הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אלא כי אתמר - ארישא אתמר"
כתובות יח ע"ב
מתני'. העדים שאמרו: כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו - הרי אלו נאמנים; ואם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר - אינן נאמנין.
גמ'. אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון, אבל אנוסים היינו מחמת נפשות - הרי אלו נאמנין.
אמר ליה רבא: כל כמיניה? כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד!
וכי תימא הני מילי על פה, אבל בשטר לא,
והא אמר ריש לקיש: עדים החתומים על השטר - נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד!
אלא כי אתמר - ארישא אתמר: הרי אלו נאמנין,
אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות, אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון - אין נאמנין; מאי טעמא? אין אדם משים עצמו רשע.
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. העדים שאמרו: כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו,
קטנים היינו, פסולי עדות היינו -
הרי אלו נאמנים;
ואם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר - אינן נאמנין.
פשט המשנה:
רישא:
המשנה מלמדתנו את העיקרון שאם העדים מעידים על חתימתם על גבי השטר ומוסיפים שחתימתם נחתמה באונס הם נאמנים, מכיוון שהם אלה שחתמו על השטר הרי שעל פי הכלל של "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" הם נאמנים גם לפסול את השטר.
1.2
סיפא:
אם יש עדים שמעידים על חתימת עידי החתימה, הרי שלעדים שחתמו על השטר אין תוקף לגבי כל דבר שבא לפסול את השטר.
2.
גמ'. אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון, אבל אנוסים היינו מחמת נפשות - הרי אלו נאמנין.
רמי בר חמא מפרש ומגביל את דברי הסיפא במשנה וקובע, שאם עידי החתימה אומרים שחתמו מחמת אונס נפשות הם כן נאמנים.
2.1
הסבר:
בסיפא אם העדים מעידים שבזמן החתימה הם היו אנוסים מחמת ממון הרי שהם משימים את עצמם כרשעים, והכלל הוא שאין אדם משים עצמו רשע, ולכן עדותם פסולה ונשארת רק עדות העדים על חתימתם, ולכן השטר כשר.
אבל אם הם טוענים שהם חתמו מחמת סכנת נפשות הרי שהם לא נקראים רשעים עקב כך ועדותם מתקבלת למרות עדות העדים האחרים על חתימתם.
במלים אחרות רמי בר חמא מצמצם את המגבלה בסיפא.
3.
אמר ליה רבא: כל כמיניה? כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד!
וכי תימא הני מילי על פה, אבל בשטר לא,
והא אמר ריש לקיש: עדים החתומים על השטר - נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד!
[הערה: רבא מקשה על רמי בר חמא מדברי ריש לקיש? מאמורא על אמורא? "גברא אגברא"]
רבא טוען שגם אם העדים לא נפסלים עקב כך ששיקרו בחתימתם, אבל בכל זאת אין לקבל את עדותם אחרי שהתקבלה כבר עדותם הראשונה בעצם חתימתם על השטר.
4.
על כן הגמרא מפרשת באופן שונה את דברי רמי בר חמא:
אלא כי אתמר - ארישא אתמר: הרי אלו נאמנין,
דברי רמי בר חמא מוסבים על הרישא במשנה:
ברישא נקבע שאם עידי החתימה מעידים על חתימתם שנחתמה מחמת אונס אזי הם נאמנים על כך בגלל הכלל של "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" - כלעיל בסעיף 1 - וממילא השטר פסול.
5.
על כך בא הסייג של רמי בר חמא:
אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות, אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון - אין נאמנין; מאי טעמא? אין אדם משים עצמו רשע.
אם אמרו העדים שהם חתמו על השטר מחמת אונס ממון הרי שהעידו שקר מחמת כסף, ולכן הם מוגדרים כרשעים, וממילא אינם נאמנים לומר שחתמו מאונס ועל כן השטר כשר.
6.
והגמרא ממשיכה לדון בעניינים הנ"ל.
7.
נעיר כמה הערות על הסוגיה הנ"ל
בסעיף 2:
גמ'. אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון, אבל אנוסים היינו מחמת נפשות - הרי אלו נאמנין.
ומדובר שהיו עדים נוספים שהעידו על נכונות החתימה בשטר.
ובסעיף 5:
אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות, אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון - אין נאמנין; מאי טעמא? אין אדם משים עצמו רשע.
ומדובר שלא היו עדים נוספים שהעידו על נכונות החתימה בשטר.
מדובר על שתי גירסאות שונות והפוכות של רמי בר חמא.
8.
רבא - בסעיף 3 - הקשה על רמי בר חמא ולכן היה יותר נכון שרמי בר חמא עצמו [שחי בדורו של רבא - אחרי מותו של רמי בר חמא רבא נשא את אשתו] היה משנה את דבריו, או שרבא עצמו הוא זה שיסביר את המשנה כבסעיף 5.
9.
תלוי מהו ההסבר של הביטוי "אלא כי אתמר - ארישא אתמר"
בפשטות הכוונה היא שעורך הגמרא הביא גירסא אחרת של דברי רמי בר חמא [או שרבא אומר זאת]. אבל עדיין יש לבדוק האם מדובר בגירסא שונה או בהשערה שכנראה זה מה שרצה רמי בר חמא לומר.
10.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:
"קצז. בפרק שלישי דמכות דף יח ב), אמר רב גידל אמר רב, זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה. מתיב רבא וכו', אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור.
וקשה, אמאי איצטריך לשבושי מימרא דרב, לימא דרב תנא הוא ופליג (כתובות דף ח א). ...
משמע מדבריו שמשמעות הביטוי אלא אי איתמר הכי איתמר" הוא שיש שינוי בגירסא.
10.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל יג:
" אלא אי איתמר הכי איתמר, לא שייך לומר אלא היכא דאקשו על מימריה דאמורא שלא בפניו
אבל כד אקשו ליה לאמורא גופיה פנים אל פנים אז לא שייך לומר הכי ...."
מתאים להערתנו לעיל בסעיף 8-9.
10.2
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רפד:
" חסורי מחסרי והכי קתני, אשכחן בגמרא דמשנה מהין ללאו דהוה ליה מחליף דבר בהפכו וזה בפ"ק דסנהדרין דף י"ב ב' דעלה דתניא שם ע"א ר' יהודה אומר מעברין מחסרינן ליה ומתקנינן רבי יהודה אומר אינה מעוברת ומכאן תשובה מוצאת למ"ש בעל הליכות עולם בש"ב פ"ב דדוקא להוסיף אמרינן חסורי מחסרא אבל להחליף הדבר בהפכו לא דליתא
ומהכא תיקשי נמי לבעל שארית יוסף שבנתיב המשנה סוף כלל ה' זו הלכה העלה דלדעת רבא מיהא דברי הליכות עולם צדקו יחדיו וזה אינו דהא בהך דסנהדרין מוכח בהדיא דרבא קבלה מדאקשינן עלה אי הכי וכו' ומפרק לה רבא לכתחילה איכא בינייהו ע"ש
ומצינו עוד כה"ג גבי אלא אי איתמר הכי איתמר דמחליף דבר בהפכו בפ"ג דתמורה דף כ' ב' ובשבת דף ע"ו א' ובעירובין דף פ"ט א' ובנדה דף כ"ד א' ואיפכא איתמר ע"ש
הוא מביא כמה ביטויים שפותחים הבאת דברי החכם באופן "הפוך" - ונראה שמתאים לסוגייתנו - מסכת כתובות דף יח.
וכן גבי א"ד מצינו שיש שינוי בין הין ללאו בפ"ק דביצה דף י"ג א' וע"ש בתוס' הגם שכתב רש"י בפ"ק דסנהדרין דף י' ב' דלא טעי איניש בהכי וכ"כ עוד בשבת דף ק"ז ב' ע"ש: "
הוא מוסיף שגם הביטוי "איכא דאמרי" משמעו כמו משמעות הביטוי הנ"ל של "אי איתמר הכי איתמר".
10.3
כל הנ"ל מובא מתוך הנחה שהביטוי "אלא כי איתמר..." שווה למשמעות הביטוי "אלא אי איתמר..."
הרשימה המלאה של מושגים דומים לנ"ל מובאים בספר "בית אהרן" כרך ו.
