גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתק"נ, מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף טז ע"ב

בענין "כיצד מרקדין לפני הכלה"

ידועה המחלוקת "כיצד מרקדין לפני הכלה", כדאיתא במכילתין (טז ע"ב): "בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי לבית הלל, הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה (שמות כג, ז) 'מדבר שקר תרחק'. אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו...".

נחלקו הראשונים בביאור דברי ב"ש - "כלה כמות שהיא", יש מפרשים (מובא בשיטה מקובצת מכת"י מ'לקוטי הגאונים'), שחובה לומר האמת: "אם נאה אומר נאה, ואם כעורה אומר כעורה". וכנגד זה מובנת יפה טענת ב"ה: "לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו" וכו', כי אם אומרים על הכלה שכעורה היא, מגנים אותה בעיני החתן.

אמנם, בדברי רש"י מבואר שעיקר כוונת ב"ש הוא, שאין להוסיף עליה שבחים שאין בה, וזהו: "כלה כמות שהיא", להגיד עליה רק השבחים שיש בה, וכלשון רש"י: "לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה", כלומר, לא פחות ולא יותר. ובפירוש זה ישנם ב' ביאורים בראשונים, כפי שמצינו בפירוש הא' בתוס' (ד"ה כלה): "כלה כמות שהיא, ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה", והיינו, שיש להגיד שבח שיש בה, ואילו כשיש בה מום, ישתקו ולא ישבחוה כלל. ולפי זה תתפרש טענת ב"ה: "לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו", כי השתיקה לבדה גורמת שתתגנה בעיניו, כי מתוך כך נראה שאין בה שבח ומעלה.

ואילו פירושם השני הוא: "אי נמי ישבחוה בדבר נאה שיש בה, כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות", והדברים מבוארים ביותר בפי' הר"י מיגאש: "כלה כמות שהיא, שאין משבחין אותה בדברים שאין בה אלא בדברים שישנן בה, לפי שכל אדם אי אפשר שאין בו דבר אחד של שבח, הילכך אם היא כעורה אין משבחין אותה ביופי, לפי שהוא משקר... אלא משבח אותה באותו דבר שבח שיש לה" (וכ"כ בריטב"א ורשב"א ותוס' הרא"ש). ולפי פירוש זה ביארו התוס': "וב"ה אומרים, ישבחוה לגמרי, דכשמזכירין מה שיש בה לשבח מכלל דשאר לגנאי". ובחי' הר"י מיגאש מבואר יותר: "ואפילו הכי קאמרי להו ב"ה דמגנה אותה בעיניו, דכיון דהשאר משבחין בכלל, וזו באבר מאבריה, הכל יודעין שיש בה מומין בשאר אברי הגוף, אלא אומר כלה נאה וחסודה".

ביאור נוסף מצינו בדברי הר"י מיגאש, שאומרים לפני הכלה מילים אלו: "כלה כמות שהיא", וז"ל: "... כלומר, אין מזכירין שבחיה ולא מפרטין אותן, שמא לא יאמרו האמת ויבואו לידי כזב, אלא מסתם הדבר ואומר 'כלה כמות שהיא', כלומר, כלה זו כמו שעשאה הקב"ה, שמשמע דבר לשבח אם היתה משובחת, ולגנאי אם היא מגונה", ומסיק הר"י מיגאש: "וזה הפירוש הוא נכון שנראה לנו" (פירוש זה מובא גם בריטב"א, וכעי"ז במהרש"א). ולעומת דברי ב"ש מובנת טענת ב"ה, כי כל כגון זה יתפרש כגנאי לאשה כעורה, וכלשון הריטב"א: "והא דאמרינן יגנו בעיניו, משום דהא נמי לשון גנאי משמע לאשה כעורה".

ועתה נחזה בדברי בית הלל, ש"אומרים לה כלה נאה וחסודה", ומצינו בזה גם כן ב' פירושים. יש ראשונים (עי' ר"י מיגאש ורשב"א) דס"ל שאומרים לה בלשון זה דייקא, לא פחות ולא יותר, ומפורש בדבריהם טעם הדבר, כי זה זה לשון הכולל כל השבחים, ואינו כולל בתוכו שום לשון גנאי, ואכן אין מפרטים שבחים בפרטות. ואכן כן מוכח גם בדברי רש"י שאומרים לה לשון זה דייקא, אך מפאת כוונה אחרת, וכלשונו: "חסודה - חוט של חסד משוך עליה", ומבואר יותר בשיטמ"ק לשון רש"י במהדורא קמא: "'כלה נאה וחסודה', כלומר, כל הכלות משבחין אותן כן, כלה נאה וחסודה, כלומר, בעלת חן וחוט של חסד משוך עליה". ומבאר השטמ"ק: "פירוש לפירושו, אפילו שתהיה כעורה אפשר בחוט של חסד, וכדאמרינן גבי אסתר (עי' מגילה יג.: "רבי יהושע בן קרחה אמר, אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"), הלכך אם אפשר להעלים מעיני החתן מה בזה", והיינו, כי אין מרבים בשבחים שהם שקריים, אלא, שאומרים עליה שבח כזה שיתכן להיות אמת, ומעלימים בזה את חסרונותיה. כן יש להביא הא דאיתא בטור (אה"ע סי' סה ס"א): "מצוה גדולה לשמח חתן וכלה... ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה", וכתב הפרישה: "ואע"ג דכתיב 'מדבר שקר תרחק', נוכל לומר שכוונתו שהיא נאה במעשיה" (וע"ע חידושי אגדות מהר"ל כאן; טו"ז שם).

מקור הדברים מצינו כבר במסכת כלה (פרק י) על ברייתא זו, שהקשו: "ובית הלל נמי ליכא הכא נאה", כלומר, איך אומרים עליה 'נאה' כאשר היא אינה נאה, ותירצו: "דלמא נאה במעשיה נאה מבתי אבות, וחסידה בדנפשיה, דאחזוקי בבישתא לא מחזיקנן", כלומר, שמא הכוונה דנאה וחסידה במעשיה, שאין מחזיקין אותה ברשע. נמצא שגם לב"ה אומרים שבח זה, שמתפרש לדבר אמת.

אמנם, משמעות דברי התוס' שמרבים בשבח הכלה - גם בדברים שאין בה ולאו דווקא הלשון: "כלה נאה וחסודה" - וכלשונם: "ישבחנה לגמרי" (וכ"ה בריטב"א ותוס' הרא"ש), וכ"כ המאירי: "מצוה לשמח את החתן ואת הכלה כדי לחבבה, וכן מצוה לרקד לפניה ולהתעלס במיני שבח, ובכללם שישבחו את הכלה, ולא שידקדקו ביותר שלא לשבחה אלא במה שיש בה, אלא לשבחה במדה גדושה אף ביותר מן הראוי", ונראה מדבריהם שלבית הלל מוסיפים והולכים בשבחיה, ואף בדברים שאין בה, ולפי שיטה זו יש להביא המשך ביאורו של הריטב"א בזה: "דכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום מדבר שקר תרחק", ולפי כמה מקורות מותר לומר גם שקר גמור לצורך דרכי שלום (עי' ריטב"א יבמות סה:; דעת זקנים עה"ת בראשית יח, יג. אכן, ראה שו"ת חת"ס ח"ו סי' נט ובחידושיו בסוגייתנו, שלא הותר לצורך דרכי שלום רק בלישנא דמשתמע לתרי אנפי).