סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 916

"נמצא בה דבר ערווה או שאינה ראויה לבוא בישראל אינו רשאי לקיימה"

כתובות כט ע"א

נאמר בתורה בפר' מוציא שם רע ובפר' אונס "ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו", הרי זו מצות עשה מן התורה. על המוציא שם רע לשאת את זו אשר עליה הוצא השם הרע. או את אנוסתו, מה קורה אם הזדמן מקרה בו האשה אסורה עליו באיסור לאו, כגון גרושה לכהן וכיו"ב, נא' על כך במש' שאינו רשאי לקיימה, שנא' ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו. בדף מ. שואלת הגמ' על דין זה קוש' חזקה: "א"ר כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ניתי עשה ונדחה ל"ת". מדוע העשה של "ולו תהיה לאשה" לא ידחה את הל"ת של גרושה לכהן וכי"ב. ענה לו "היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה, אבל הכא אי אמרה דלא בעינא, מי איתיה לעשה כלל". בכל מקרה כאשר העשה דוחה את הלא תעשה, זה רק באופן שאין אפשרות לקיים את מצות העשה אלא א"כ ידחה הלאו, כגון מילה בצרעת, אין אפשרות אחרת לקיים את מצות המילה אלא א"כ הצרעת תקצץ, וכך גם בשאר המקרים, אבל כאן בעשה של ולו תהיה לאשה, ברור שאם האשה תאמר שהיא אינה רוצה להנשא לאותו אדם, זוהי זכותה, ואין כאן שום בטול עשה, התורה לטובת האשה צוותה עליו ולו תהיה לאשה, שלא יוכל לשלחה כל ימיו, כדי לדאוג לאותה אשה שעלולה להפגע אם לא תוכל להנשא לאחר, אבל במקרה שאותה אשה אומרת לא בעינא איני חפצה בו, ברור שאין שום מ"ע, ולכן העשה הזה של ולו תהיה לאשה, אינו דומה לשאר עשה שדוחה לאו, וכדברי הגמ' ,"אם אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל" מהו ההסבר בדברי הגמ', נאמרו בזה 3 שיטות עיקריות, רש"י מסביר כך: השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה, ז"א גם במקרה שאותה אשה עליה הוצא שם רע או המפותה או האנוסה דורשות כן להנשא לאותו אדם, כיון שיש אפשרות שהאשה תסרב להנשא לו, ואז לא יהיה צורך בקיום העשה, אנו נשכנע את האשה לומר איני רוצה, והרי זה גדר של אפשר לקיים שניהם, וכל מקום שאפשר לקיים שניהם אין אנו דוחים את הל"ת משום העשה. תוס' מסבירים אחרת. לא שאנו צריכים ללמד אותה לומר שאינה רוצה, גם במקרה שהיא עדיין עומדת על דעתה והיא רוצה, עשה כזה שניתן לעקור אותו ע"י רצון אדם אין תוקף וכח לעשה כזה לדחות ל"ת הרי זה עשה קל יותר, שאר העשים אינם תלויים ברצונות בני אדם. כאשר אדם מצווה למול, או כשאדם מצווה ללבוש ציצית וכיו"ב הרי המצוות הן החלטיות, משא"כ העשה של ולו תהיה לאשה, היות ועשה זה נתון לרצונה של האשה, נחשב עשה זה לעשה חלש יותר, ובעשה כזה לא התחדש שהוא דוחה ל"ת, ולכן גם במקרה שאותה אשה רוצה להנשא למוציא ש"ר, לאונס, או למפתה, אין בכח העשה של ולו תהיה לאשה לדחות את הל"ת.

הסבר שלישי בדברי הגמ' "אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל" מופיע בת"י בדף מ. וכך נאמר שם: "ול"נ דהכא גבי דידה ליכא עשה, דבעיא אמרה לא בעינה ליה א"כ אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו, והשווה הכתוב אשה לאיש". ז"א כוונת הגמ' אחרת לגמרי, אנו יודעים שבכל איסורי הנשואין כגון כהן לגרושה וכיו"ב, כשם שהבעל הכהן מצווה לא לשאת גרושה, כך גם מצווה הגרושה לא להנשא לכהן. הדבר נא' מפורש במס' יבמות פ"ד: שכיון שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, נמצא שבכל איסורי הנשואין מצווה האשה כמו האיש, מעתה אם מדובר באופן של פיתוי או אונס, בין כהן לגרושה, האיסור של הכהן הוא לשאת את הגרושה, ובאותה מדה יש גם איסור על הגרושה להנשא לכהן, גם אם נאמר שלכהן יש מ"ע "ולו תהיה לאשה" והעשה הזה בכוחו לדחות את הל"ת, עדיין אין אנו יכולים להתיר לה להנשא לו משום האיסור שלה, היא בהיותה גרושה מצווה לא להנשא לכהן, והרי אצלה אין את העשה "ולו תהיה לאשה" שהרי אם אמרה לא בעינא מי איתה לעשה כלל, המ"ע ולו תהיה לאשה התיחסה רק אליו ולא אליה, היא לא מצווה להנשא לו, היא בהחלט יכולה לומר שאינה רוצה, גם כאשר היא עומדת על דעתה להנשא לו אין היא מצווה בכך, ולכן אין שום אפשרות שהם ינשאו, למרות שאצלו יש עשה שדוחה את הל"ת, אבל מה העשה שידחה אצלה את הל"ת, וזוהי הסיבה מדוע נאמר במשנה כאשר אין היא ראויה לו אינו מקיים את העשה, לא משום שלעשה הזה אין כח לדחות את הל"ת כדברי התוס', או משום שמלמדים אותה לומר איני רוצה כדברי רש"י, אלא משום האיסור שלה, היא אסורה להנשא לו משום שלה אין את העשה של ולו תהיה לאשה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)