהיה האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מן המטלטלין כדרך שהתקינו לבעל חוב לגבות מן המטלטלין,
ופשטה תקנה זו ברוב ישראל,
וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה הן וישנן במטלטלין כבקרקע,
חוץ ה מכתובת בנין דכרין שלא מצאנו מנהג ירושתה פשוט בכל הישיבות, לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין התלמוד שאין יורשין כתובת אמן אלא מן הקרקע.
