סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 919
"ריב"ל מיכרך בהו, ועסיק בתורה, אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגני"
כתובות עז ע"ב
לכאו' קשה היאך הכניס עצמו לסכנה, והרי אמרו [פסחים ח' ב'] דהיכי דשכיח היזקא לא אמרינן דשלוחי מצוה אינן ניזוקין, וכן הקשה בספר אהבת איתן [על העין יעקב]. ובספר הנ"ל תירץ דהיינו דוקא ביחיד, אבל לצורך רבים סומכים על נס, וגם ריב"ל היה בגדר צורך רבים בשביל ללמדם תורה וכו' עיי"ש. ולענ"ד נראה דזו אינה קושיא, ואדרבה כל מה שעשה ריב"ל היה בכדי להראות את כוחה ומעלתה של התורה, ולא בכדי ללמדם. ובאמת שלא מוזכר בגמ' שהיה מלמדם, אלא שהיה דבוק בהם ועוסק בתורה, ולכאו' אם היה מלמדם למה היה לו להדבק בהם כל כך, אדרבה היה לו להתרחק קצת מהם וללמדם, אלא ע"כ שכל מטרתו לא היתה בשביל ללמדם, אלא להמחיש לאנשים את כוחה של התורה שהיא מגנא ומצלא, ועשה זאת דוקא בבעלי ראתן, שהיתה מחלה קשה, והיתה מפורסמת בכך שהיא מדביקה, וכולם ראו שהתורה היא מעל הטבע, ובכך הביא להרמת קרן התורה ולהרמת קרנם של תלמידי חכמים. ובודאי שזה לא נחשב שריב"ל סיכן עצמו, ואין זה דומה לשלוחי מצוה, שהרי זהו גופא כוחה של התורה שהיא מגינה, ולימוד התורה אינו דומה לשליחות בדרך מצוה. אמנם רואים מכאן את גדלותו של ריב"ל שהיה צדיק גמור, שהרי ודאי אם היה בו איזה שמץ של חטא, הרי שהיה יכול להיתפס בעוונו באותו רגע שהיה מפסיק ממשנתו, וכמו שמצינו אצל דוד המלך [שבת ל' ב'] שפסק לרגע ממשנתו ומת. ואם ריב"ל לא היה צדיק גמור, בודאי שלא היה מסכן את עצמו – שמא יפסיק רגע ממשנתו. וזה מה שאמר מלאך המות לרבי חנינא בר פפא, [לקמן], האם אתה נדבקת בבעלי ראתן ולמדת בתורה, ולכאו' מה טענה היא זו, וכי יש איזה חיוב בדבר, או איזה עבירה אם לא עושים כך, אתמהה. וע"כ כמו שכתבתי שזה סימן שהיה צדיק גמור. ובזה גם מבואר מה שרשב"י שאל את ריב"ל האם נראתה הקשת בימיך, פי', ששאלו אם אמנם היה צדיק גמור. ומה שלמד אצל בעלי ראתן הוא כאמור ראיה להנ"ל, וכן גם מה שלא נראתה קשת בימיו. וכן הוא לשון רש"י [לקמן] "שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה". ומה שהביא ראיה מהפסוק "אילת אהבים ויעלת חן", שמעלה חן על לומדיה כ"ש שמגינה עליהם, הכי פירושו, שהרי מי שלומד תורה פניו משחירות, כמ"ש [עירובין כ"ב א'] ולכאו' הוא צריך להראות מכוער, ואעפ"כ חזינן שהתורה משנה את הטבע ומעלה חן על לומדיה, כ"ש שהיא מגינה מפגעים הבאים מבחוץ, וק"ל.
[הרה"ג אליהו רוט זצ"ל "האר עינינו"]
