טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
יארוד ילדה ואבני מתא שדיא – תן זהוב
"אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו, שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים. איבעיא להו: הלכתא כוותיה, או אין הלכתא כוותיה? תא שמע: כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו: יארוד ילדה ואבני מתא שדיא" (כתובות, מט ע"ב).
פירוש: אָמַר ר' אֶילְעָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם (בשם) ר' יְהוּדָה בַּר חֲנִינָא: בּעיר אוּשָׁא הִתְקִינוּ חכמים, שֶׁיְּהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם, ללומדים] האם הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ [הלכה כמותו] אוֹ אֵין הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ [הלכה כמותו], כלומר, האם כך פוסקים למעשה שחייב אדם לזון את ילדיו הקטנים? ומשיבים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] הוכחה לכך מן העובדות הללו: כִּי הֲוָה אָתוּ לְקַמֵּיהּ [כאשר היו באים לפני] רַב יְהוּדָה להתלונן על אב שאינו מפרנס את ילדיו, אָמַר לְהוּ [להם]: יָארוּד יָלְדָה וְאַבְּנֵי מָתָא שַׁדְיָא [התנין יולד וולדות ועל בני העיר הוא מטיל] את חובת פרנסתם?! אלא ודאי מן הראוי שהוא יפרנסם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תן זהוב (מצוי) שם באנגלית: Golden Jackal שם מדעי: Canis aureus
שם נרדף במקורות: שועל, תעלא
נושא מרכזי: מהו "יארוד"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השועל הקש/י כאן.
הריאליה של דברי רב יהודה לוטה בערפל כבד הן בפענוח השם "יארוד" והן במשמעות הביטוי "ואבני מתא שדיא". מבין מיני בעלי החיים המוצעים על ידי המפרשים לא ידוע לנו על כזה המטיל את הטיפול בצאצאיו על בני העיר או שמתאכזר עליהם. מעניין שלמרות חוסר הבהירות לגבי הרקע הריאלי הרי שביטוי זה קנה לו שביתה בספרות הפוסקים העוסקת בחובות האב כלפי ילדיו. ח. י.קאהוט סבר שיש לגרוס בכל האיזכורים "יארור" ולא "יארוד".
על פי התרגומים הארמיים ל"תנים" הרי הם ה"ירודין" כמו למשל בפסוקים הבאים: "וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ" (ישעיהו, יג כ"ב). מתרגם יונתן: "וִינַפְצוּן חֲתוּלִין בְּבִרְנְיָתְהוֹן וִירוּדוּן בְּבֵית מֵישְׁרֵי תַּפְנוּקֵיהוֹן וכו'". כך פירש גם בהמשך הספר (לד י"ג): "וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה". יונתן: "... וּתְהֵי מְדוֹר יְרוֹדִין אַתְרָא לְבַת נַעֲמָא". רש"י (שם) מפרש: "נוה תנים - הוא מדבר שהוא דרך להיות בו תנים שהוא מין חיה רעה".
רש"י בסוגייתנו מפרש: "יארוד - תנין מעון תנים מתרגמינן מדור יארודין (ירמיהו ט) והוא אכזרי על בניו. יארוד ילדה ואבני מתא שדיא - התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר". על מנת לברר מהם אותם "תנים" או "תנין" כפי שכתב רש"י נעיין בפסוק בירמיהו שאותו הוא מצטט: "וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב". מפסוק זה ניתן להסיק שמדובר בבעל חיים שבית גידולו הוא ערים חרבות. רמז נוסף ניתן לקבל מפסוק מקביל באיכה (ד ג'): "גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר". תאורים אלו שוללים את האפשרות ש"תנין" הוא הזוחל תנין שהרי אין הוא מניק וייתכן והכוונה לטורף הנקרא בימינו תן זהוב שצורת הרבים שלו היא תנים. הרב מ. צ. טאקסין כתב בספרו "ידיעות הטבע שבתלמוד" (וורשא, תרס"ג): "יש מין תנין ושמו יארוד, וכמו מסוה יש לו על פניו בעת שהוא מניק את ילדיו שלא יראה אותם כשהם אדומים וימיתם. התנין יארוד הוא אכזרי על פניו". למרבה הפלא תאור זה מופיע בפרק העוסק ב"טבעי הזוחלים למיניהם". בפרק זה הוא מתאר את הנחש, העקרב, תנין יארוד, צבוע ועכס. מקור דבריו הוא אולי במדרש איכה רבה (וילנא, פרשה ד ו'): "גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן, אילן ירודאתא כמין מסווין פריסין על אפיהון כד אינון מניקין בניהון דלא יהוון חמיין בניהון סמקון ואכלין להון". פרטים נוספים ניתן למצוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, איכה פרק ד ג'):
"גם תנין חלצו שד. כלומר אף על פי שדרך התנים שהם מתאכזרין על בניהם ואין נותנין לבניהם להניק עד שיבכו הרבה, ובשעה שהן מניקין בניהם מכסין על פניהם כדי שלא יראו את פניהם אדומים בבשר ויאכלו אותם, אעפ"כ גם אותם על כל זאת חלצו שד, הוציאו שדיהן ומיניקין בניהם, אבל בני עמי היו לאכזר כיענים במדבר. שכיון שיולדת את בנה שוב אינה חוזרת עליו, וכן הוא אומר (מיכה א, ה) אעשה מספד כתנין ואבל כבנות יענה. התנין בניו סופדין אבל לא מתאבלין, אבל בנות יענה נאמר בה אבל לעולם אינה חוזרת על בניה, לכך נאמר בת עמי לאכזר, לא היו חומלין על בניהם בהשתפך נפשם אל חיק אמותם. וכתב הנביא זה על קינות לבכות את ישראל להודיע כמה צרה גברה עליהן".
בניגוד למדרש המתאר מסווה על הפנים הרי שרש"י (איכה, שם) מתייחס לכיסוי כלשהו על הדדים: "גם תנין - אף על פי שאכזרי הוא חלצו שד כשרואה את בנו בא מרחוק רעב חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והיניקו גוריהן". הסבר זה מופיע במדרש תנחומא (בובר, בחוקותי, סימן ה): "הקדוש ברוך הוא קרא אל ירמיה ואמר לו, גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן וגו' (איכה ד ג), התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכוסין, ואינו יונק, ובני לא עשו כן וכו'". בהשוואה בין המדרשים אנו מוצאים מחלוקת נוספת לגבי יחס ה"תנין" לצאצאיו. על פי פסיקתא זוטרתא הוא "מתאכזר על בניו" ודוחה את התחלת ההנקה ככל הניתן ואילו לפי המכילתא הוא ממהר להאכילם לפני ש"יחזור לאחוריו".
ה"יארוד" בעל חיים מיילל
את היארוד אנו פוגשים בסוגיה נוספת" "בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? אמר ליה: יארוד נאלא הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים" (סנהדרין, נט ע"ב). כאן מפרש רש"י: "ירוד נאלא - תנין שוטה, עוף ששמו תנין, והוא שוטה ובוכה ומספיד תמיד, וכל תנין דבמקרא מתרגמינן ירודין". ח. י. קאהוט תמה על זיהוי ה"תנים" עם עוף שהרי בדרך כלל מפרש שהוא חיה. קאהוט סוקר כמה מקורות מהם משתמע ש"ירור" בסורית הוא מין שועל או תן. לבעל חיים זה מתאים התואר ה"מילל" ("ירוד נאלא"). מקור השם "תן" הוא מ"לתנות" כלומר לבכות וכד'. גם בערבית طن פירושו "הרמת קול יללה". לדעתו פירוש השם הערבי הנוכחי ابن آوى הוא המילל ו"ירורא" הוא כמו "ילולא" בארמית. פירוש זה משתלב היטב במעמד שתופסים ה"תנים" כסמל לחורבן וגלות: "וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב". התנים הוזכרו יחד עם בנות יענה (כנראה דורסי לילה) בגלל יללותיהם כמו למשל בפסוקים "תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה וכו'" (ישעיהו, מג כ') ו"... אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" (מיכה, א ח').
זיהויים נוספים
יארוד = מין עוף
בתוספתא (כלאים, ליברמן, פ"ה הלכה ח') מופיע זיהוי שונה: "כלב כופרין מין חיה, הירודין והנעמית הרי הן כעופות לכל דבר, שאין בהמה טמאה יולדת מין טהורה ולא טהורה מין טמאה ולא גסה מין דקה ולא דקה מן גסה ולא אדם מן כולן ולא כולן מן אדם"(1). המחשבה ש"יארוד" הוא עוף קשורה כנראה לדורסי הלילה שאף ביניהם קיימים מינים החיים בין חורבות ומשמיעים בלילות קולות יללה . ה"שיטה מקובצת" (כתובות, מט ע"ב) מצטט את דברי רש"י במהדורא קמא: "יארוד יש מפרשים שהוא עוף אכזר". כאמור, זיהוי זה אינו עולה בקנה אחד עם המדרשים המייחסים לבעל חיים זה הנקה.
כאמור, זיהוי היארוד בעייתי מאד ובמיוחד לאור כך שמדובר, אולי, בבעל חיים המעביר את האחריות לטיפול בצאצאיו ל"בני העיר". התופעה שבעלי חיים כלל אינם מטפלים בצאצאיהם איננה נדירה אך נדמה לי שהדוגמה היחידה להעברת הטיפול לאחרים באופן שיטתי היא בקוקיות. קוקייתיים (Cuculidae) היא משפחת עופות בגודל שרוב מיניה טפילים. הנקבה מטילה את ביציה בקינים של ציפורים זרות (פונדקאיות), ואלה דוגרות על הביצים ומגדלות את גוזליה. בישראל שני מינים של קוקיות, קוקיה אירופית וקוקיה מצויצת (תמונה 2). הקוקיה המצוייצת מטילה את ביציה בקני עורבים. הקוקיה מסתתרת בסמוך לקן, וכשהציפור עוזבת את הקן, היא ממהרת אליו ותוך מספר שניות מטילה בו ביצה ומסתלקת במהירות. העוף הפונדקאי דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר. בניגוד למיני קוקיות אחרים, גוזל הקוקייה המצויצת לא מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל איתם כאילו היו אחיו. הטלה אקראית של ביצים בקינים זרים מוכרת גם במינים הדוגרים על הקרקע במושבות כמו אווזים אך התופעה אינה בולטת לעין האדם וניתן לזהותה רק בעזרת בדיקות גנטיות.
אם נקבל את הגישה המזהה את ה"יארוד" כעוף ונניח שהמונח "בני העיר" איננו זהה ל"אנשי העיר" אלא כולל את כל החיים בעיר ובכללם גם העורבים הרי שהקוקיה המצויצת "יולדת" את בניה ומטילה את גידולם עליהם. מעניין לציין שהקוקיות ואחיהן ה"חורגים" (גוזלי העורב) מעוררים מהומות קולניות של בקשת מזון הנשמעים כיללות. קולות אלו מושכים תשומת לב רבה ומהווים דרך נוחה למציאת קינים מאוכלסים בקוקיות.
יארוד = זוחל (נחש)
התקבולת בין פתן לתנין בפסוק "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרךְ תִּרְמס כְּפִיר וְתַנִּין" הביאה, כנראה, את "מצודת ציון" לזהות את התנין כ"נחש" (תהלים, צא י"ג): "ופתן - מין נחש. כפיר - ארי בחור. ותנין - מין נחש". ייתכן והתפתח בילבול בן התן היונק לבין התנין (הנחש) הזוחל בגלל דמיון התנהגותי מסויים: "תלמידי הר"י ז"ל וז"ל: פירוש יארוד חיה טמאה ועל שם שהיא אכזרית כמו תנין שהוא אכזר קורא אותה כך, התרגום תנין יארוד ולפיכך אומרים לו זהו אכזר כמו היארוד שמטיל בניו על אנשי עירו. ע"כ" (שיטה מקובצת, שם). הזהות בין ה"יארוד" לנחש עשויה להסביר מופע נוסף של ה"יארוד" כשמה של מחלת עיניים: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד. ומאי ניהו? דמא דכרושתינא" (שבת, עח ע"א). מפרש רש"י: "ליארוד - תבלול, ובתוספתא ראיתי: לחורור, והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין, כדתנן בבכורות גבי מומין". דמא דכרושתינא - עטלף, שקורין טלפ"א". גם כאן גורס קאהוט "ירור" ומפרש שהכוונה למחלת עיניים הנקראת "נחש" בגלל צורת העין.
יארוד = חית כיס
ח. י. קאהוט מביא בשם ל. לוויזון זיהוי יוצא דופן. לדעתו הכוונה למין של חית כיס (Beutelthier) (תמונה 3). זיהוי זה מבוסס על המדרש המתאר את היארוד כבעל חיים שבו דדי הנקבה מוסתרים בתוך שק. תופעה זו קיימת בחיות הכיס בלבד. לפני הצעה זו עומדים סימני שאלה רבים: א. באזורנו אין מינים של חיות כיס. ב. חיות הכיס מטפלות בצאצאיהן בכוחות עצמן. ג. חיות הכיס אינן מייללות באופן בולט בהשוואה למינים אחרים.
תמונה 1. תן זהוב צילם: Pro fberger
.jpg) |
|
.JPG) |
|
תמונה 2. קוקיה מצויצת צילם: ערן פינקל |
|
תמונה 3. וולבי - חית כיס |
(1) לענ"ד יש בתוספתא זו כדי להסביר את מסלול מעבר השם "בת היענה" אל היען. השימוש בשם "ירודין" לציון בעל חיים מילל כמו התנים הביא לכך שגם לנעמית (יען) שהוקבלה לירודין יוחסה יללה. מאידך גיסא גם בת היענה הוקבלה לתנים: "אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה".
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 67).
לעיון נוסף:
בפורטל "הדף היומי": "כדמסיק תעלה מבי כרבא" - מידע נוסף על התנהגות השועל.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
