הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמר ליה ר' יוחנן לתנא, תני... "
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות מה ע"א-ע"ב
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אישתני ולא אישתני תנאי היא;
דתנן: חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו - הרי הן כהדיוטות,
רבי שמעון אומר: אם נודע להם עד שלא נתמנו - חייבים, משנתמנו - פטורים.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מה עמוד ב
אימור דשמעינן ליה לר"ש - דאזיל אף בתר ידיעה, דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר חטאה מי שמעת ליה?
א"כ, לייתי קרבן כי דהשתא, משוח - פר, ונשיא - שעיר!
האמר ליה ר' יוחנן לתנא, תני: תידון בסקילה...
מבנה הסוגיה:
1.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אישתני ולא אישתני תנאי היא;
רב נחמן מיישב את הסתירה בין שתי הברייתות שהובאו בעמוד זה בכך שזו מחלוקת תנאים במקום אחר. הביטוי "תנאי היא" משמעותו שמחלוקת תנאים אחת [בין שתי הברייתות לעיל] תלויה במחלוקת תנאים אחרת ומפורשת.
דתנן: חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו - הרי הן כהדיוטות,
רבי שמעון אומר: אם נודע להם עד שלא נתמנו - חייבים, משנתמנו - פטורים.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מה עמוד ב
2.
אימור דשמעינן ליה לר"ש - דאזיל אף בתר ידיעה, דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר חטאה מי שמעת ליה?
א"כ, לייתי קרבן כי דהשתא, משוח - פר, ונשיא - שעיר!
הגמרא דוחה את ההסבר של "תנאי היא".
3.
ומתרצת באופן שונה את הסתירה בין הברייתות:
האמר ליה ר' יוחנן לתנא, תני: תידון בסקילה.
רבי יוחנן אמר שיש לשנות את הגירסא בברייתא של שילא [בכתובות דף מד עמוד ב: "תני שילא..."], וממילא אין סתירה בין שתי הברייתות.
4.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 2, שמסביר שרבי יוחנן שינה את הגירסא בברייתא של שילא מכיוון שכנראה היא משובשת לעומת הברייתא השניה [בדף מה עמוד א] שהיא כנראה מבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא שדקדקו בדברי כל חכם.
ושם ב"שוטנשטיין" מסביר שהברייתא השניה היא למעשה תוספתא במסכת כתובות פרק א משנה ה, [ובתוספתא "חזון יחזקאל" - משנה ח - בשינויים קלים]. [הערה: משום מה לא מצויין במסורת הש"ס].
ולכן, ברייתא זו [השניה בגמרא=התוספתא] איננה משובשת.
5.
וכדברי רש"י:
רש"י מסכת חולין דף קמא עמוד ב:
רבי חייא ורבי אושעיא - סדרו את הברייתות ודקדקו בדברי כל חכם לומר כמו שאמר אבל יש תנאים הרבה שמוסיפים על משנתם בדדמי כי הכא משום דשמעינן לרבי יהודה הכא דמחייב סברי טעמא משום לאו שניתק לעשה לוקין עליו והוסיפו לומר גנב וגזלן.
דילמא אינו בכלל מלקות ארבעים תניא - ואשמועינן דטעמא דרבי יהודה במתני' משום דשלח מעיקרא משמע והתנאים טעו בגירסתם לאחר זמן ואמרו שישנן דאמרי דומיא דמתני'.
רש"י מסביר שהיו תנאים [של הברייתא בסוגייתנו - מסכת חולין דף קמא] ששמעו את דינו של רבי יהודה במשנתנו, שמחייב מלקות, וסברו שהנימוק שלו הוא, בגלל שהוא מחייב מלקות בלאו שניתק לעשה, ולכן "יצרו" "ברייתא" חדשה שנכתב בה, שרבי יהודה מחייב מלקות במקרה של "גנב וגזלן".
משמע מרש"י, שלא ניתן לומר "בלי סיבה" על כל ברייתא שמקשים ממנה שמא היא משובשת!!!
5.1
ולא כל כך מיושב בסוגייתנו - מסכת כתובות דף מה!
6.
בכל זאת יש להעיר:
יוצא מרבי יוחנן שהברייתא של שילא לא מדוייקת. וקשה, הרי שילא היה אחיו של רבי חייא ודודו של "רב".
על פי "פרוייקט השו"ת":
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של שילא (2)
2. שילא - אחיו של רבי חייא, ודודו של רב (סנהדרין דף ה' ע"א), היו לו עוד ארבעה אחים: איבו (אביו של רב), מרתא, חנה (אביו של רבה בר חנה) ורבי חייא.
לכן קשה לומר שאחיו של רבי חייא שנה ברייתות משובשות [בניגוד לאחיו - רבי חייא - שתמיד דייק!].
7.
לעצם סוגייתנו:
יש לשאול שאלה מרכזית, הרי הגמרא ציינה שיש "סתירה" [="ורמינהו"] בין שתי הברייתות, ומדוע רבי יוחנן רצה ליישב ביניהם על ידי תיקון גירסא, הרי מה בכך שהמחלוקת בין שתי הברייתות היא עצמה מחלוקת תנאים,
כלהלן:
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף מה עמוד ב:
האמר ליה רבי יוחנן לתנא תני כו'. ואיכא למידק לפי מאי דפרישנא לעיל דכי קאמר אשתני ולא אשתני תנאי היא ולא משום דצריכינן לאשכוחי תנאי דפליגי בהכי הוא דאמרינן דתנא דשילא ותניא אחריתי תנאי היא דבלאו הכי נמי שפיר מצינן למימר תנאי היא דהא אינהו גופייהו תנאי הוו
עד כאן כשאלתנו.
8.
המשך דבריו:
אלא משום דבעי' לאשכוחי פלוגתא קצת בכה"ג כי היכי דלא ליהוי פלוגתא חדשה
כעיקרון ראוי למצוא מחלוקת תנאים נוספת למחלוקת התנאים בין שתי הברייתות!
8.1
והוא דוחה את הנ"ל:
מעתה תקשי אתו' משום דלא אתיא ר"ש כותיה דשילא משבשינן לדשילא, דלמא הא דתני שילא הויא תנא בפני עצמו דס"ל הכין ופליגי תנאי בהכין
וחוזרת השאלה לעיל בסעיף 7.
9.
המשך דבריו:
ויש לומר דלהכי כתב רש"י ז"ל האמר ליה כו'. שינויא הוא. פי' כלומר שינויא בעלמא הוא דבפ' בן סורר משום קושיא אחריתי צריכין אנו להגיה כן בדשילא
ולהכי אמרינן הכא נמי הכין ודייקא נמי דקאמר הא אמר ר' יוחנן וכו' אף על גב דהוי הודאת הקושיא ולא תירוצא כנ"ל...
הוא מסביר שבאמת תיקון הגירסא על ידי רבי יוחנן בברייתא של רב שילא הוא בגלל הכרח מחמת קושיה אחרת במסכת סנהדרין.
10.
הביטוי "אמר רב... לתנא תני" - 10 מופעים בש"ס:
ב-8 פעמים מדובר ב"אמר רבי יוחנן לתנא תני" [כשפעם אחת - מסכת סנהדרין דף עא עמוד ב - היא סוגיה מקבילה לסוגייתנו],
פעם אחת לגבי "רב",
ופעם אחת לגבי "רבי אבהו" שהיה תלמיד מובהק של רבי יוחנן.
11.
ונראה לומר "חידוש": רבי יוחנן היה ה"מומחה" למסירת המסורת המדוייקת של הברייתות, ולכן הוא שינה את הגירסא בברייתא של רבי שילא בגלל שכך הוא כנראה קיבל במסורת, ולא מהכורח ליישב בין שתי הברייתות.
