להסתכל בפני כלה
כתובות יז ע"א
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה".
הביא השיטה מקובצת בשם תלמידי רבנו יונה (וכן ברא"ש סימן ג): "יש מפרשין דדוקא כל שבעה אינו מותר אבל ביום הראשון שהוא עיקר החבוב אצל בעלה מותר, ואומר מורי הרב נר"ו שאפילו יום ראשון ואפילו שעה אחת אינו מותר".
וכיש מפרשין כתב הרמב"ם בפירוש המשנה מסכת סנהדרין פרק ז: "ומותר לראות את הכלה בשעת הברכה ואף על פי שהיא אשת איש והיא ערוה, ואסור לראותה אחר כך".
וכן כתב הר"י מיגאש כתובות דף יז ע"א (הובא בשיטה מקובצת שם):
"הא בשעת יציאתה בהינומא שהיא שעת הכנסתה לחופה וחוק הוא שמגלין פניה ומראין אותה לבני אדם, המסתכל בה אין בכך כלום".
וכדברים אלו נמצא במדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן יא (וכעין זה גם בשמות רבה פרשה מא, ה, תנחומא כי תשא סימן טז, מסכת דרך ארץ פרק ו הלכה ב):
"אמר רבי לוי מהו ככלותו, מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי".
ובזה מבואר כיצד הסתכלות בפני כלה מחבבה על בעלה. שכן רש"י כתב: "לחבבה - כשרואה הכל מסתכלים בה נכנס יופיה בלבו". ובשיטה מקובצת בשם לקוטי הגאונים: "לחבבה על בעלה פירוש כדי שישיב אל לבו שמרוב יפיה מסתכלין בה ומתחבבת על בעלה". וקצת קשה כיצד מתחבבת היא בכך, וכי אין דרך להביט בחתן ובכלה גם אם אין יופיה רב? ועוד, למה יתקינו להביט בה, והלא בּוֹשָׁה היא בזה כדברי רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במסכת פסחים דף פו ע"ב.
אלא שעיקר החיבוב על בעלה נעשה בריקוד ובשבח שמשבחים אותה ביופיה בפני בעלה: כלה נאה וחסודה, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. ובמשבח ועיניו עצומות השקר ניכר. ועוד, שגם לבית הלל אין השבח נאמר בשיגרת לשון מצות אנשים מלומדה, שאין זה שבח כלל, אלא משמחנה ביופי שבה ורק שרשאי להגזים. וכלשון המאירי: "מצוה לשמח את החתן ואת הכלה כדי לחבבה וכן מצוה לרקד לפניה ולהתעלס במיני שבח ובכללם שישבחו את הכלה ולא שידקדקו ביותר שלא לשבחה אלא במה שיש בה אלא לשבחה במדה גדושה אף ביותר מן הראוי". ולשם כך מוכרח להביט בה ולראותה.
לכן על כרחך הא דלית הלכתא כוותיה דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מיירי רק לענין כל שבעה ולא לשעת עיקר החופה.
