מזונות מדאורייתא
כתובות מז ע"ב - מח ע"א
"חייב במזונותיה וכו'. תנו רבנן... תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה... אמר רבא: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא: שארה - אלו מזונות, וכן הוא אומר: ואשר אכלו שאר עמי; כסותה - כמשמעו; עונתה - זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר: אם תענה את בנותי. רבי אלעזר אומר: שארה - זו עונה, וכן הוא אומר: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה; כסותה - כמשמעו; עונתה - אלו מזונות, וכן הוא אומר: ויענך וירעיבך. רבי אליעזר בן יעקב אומר: שארה כסותה - לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה; כסותה ועונתה - לפום עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים".
גם רבי אליעזר בן יעקב סובר כשתי הדעות שלפניו שמזונות מדאורייתא, כך הביא התוספות בתחילת דף מח. לפיכך נתקשה התוספות, כאיזה תנא סוברת הברייתא הראשונה, שאמרה: "תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה", שכן מלשון "תיקנו" משמע דמזונות דרבנן. התוספות הבין שדברי רבא: "האי תנא סבר מזונות מדאורייתא" מוסבים על הברייתא שבהמשך: "דתניא: שארה - אלו מזונות... ".
אך הרמב"ם כתב בהלכות אישות יב הלכה ב שחיוב המזונות מהתורה, ולשונו בהלכה ד: "ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה", כלומר שלא את עצם חיוב המזונות תקנו, אלא רק את ההקבלה – שמעשה ידי האשה יהיו כנגד מזונותיה, ושלכן יכולה האשה לוותר על מזונותיה בתמורה למעשה ידיה.
לדברי הרמב"ם מתפרשים דברי רבא: "האי תנא סבר מזונות מדאורייתא" על התנא דלעיל שהוזכר לפני כן, וכך הוא ברוב המקומות בש"ס, שלשון "האי תנא" מוסב על התנא שהובא לפני כן (אך לא לשון "כי האי תנא"). ולפיכך דברי רבא בהמשך: "דתניא: שארה - אלו מזונות...", משמעותם ראיה דכולי עלמא סבירא להו דמזונות מדאורייתא.
המשך הגמרא, במסכת כתובות דף מח ע"א:
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: שארה כסותה - לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה. כסותה ועונתה - לפום עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים.
תני רב יוסף: שארה - זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים, שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה - יוציא ונותן כתובה".
על פניו היה נראה שרבי אליעזר בן יעקב סובר שחיוב מזונות ועונה הם רק מדרבנן ומהתורה חייב רק בכסות, כי מילות הפסוק: שארה, ועונתה, באו רק ללמד באיזה כסות חייב.
אלא שלאחר הדיוק עולה שלא יתכן שלרבי אליעזר בן יעקב יהיה פטור מהתורה מעונה, שכן אם אפילו בכסותה הוא חייב דוקא באופן שתהא מתקשטת בפני בעלה כדרך הילדות, וכן לגרסת רבינו חננאל: "לפום עונתה תן כסותה שלא יתן של ילדה לזקנה ולא של זקינה לילדה", כלומר שתכלית ההתקשטות היא העונה, קל וחומר שהוא חייב בעונה עצמה.
ועוד שהרי "הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה", ואיך יהיה פטור מהעיקר.
וכן, אם חייב בכסותה, קל וחומר שיהיה חייב במזונות שהן עיקר קיומה.
