הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמורא מזכיר אמורא מאוחר?
כתובות כ ע"א
אמר רב ששת, זאת אומרת: הכחשה תחלת הזמה היא,
וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם, כך אין מכחישין את העדים אלא בפניהם.
אמר ליה רב נחמן: אילו הוו קמן ומכחישין להו הוה הכחשה, ולא הוה משגיחין בהו דהוי לה עדות מוכחשת, השתא דליתנהו, דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו, מהימני?
אלא אמר רב נחמן: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה,
מידי דהוה אנכסי דבר שטיא;
דבר שטיא זבין נכסי, אתו בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין,
ואתו בי תרי ואמרי כשהוא חלים זבין,
אמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא.
ולא אמרן אלא דאית ליה חזקה דאבהתיה, אבל לית ליה חזקה דאבהתיה,
אמרינן: כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין.
א"ר אבהו: אין מזימין את העדים אלא בפניהן, ומכחישין את העדים שלא בפניהן,
והזמה שלא בפניהן נהי דהזמה לא הוי, הכחשה מיהא הויא.
מבנה הסוגיה:
רק הערה אחת:
1.
אמר רב ששת, זאת אומרת: הכחשה תחלת הזמה היא,
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כ עמוד א
וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם, כך אין מכחישין את העדים אלא בפניהם.
2.
אמר ליה רב נחמן: אילו הוו קמן ומכחישין להו הוה הכחשה, ולא הוה משגיחין בהו דהוי לה עדות מוכחשת, השתא דליתנהו, דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו, מהימני?
3.
אלא אמר רב נחמן: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה,
3.1
מידי דהוה אנכסי דבר שטיא;
דבר שטיא זבין נכסי, אתו בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין,
ואתו בי תרי ואמרי כשהוא חלים זבין,
אמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא.
ולא אמרן אלא דאית ליה חזקה דאבהתיה, אבל לית ליה חזקה דאבהתיה,
אמרינן: כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין.
במקרה זה מדובר שהעדים מכחישים זה את זה אודות אישיותו של המוכר ולא על מעשה המכירה [הטכני] עצמו אם היה או לא היה. ולכן אי אפשר להוציא את הקרקע מידי הקונה.
וכך יהיה הדין שהממון ישאר אצל המוחזק.
3.2
ראה ב"מתיבתא", הערה י' בשם הרע"א שהחידוש מפסק דינו של רב אשי הוא שלא אומרים "יחלוקו".
3.3
בפשטות מדובר שרב נחמן עצמו אמר את המקרה של "בר שטיא", וקשה, כיצד רב נחמן מסתמך על רב אשי?
4.
ב"מנחת יהודה" טוען שמדובר ברב אשי הקדמון שהיה תלמיד רב.
5.
אבל אפשר לומר יותר פשוט, שלא רב נחמן עצמו אמר את הקטע מ"מידי דהוה אנכסי דבר שטיא..." אלא ה"סתמא דגמרא" אומרת זאת.
6.
ונראה להוסיף: המקרה של "בר שטיא" היה לגבי קרקע ולא לגבי ממון - כבסוגייתנו, ולכן נראה יותר שהגמרא אומרת זאת ולא רב נחמן עצמו.
6.1
ואם באמת מדובר - במקרה של בר שטיא - ברב אשי "עורך הגמרא" יתכן מאד שאת העניין של "בר שטיא" שיבץ בסוגייתנו חכם שחי אחרי דורו של רב אשי.
7.
א"ר אבהו: אין מזימין את העדים אלא בפניהן, ומכחישין את העדים שלא בפניהן,
והזמה שלא בפניהן נהי דהזמה לא הוי, הכחשה מיהא הויא.
רבי אבהו פוסק כרב נחמן.
