הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תני" - תיקון גירסא או פרשנות
כתובות יב ע"ב
מתני'. האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה.
גמ'. מדקתני האוכל, מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל,
אמר אביי: ש"מ, ביהודה נמי מקומות מקומות יש;
כדתניא,
א"ר יהודה: ביהודה, בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן;
ביהודה, בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה, ובגליל לא היו עושין כן;
ביהודה, בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן;
וכל שלא נהג כמנהג הזה, אינו יכול לטעון טענת בתולים.
אהייא?
אילימא ארישא, כל שנהג מיבעי ליה!
אלא אסיפא, כל שלא מושמש מיבעי ליה!
אמר אביי:
לעולם ארישא, ותני: כל שנהג.
אמר ליה רבא: והא כל שלא נהג קתני!
אלא אמר רבא, הכי קאמר: כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל, אינו יכול לטעון טענת בתולים.
רב אשי אמר: לעולם אסיפא, ותני: כל שלא מושמש.
הערות:
1.
אביי מביא ברייתא:
מבלי לעסוק בתוכן עצמו אלא במבנה מסויים:
כדתניא,
א"ר יהודה:
1.1
ביהודה, בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן;
1.2
ביהודה, בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה, ובגליל לא היו עושין כן;
1.3
ביהודה, בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן;
2.
הסיפא של הברייתא:
וכל שלא נהג כמנהג הזה, אינו יכול לטעון טענת בתולים.
3.
שואלת הגמרא על איזה חלק מהרישא של הברייתא מוסבת הסיפא:
אהייא?
3.1
אילימא ארישא, כל שנהג מיבעי ליה!
אם מדובר שהסיפא מוסבת על סעיף 1.1 הרי הברייתא היתה צריכה לומר "כל שנהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים", כלומר כל מי שנהג כמנהג ביהודה, דהיינו שהחתן התייחד עם הכלה לפני החופה הרי שלא יוכל לטעון טענת בתולים [שלא נמצאו לה בתולים] כי יש חשש שבא עליה לפני החופה [בהיותה ארוסתו ומותרת לו].
אין כאן דיון על הדין עצמו אלא על הניסוח בסיפא. הקושי הוא שבמקום הביטוי "וכל שלא נהג כמנהג הזה" צריך להיות "וכל שנהג כמנהג הזה"
3.2
אלא אסיפא, כל שלא מושמש מיבעי ליה!
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף יב עמוד א:
"ואלא אסיפא. פי' סיפא דרישא דהיינו מציעתא."
כלומר, ואם הסיפא - סעיף 2 - מוסבת על הסיפא שברישא - סעיף 1.2 - הרי שבמקום "וכל שלא נהג כמנהג הזה.." צריך היה לכתוב "וכל שלא מושמש" כדי להדגיש שלא תלוי בו - כיצד הוא נהג - אלא בכך שלא מישמשו אותו [שושביני האשה] ולא בדקו אותו בשעת כניסתו לחופה ולוודא שהוא לא מרמה לגבי מציאת הבתולים.
שאלת הגמרא היא שהיה צריך להדגיש את העיקר "וכל שלא מושמש" - מלים שונות לגמרי מהמילים הכתובות בסיפא "וכל שלא נהג כמנהג הזה"!
4.
אמר אביי:
לעולם ארישא, ותני: כל שנהג.
אביי - בסעיף 1 - חוזר לאפשרות בסעיף 3, וכדי ליישב את הקושיה בסעיף 3.1 יש באמת לתקן את לשון הברייתא ולכתוב במפורש "כל שנהג" במקום "וכל שלא נהג". לשון אביי "ותני" מכוון שיש לתקן את הגירסה בברייתא - כך היא כנראה משמעות הביטוי "תני" בסוגייתנו.
4.1
אמר ליה רבא: והא כל שלא נהג קתני!
רבא טוען שלא ניתן כך לשנות גירסא. הפרשנים - לא משנים גירסא באופן "קיצוני" ו"הפוך" - מ"כל שלא נהג" ל"כל שנהג".
5.
פירושו של רבא:
אלא אמר רבא, הכי קאמר: כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל, אינו יכול לטעון טענת בתולים.
רבא למעשה משנה את גירסת הרישא, אבל הוא לא "הופך" מ"כן" ל"לא", אלא מוסיף "אוקימתא", שהכוונה של "וכל שלא נהג" מוסב על מקרה "שלא נהג כמנהג גליל בגליל אלא.."
נראה שלפי רבא מדובר בתיקון שדומה ל"חסורי מחסרא" - תוספת אוקימתא. אמנם יש כאן תיקון של "חסורי מחסרא", אבל לפעמים תיקון כזה לא בהכרח מוגדר כתיקון גירסא ממש, אלא כפרשנות למשפט "קצר"!
6.
רב אשי אמר: לעולם אסיפא, ותני: כל שלא מושמש.
רב אשי כנראה חולק על רבא ולא מקבל את התיקון של "חסורי מחסרא", אלא הוא חוזר להסבר 3.2 ויש לתקן את הגירסא ובמקום "וכל שלא נהג..." יש לגרוס "וכל שלא מושמש"
6.1
וקשה על רבא, כיצד הוא מחליף מלים בברייתא בעוד שהוא הקשה על אביי לעיל בסעיף 4.1 שלא לשנות את גירסת הברייתא. עונים הפרשנים, שהתיקון של רבא אינו תיקון "הפוך" שהופך "לא" ל"כן", אלא הוא מוסיף מלים, או אוקימתא.
6.2
כדברי הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף יב עמוד א:
וא"ת ואמאי לא פרכינן כדפרכינן לעיל והא כל שלא נהג קתני,
וי"ל דהתם דאמר דטעי תנא בין הן ללאו קשיא
אבל אורחא הוא למטעי ולאחלופי לישנא בלישנא,
הוא מסביר שמדובר ממש בטעות. הוא אומר ש"אורחא הוא" - כלומר, מקובל [ונפוץ?] בתלמוד שחכם טעה בלשון [לא שטעה בדין!] והחליף "מושג" - "מושמש" - במושג - "נהג"], אבל לא סביר שטעה והחליף "הן" ל"לאו" וההיפך, ואם כתב "שלא נהג" הוא לא התכוון לכתוב "נהג" וטעה [שלא בכוונה].
6.3
א"נ דהכא לא מחלפינן לישנא אלא פירושי קא מפרש דמאי דקתני שלא נהג היינו שלא מושמש לפירוש רש"י ז"ל, כלומר שלא נהגו בו מנהג משמוש למשמשו, ולאידך פירושא מתרצינן דכל שלא נהג לא שעשה כן מחמת תנאי ומנהג מיוחד שלו אלא שפשע ולא נהג כן.
בהסבר זה הוא מבדיל בין תיקון "טעות" לתוספת פרשנות. נראה לומר, שהסבר זה לא מבחין בין סוגי טעות בלשון חכמים. כל ההבדל הוא אם ניתן לפרש לשון מסויימת שלא כפשט.
7.
יתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית בין אביי ורבא. אביי מעדיף תיקון "קיצוני" של לשון הברייתא, ורבא מעדיף תיקון של תוספת "אוקימתא" [מקרה שחסר בברייתא]. ורב אשי מעדיף תיקון של "מקרה" שלא בצורת "חסורי מחסרא".
