אין אפוטרופוס לעריות
כתובות יג ע"ב
"זו עדות שהאשה כשרה לה, ורבי יהושע אומר: אינה נאמנת. אמר להם רבי יהושע: אי אתם מודים, בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני - שאינה נאמנת?! אמרו לו: אבל. ומה הפרש יש בין זו לזו?! לזו יש עדים, ולזו אין לה עדים. אמר להם: אף לזו יש עדים, שהרי כריסה בין שיניה! אמרו לו: רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם. אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות!".
לרבן גמליאל ורבי אליעזר עובדי כוכבים פרוצים וצריך לחשוש שחטאו. לרבי יהושע אין אפוטרופוס לעריות כלל, וגם בישראל צריך לחשוש.
אמרו במסכת שבת דף קכז ע"ב:
"תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? - אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר להם בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? - אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. - בשעה שנעלתי במה חשדתוני? - אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. - בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? - אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. - אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות - המקום ידין אתכם לזכות".
קשה, הניחא לרבן גמליאל ורבי אליעזר, אך כיצד עשה רבי יהושע נגד שיטת עצמו שאין אפוטרופוס לעריות – משמע אף לא הצדיק שבצדיקים? אם צריך לחשוש לשעבר צריך בודאי לחשוש גם שמא יכשל בעתיד!
ג' תשובות בדבר.
א. יש לומר שאותה מטרוניתא שכל גדולי רומי מצויין אצלה ועסקו עמה בדבר מלכות היתה בתו של קיסר, ובמסכתות תענית דף ז ע"א ונדרים דף נ ע"ב אמרו שהיא תמהה על רבי יהושע בן חנניה: "חכמה (תורה) מפוארה בכלי מכוער?!" הרי שגילתה בדעתה שמכוער הוא בעיניה. לכן החשש להרגל עבירה היה קלוש. וכדברי רש"י במסכת עבודה זרה דף כה ע"ב שאשה שאינה יפה ומכוערת אין בה משום יחוד עם נכרים.
ב. רבי יהושע סמך שלא יכשל על כך שאמרו: "שלוחי מצוה אינן ניזוקין".
ג. דברי רבי יהושע שאין אפוטרופוס לעריות לא אמורים כלל לאדם בשאלה על עצמו, אלא רק בספק שיש לו לגבי מעשיו של אדם אחר. שכשם שאמרו במסכתות יבמות דף פח ע"ב וכתובות דף כב ע"ב שבניסת לאחד מעדיה אין בית דין מצווים להפרישם, כי אף שלנו יש ספק, להם אין ספק; כך המכיר בעצמו שישלוט ביצרו יכול לסמוך על כך לצורכי מצוה.
