הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות לח ע"א-ע"ב
מתני'. נערה שנתארסה ונתגרשה - רבי יוסי הגלילי אומר: אין לה קנס,
ר"ע אומר: יש לה קנס וקנסה לעצמה.
גמ'. מ"ט דר' יוסי הגלילי? אמר קרא: +דברים כ"ב+ אשר לא אורשה, הא אורסה - אין לה קנס.
ור"ע? אשר לא אורשה - לאביה, הא אורסה - לעצמה.
אלא מעתה נערה - ולא בוגרת, ה"נ דלעצמה!
בתולה - ולא בעולה, ה"נ דלעצמה!
אלא לגמרי, הכא נמי לגמרי!
אמר לך ר"ע, האי לא אורשה מיבעי ליה לכדתניא: אשר לא אורשה - פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה שאין לה קנס, דברי ר' יוסי הגלילי; ר"ע אומר: יש לה קנס וקנסה לאביה,
והדין נותן: הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה ואביה זכאי בכסף קנסה, מה כסף קידושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה - לאביה, אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה - לאביה!
א"כ, מה ת"ל אשר לא אורשה?
מופנה, להקיש לו ולדון הימנו ג"ש, נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן +שמות כ"ב+ אשר לא אורשה, מה כאן נ' אף להלן נ', ומה להלן שקלים אף כאן שקלים.
ור"ע, מאי חזית דאשר לא אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה?
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לח עמוד ב
אימא בתולה לגזירה שוה ואשר לא אורסה - פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה!
מסתברא, אשר לא אורסה לגזירה שוה, שהרי אני קורא בה נערה בתולה.
אדרבה בתולה לגזירה שוה, שהרי אני קורא בה אשר לא אורסה!
מסתברא, הא אישתני גופה, והא לא אישתני גופה.
ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה?
נפקא ליה מדתניא: +שמות כ"ב+ כסף ישקול כמוהר הבתולות - שיהא זה כמוהר הבתולות, ומוהר הבתולות כזה.
קשיא דר"ע אדר' עקיבא!
תרי תנאי ואליבא דר"ע.
בשלמא ר"ע דמתני', לא אתיא ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי,
אלא לר"ע דברייתא, אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי?
אמר רב נחמן בר יצחק: קרי ביה אשר לא ארוסה. ארוסה בת סקילה היא!
ס"ד אמינא, הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל - משלם.
ולרבה, דאמר: חידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל - משלם, מאי איכא למימר?
סבר לה כרבי עקיבא דמתניתין.
תנו רבנן: קנסה למי? לאביה; ויש אומרים: לעצמה.
לעצמה אמאי?
אמר רב חסדא: הכא בנערה שנתארסה ונתגרשה עסקינן, וקמיפלגי בפלוגתא דר"ע דמתניתין ורבי עקיבא דברייתא.
מבנה הגמרא:
1. מחלוקת במשנה:
מתני'. נערה שנתארסה ונתגרשה - רבי יוסי הגלילי אומר: אין לה קנס,
ר"ע אומר: יש לה קנס וקנסה לעצמה.
הכלל הוא, שהלכה כרבי עקיבא נגד חברו - וממילא גם נגד רבי יוסי הגלילי.
2.
הגמרא דנה בהרחבה בנימוקי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא:
גמ'. מ"ט דר' יוסי הגלילי? אמר קרא: +דברים כ"ב+ אשר לא אורשה, הא אורסה - אין לה קנס.
ור"ע? אשר לא אורשה - לאביה, הא אורסה - לעצמה.
אלא מעתה נערה - ולא בוגרת, ה"נ דלעצמה!
בתולה - ולא בעולה, ה"נ דלעצמה!
אלא לגמרי, הכא נמי לגמרי!
2.1
אמר לך ר"ע, האי לא אורשה מיבעי ליה
לכדתניא: אשר לא אורשה - פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה שאין לה קנס, דברי ר' יוסי הגלילי; ר"ע אומר: יש לה קנס וקנסה לאביה,
תמוה מאד, שרבי עקיבא מביא ראיה מדברי עצמו בברייתא אחרת! אלא באמת לא ר"ע עצמו אמר זאת, אלא הגמרא מסבירה את רבי עקיבא!
והדין נותן: הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה ואביה זכאי בכסף קנסה, מה כסף קידושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה - לאביה, אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה - לאביה!
א"כ, מה ת"ל אשר לא אורשה?
מופנה, להקיש לו ולדון הימנו ג"ש, נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן +שמות כ"ב+ אשר לא אורשה, מה כאן נ' אף להלן נ', ומה להלן שקלים אף כאן שקלים.
ור"ע, מאי חזית דאשר לא אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה?
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לח עמוד ב
אימא בתולה לגזירה שוה ואשר לא אורסה - פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה!
מסתברא, אשר לא אורסה לגזירה שוה, שהרי אני קורא בה נערה בתולה.
אדרבה בתולה לגזירה שוה, שהרי אני קורא בה אשר לא אורסה!
מסתברא, הא אישתני גופה, והא לא אישתני גופה.
ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה?
נפקא ליה מדתניא: +שמות כ"ב+ כסף ישקול כמוהר הבתולות - שיהא זה כמוהר הבתולות, ומוהר הבתולות כזה.
3.
הגמרא מקשה:
קשיא דר"ע אדר' עקיבא!
בדיון לעיל בסעיף 2 הגמרא הביאה ברייתא שניה ובה רבי עקיבא סובר שקנסה לאביה ולא כבמשנתנו שרבי עקיבא סובר שקנסה לעצמה - לגבי נערה שהתארסה ונתגרשה ונאנסה.
3.1
עונה הגמרא:
תרי תנאי ואליבא דר"ע
שני תנאים נחלקו מה אמר רבי עקיבא.
3.2
מדובר בתנא אחד שאמר את דברי רבי עקיבא במשנה ותנא אחר שאמר בשם רבי עקיבא את דבריו בברייתא. בפשטות, מדובר במחלוקת מה אמר רבי עקיבא, או במחלוקת כיצד להבין דברים שאמר רבי עקיבא.
3.3
וקשה מאד, מדוע לא מוזכרים במפורש שמות שני התנאים הללו שכל אחד שמע מרבי עקיבא דין שונה ["הפוך"]!
3.4
ואולי יש לומר שרבי עקיבא אמר הלכה אחת ואחר כך חזר בו, ובזה נחלקו התנאים [התנא במשנה והתנא בברייתא] מה הוא אמר אחרי שחזר בו.
3.5
אם נאמר, שהברייתא קדמה למשנה והמשנה היא דעתו האחרונה של רבי עקיבא - כך תהיה הלכה.
3.6
ואולי רבי עקיבא עצמו באמת התלבט בין שתי הדעות, ו"רבי" קבע ופסק כאחת הדעות וכתבה במשנתנו - ולכן הלכה כדעת רבי עקיבא במשנה דווקא ולא כדעתו בברייתא!
3.7
ראה מה שכתבנו על מסכת יבמות דף פג באריכות.
ובתמצית מה שהבאנו שם:
רא"ש מסכת יבמות פרק ח סימן ח:
גמ' אמר רב [יבמות דף פג ע"א] ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקיבה היא אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין מדשבקיה ר' יוסי לבר זוגיה דהוא ר"ש ש"מ הדר ביה ואין לומר דהדר ביה מברייתא לגבי רבי שמעון דמתניתין דמסתמא המשנה נשנית תחילה.
הרא"ש קובע שכעיקרון המשנה נשנית תחילה - לפני הברייתא [חשוב מאד לגבי ההבחנה בין משנה לברייתא]. כוונתו היא לכל משנה וברייתא ולאו דווקא בסוגייתנו.
כנראה שהוא מתכוון שמבחינה היסטורית-כרונולוגית מה שלא נכנס לספר המשניות נכנס - מה שנבחר על ידי העורך ["רבי חייא"?] - לאוצר הברייתות!
4.
המשך הגמרא:
דיון בדרשות לפי שתי השיטות בדעת רבי עקיבא:
בשלמא ר"ע דמתני', לא אתיא ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי,
אלא לר"ע דברייתא, אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי?
אמר רב נחמן בר יצחק: קרי ביה אשר לא ארוסה. ארוסה בת סקילה היא!
ס"ד אמינא, הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל - משלם.
ולרבה, דאמר: חידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמיקטיל - משלם, מאי איכא למימר?
סבר לה כרבי עקיבא דמתניתין.
5.
הגמרא מביאה מחלוקת בברייתא נוספת:
תנו רבנן: קנסה למי? לאביה; ויש אומרים: לעצמה.
לעצמה אמאי?
אמר רב חסדא: הכא בנערה שנתארסה ונתגרשה עסקינן, וקמיפלגי בפלוגתא דר"ע דמתניתין ורבי עקיבא דברייתא.
הדעה הראשונה בברייתא השניה כאן היא כדעת רבי עקיבא בברייתא הראשונה, ודעת ה"יש אומרים" היא כדעת רבי עקיבא במשנתנו.
5.1
לאור דברינו על המחלוקת בדברי רבי עקיבא לעיל בסעיף 3 יש לומר: ברייתא זו כנראה "מסכמת" את המחלוקת בדברי רבי עקיבא. ואולי בעל הברייתא ניסח את דעת רבי עקיבא במשנתנו כ"ויש אומרים" [אמנם מקובל בש"ס ש"יש אומרים" הוא רבי נתן] - בלשון רבים - כדי לפסוק הלכה כאותה דעה.
6.
רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק ב הלכה טז:
הבת שנתארסה ונתגרשה קנסה לבדו לעצמה נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לאחר * קנסה ושאר הדברים לאביה שאין האירוסין מוציאין מרשות האב.
7.
כסף משנה הלכות נערה בתולה פרק ב הלכה טז:
[טז] הבת שנתארסה וכו'. משנה פרק אלו נערות (דף ל"ח) נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה
וידוע דהלכה כר"ע מחבירו
ואף על גב דבברייתא קתני דקנסה לאביה פסק כר"ע דמתניתין
ועוד דאיפסיקא התם הלכתא כרבי אלעזר דאמר כר"ע דמתני'
וכדבריו גם בדברי הרא"ש.
8.
לגבי אופי הדרשות בסוגייתנו לעיל בסעיפים 2; 4:
באופן עקרוני הכלל הוא, שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו [מכח סברא וכדומה] אלא רק לפי מסורת שקיבל מרבותיו.
וקשה, שבסוגייתנו נראה שיש דיון כיצד ללמוד "גזירה שוה" לפי כמה דעות - הכיצד?
8.1
של"ה - כללי התלמוד (א) כלל מדות אות נ:
נ. וזה - לשון הליכות עולם (שער ד' פ"ב אות טז): ועתה דע והבן שורשו של דבר, דכל גזירות שוות נמסרו למשה מסיני סתם, ומסרן הכתוב ל(ה)חכמים איזה גזירה שוה נידון, אלא שלא נמסרו בשוה.
ומסוגייתנו:
פעמים נמסרו המקומות לבד, כלומר, פלוני ילמוד מפלוני, ונשארו תיבות הגזרה שוה לחכמים לדון איזה הן. כגון הך דפרק אלו נערות (כתובות דף לח א). הגה"ה.
כן כתבו התוספות בפרק אלו נערות (כתובות דף יז א ד"ה ונילף נתינה נתינה), ורש"י פרק קמא דקידושין דף לח ב ד"ה אימא), ובתוספות פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג ב, אך לפנינו ליתא שם בתוספות). עד כאן הגה"ה). גבי אונס ומפתה דילפי אהדדי בגזירה שוה ד'אשר לא ארשה' (שמות כב, טו), ומקשה ואימא בתולה לגזירה שוה, משמע שקבלו מרבן, דאונס ומפתה למדין זה מזה בגזירה שוה, אבל לא קבלו מאיזה תיבה, ולכך חוזר התלמוד לידע ולעמוד על התיבות המופנות לגזירה שוה ההיא.
הוא מביא מסוגייתנו ש"גזירה שוה" לא נמסרה תמיד באופן "שלם", כלומר לא נמסר באופן מדוייק מאילו מלים בדיוק לומדים את הדין, ואיזה דין בדיוק לומדים מהגזירה שוה.
ופעמים נאמרו התיבות סתם, מלה פלונית תלמוד ממלה פלונית, כגון 'טמאתו' (ויקרא ה, ג) 'טמאתו' (במדבר יט, יג) לגזירה שוה, פרק קמא דשבועות דף ז א), ולא נמסרו המקומות, והחכמים מבקשים מנוח לתיבות אשר ייטב להם לדורשם בהם, והוא העיקר שעליו סובבת כל הגזירות שוות שבתלמוד, עכ"ל.
9.
לפי הנאמר בסעיף 8 ניתן לומר: בגלל שהיו מסורות "לא שלמות" של אופי ה"גזירה שוה" לכן רבי עקיבא עצמו אמר את שתי הדעות - כפי דברינו לעיל בסעיף 3.6 !
