סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 918

"תניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו, שבין השינים מוצצו ואינו חושש"

כתובות ס ע"א

אנו יודעים שהתורה אסרה אכילת דם באיסור כרת, ודווקא דם בהמה ולא דם אדם. דם אדם לא נאסר מהתורה אלא רק מדרבנן, משום מראית העין. הרואה את חברו אוכל דם אדם, אינו יודע להבחין אם זהו דם אדם או דם בהמה, ולכן גזרו שלא לאכול גם דם היוצא מן האדם. ועל כך נאמר בברייתא במס' כריתות כ"א: "דם שע"ג ככר גוררו", פעמים שאדם נוגס בכיכר והדם שזב מבין השינים עובר לכיכר, מעתה הדם ניכר בכיכר, אין אפשרות להמשיך לאכול את הכיכר אלא אם כן יגרור האוכל את הדם מן הכיכר, והטעם משום מראית העין, שהרי הרואה לא ידע להבחין בין דם אדם לבין דם בהמה, יסבור הרואה שהדם שע"ג הכיכר הוא דם בהמה, או שיבוא להוציא לעז על האוכל, או שמא יסבור שדם בהמה מותר ועלול להיכשל בעצמו, ולכן גזרו חכמים שגוררו ואוכלו, אבל אדם שזב דמו בין השינים ועדיין לא יצא הדם החוצה, מותר לו לאדם למצוץ את דמו הוא. רש"י כאן בכתובות מסביר "מוצצו – דהא ליכא דחזי ליה" הרי אף אחד לא רואה את הדם שבין השינים, וכיוון שכך אין לגזור משום מראית העין.

שואל הגאון בעל "באר שבע" על דברי גמרתנו עם הסברו של רש"י קוש' עצומה, הגמ' בכמה מקומות בש"ס אומרת שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים גם אסור, נא' במס' שבת בדף סד. ביחס לאיסור לצאת עם בהמה בשבת עם זוג שבצווארה (פעמון) אפ' כאשר הזוג פקוק ואינו משמיע קול "משום דמחזי כאזיל לחינגא", היינו כהולך לשוק הבהמות ע"מ למכור את בהמתו, דבר זה נאסר בשבת משום מראית עין. על כך נאמר שכיון שדבר זה נאסר משום מראית העין, אסור לו לאדם לענוד זוג על בהמתו בשבת, אפי' כדי לצאת אתה לטיול בחצר, מקום בו אף אחד אינו רואה אותו, כל זאת משום הכלל שכל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אסור אף בחדרי חדרים. בעקבות כלל זה נאמר שם בגמ' שאדם שנשרו בגדיו בשבת למים, אסור לו לתלות את הבגדים לייבוש כדי שלא יאמרו שאדם זה כיבס בשבת. וכיון שאיסור התליה נאסר משום מראית העין אסור לו לתלות את הבגדים לייבוש גם בתוך ביתו. תוס' שם במס' שבת בדף ס"ה. בד"ה "אמר רב" סבורים שכך היא ההלכה. ואכן כל אותם דברים שנאסרו משום מראית העין נאסרו בח"ח.

שואל הגאון בעל ה"ב"ש" קוש' עצומה מגמרתנו, מדוע התירו למצוץ את הדם שבין השינים וכהסברו של רש"י "דליכא דחזי ליה" ומה בין חדרי חדרים לבין דם שבין השינים.

הערה דומה מעיר הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד בספרו קובץ שעורים על מס' ב"ב, הגמ' בדף ח: מביאה שגבאי צדקה שמצא מעות בשוק אסור לו ליתנם לתוך כיסו, שמא יחשדו בו שהמעות אותם הוא נותן לתוך כיסו, הרי הם המעות של צדקה אותם קיבץ, אלא נותנם לתוך ארנק של צדקה, ולכשיבוא לביתו יטלם. כיוצא בזה הרי שהיה נושה בחברו מנה, ופרעו בשוק, (גבאי הצדקה הלווה מכיסו הפרטי לאדם, ואותו אדם פרע את חובו לגבאי צדקה בשוק) לא יתננו לתוך כיסו, אלא נותנם לתוך ארנק של צדקה, ולכשיבוא לביתו יטלם, כל זאת כמובן משום מראית העין, שלא יאמרו הבריות מעות של צדקה הוא גונב.

שואל הגאון בעל הקובץ שעורים, אם חכמים אסרו על גבאי הצדקה לתת לתוך כיסם מעות שנמצאו בשוק, או מעות שניתנו בגביית חוב משום מראית העין, מדוע בביתם מותר להם לתת את המעות לתוך כיסם, מדוע שלא נאמר כל שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בחדרי חדרים אסור. הגאון נשאר בקושייתו בצ"ע, כשם שהגאון בעל הב"ש נשאר אף הוא בקושייתו בצ"ע.

דומה שיש ליישב את שתי הקושיות כך: כאשר אסרו חכמים פעולה מסוימת משום מראית העין לא חילקו בין האופן בו נעשה הדבר לעיני אחרים, לבין האופן בו נעשה הדבר שלא לעיני אחרים, כל זאת כאשר הפעולה היא אותה פעולה.
כך אדם התולה את בגדיו ליבוש, פעולת התליה אינה משתנה אם התליה נעשית באופן שאחרים רואים או באופן שאחרים אינם רואים. אדם היוצא עם בהמה שזוג ענוד לצווארה, אין הבדל אם היציאה נעשית באופן שאחרים רואים או באופן שאין אחרים רואים, הפעולה היא אותה פעולה, ההבדל הוא רק בקהל הצופים. על כך אמרו חז"ל, פעולה שנאסרה משום מראית העין לא תהיה מותרת גם אם מראית העין לא נמצאת, אם נרצה להקביל את המקרה של אדם מסוגיתנו, או את המקרה של הגמ' במס' ב"ב לאותם מקרים של "כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור", יהיה עלינו להקביל אופן בו אדם שותה דם אדם באופן שאף אחד אינו רואה אותו. דם אדם הנמצא ע"ג הכיכר נאסר גם כאשר אוכלו במקום בו אף אחד אינו רואה אותו, זהו האופן המקביל לכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור, פעולת אכילת הדם הנמצאת ע"ג הככר נאסרה, ופעולה זו נעשית באותה צורה בין אם אנשים רואים את הפעולה, או כאשר אין האנשים רואים את הפעולה. כן גם ביחס לגמ' במס' ב"ב, אם נרצה להקביל את דין הגמ' במס' ב"ב לדין שכל מקום שאסרו חכמים משום מראית עין אפ' בח"ח אסור, נאלץ להקביל זאת בצורה הזו, אסור לו לגבאי צדקה המוצא מעות בשוק להניח את המעות בכיסו, גם כאשר הוא משוכנע שאין אף אדם הרואה אותו, גם אם הוא נמצא ברגע המציאה ברחוב ריק לגמרי מאנשים, זוהי המקבילה לכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור. פעולת נתינת מעות אבידה, או פריעת חוב לתוך כיסו הפרטי של גבאי צדקה נעשית באותה צורה בין אם יש אנשים ברחוב ובין אם אין אנשים ברחוב, על מקרה כזה נאמר שכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור. אבל מה קורה כאשר חכמים אסרו פעולה מסוימת משום מראית העין, וישנה פעולה אחרת שאינה דומה לאותה פעולה ממש, ובפעולה האחרת אין את החשש של מראית העין, לא משום שקהל הצופים השתנה, אלא משום שהפעולה השתנתה במהותה , גבאי צדקה מנהל גם חיים פרטיים, הוא גבאי צדקה כאשר הוא עוסק במקצועו. כאשר הוא נכנס לביתו לא רק שקהל הצופים השתנה, אלא שהתמונה השתנתה במהותה. האדם שהיה ברחוב גבאי צדקה, נמצא עכשיו בביתו כאדם פרטי, אין שום איסור לאדם פרטי להניח מעות אותם מצא ברחוב, או אותם גבה בחובו, בכיסו הפרטי, יתכן שאילו היה המצב שאנשים רואים גם מה שנעשה בביתו, היה האיסור נמשך גם בביתו, אבל היות ובבית אין אדם רואהו, והמצב השתנה במהותו, שוב אין לנו לדמות מקרה זה למקרה עליו אמרו חז"ל כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור, שהרי מקרה זה השתנה במהותו ולא רק בקהל צופיו. כך גם בענינינו, כל אכילת דם נאסרה, ופעולת האכילה הרי זו פעולה מוגדרת היטב, כל מה שמוגדר כאכילת דם אדם נאסר משום מראית העין, ולכן באמת אדם שירצה לאכול דם אדם בחדרי חדרים, למרות שאף אדם אינו רואה אותו, יאסר הדבר, שהרי פעולת אכילת הדם לא השתנתה במהותה גם כאשר היא נעשית בח"ח. אבל דם שבין השינים המוצץ את אותו דם, הרי הפעולה השתנתה במהותה מפעולת אכילה רגילה, אילו היו בני אדם רואים את אותו דם שבין השינים, היה מקום לאסור גם פעולה זו, אבל כדברי רש"י, כיוון דליכא דחזי ליה, שוב לא דומה זה לפעולת אכילת דם, נמצא שמציצת הדם בין השינים שונה מאכילת דם שעל גבי הככר לא רק בקהל הצופים אלא גם במהותה, במקרה כזה לא נאמר הכלל שכל מה שאסרו חכמים משום מראית העין אפ' בח"ח אסור.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)