הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קא משמע לן" - מה משמיע?
כתובות ט ע"א
אמר רבי אלעזר:
האומר פתח פתוח מצאתי - נאמן לאוסרה עליו.
ואמאי? ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו, ספק באונס ספק ברצון!
לא צריכא, באשת כהן.
ואיבעית אימא: באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד.
מאי קמ"ל?
תנינא: האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני - היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובותיה!
מהו דתימא, התם דודאי קים ליה, אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה, קמ"ל.
מבנה הגמרא:
1.
אמר רבי אלעזר:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ט עמוד א
האומר פתח פתוח מצאתי - נאמן לאוסרה עליו.
2.
ואמאי? ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו, ספק באונס ספק ברצון!
מהגמרא משמע שבספק אחד הדין הוא "לחומרא" ו"בספק ספיקא" - לקולא. ובסוגייתנו מדובר ב"ספק ספיקא". לא מדובר בשני ספיקות שונים אלא בספק אחד ש"מורכב" על ספק אחר:
"ספק תחתיו ספק אין תחתיו" - ספק אם נבעלה בהיותה אשת איש.
"ואם תמצא לומר תחתיו" - גם לפי הצד שאמנם נבעלה בהיותה אשת איש עדיין לא מחייב שנאסרה עליו מפני שיש ספק נוסף "ספק באונס ספק ברצון".
זאת אומרת, כדי שתהיה אסורה עליו צריך שני תנאים מצטברים: גם "תחתיו" וגם "ברצון".
3.
אפשר לומר באופן שונה [הפוך] שיש ספק של "ספק באונס ספק ברצון" ואם ברצון אזי ספק נוסף "ספק תחתיו ספק אין תחתיו". זה מוגדר כ"ספק מתהפך"
4.
גופי הלכות פרק טו - כללי אות ס' כלל תלב ד"ה דע שנראה:
דע שנראה מדברי התוס' שאפילו אינו מתהפך קרי ספק ספיקא ולקולא, כתובות דף ט ע"א) תוס' ד"ה ואי בעית אימא כתבו...
הוא מוכיח מתוס' שגם ב"ספק ספיקא" ש"אינו מתהפך" הדין נפסק לקולא.
5.
גופי הלכות פרק טו - כללי אות ס' כלל תלד ד"ה ספק ספיקא:
ספק ספיקא. כתב הרשב"א ז"ל בתורת הבית בדיני התערובות [ב"ד שע"ב] בדין ספק ספיקא וז"ל ומיהו רבינו יצחק הלוי הזקן הידוע בעל התוס' ז"ל אמרו משמו,
דלא אמרו ספק ספיקא להקל אלא בשתי ספיקות הבאות מכח שתי התערובות, כגון זו שאמרנו שנפלה טבעת עבודה זרה, ומאותו רבוא נפלה טבעת אחד לרבוא אחר, דכל חדא וחדא בתערובת שניה איכא תרי ספיקי דאכל חדא וחדא איכא למימר לא זו שנפלה לכאן, ואת"ל זו היא שנפלה כאן, שמא לא זו היא שנפלה לרבוא ראשון, אבל בעלמא שאינו בא מכח שתי תערובות לא שרינן ספק ספיקא, ולכן הוא מפרש בפ"ק דביצה כי מה שאמרו שם נתערבה באלף כולן אסורות, אספיקא קאי אותה שנתערבה, כלומר שאפילו אותה הביצה
... עוד הקשה הרשב"א ז"ל שם לפי הכלל שכתב ר"י ז"ל, מהא דפ"ק דכתובות [ט.] האומר פתח פתוח מצאתי, דפריך ואמאי נאמן ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון,
והא התם אין הספק בא מכח התערובות, ואפילו הכי אתה דן אותו בספק ספיקא להקל...
והוא מיישב שם.
6.
הגמרא קובעת מקרה שיש בו רק ספק אחד - ולחומרא.
לא צריכא, באשת כהן.
7.
הגמרא קובעת מקרה נוסף שיש בו רק ספק אחד - ולחומרא.
ואיבעית אימא: באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד.
הערה: אם לפני המקרה השני היה כתוב "אי נמי" המשמעות היא ששני המקרים [בסעיף 6 ובסעיף 7] אינם חלוקים ביניהם.
אבל הביטוי "איבעית אימא" לפעמים מבטא שבא לחלוק.
ראה תוס' ד"ה "לא צריכא באשת כהן" שמעלה קושי - שעדיין יש כאן "ספק ספיקא".
וראה ב"שוטנשטיין", הערה 5, שמביא כמה קשיים - על סמך תוס' בד"ה "ואיבעית אימא" - במקרה השני של "קטנה שקיבל אביה את קידושיה..."
כלומר, הביטוי "ואיביעת אימא" "רומז" שיש קושי בכל אחד מההסברים/תרוצים.
8.
מאי קמ"ל?
תנינא: האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני - היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובותיה!
הגמרא שואלת על עיקר דינו של רבי אלעזר, שאמר: "האומר פתח פתוח מצאתי - נאמן לאוסרה עליו", והרי שנינו זאת כבר במשנה ["תנינא"] שמאמינים לאדם במה שאוסר על עצמו כשאומר לאשה שהוא קידשה והיא טוענת שלא כך. כל מה שנאסר עליו כתוצאה מזה שהיא אשתו - כגון שאחותה אסורה עליו מדין אחות אשה - חלים.
8.1
נקודת ההנחה כאן היא שאם דין עקרוני מהווה בסיס לדין במקרה מסויים נאמר כבר על דין במשנה אין אמורא צריך לומר מקרה דומה עם אותו עיקרון. הערה: הביטוי והעיקרון של "חתיכה דאיסורא" לא מוזכר במפורש בסוגייתנו.
9.
עונה הגמרא:
מהו דתימא, התם דודאי קים ליה, אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה, קמ"ל.
לא ניתן ללמוד את דינו של רבי אלעזר מהמשנה במסכת קידושין. כי במקרה שבמשנה הבעל בטוח בעצמו שקידש את האשה. ולכן הוא אוסר על עצמו את קרובותיה.
ואילו במקרה של רבי אלעזר שהבעל טוען "פתח פתוח" יתכן שהוא טועה בזיהוי המצב...
10.
מסיימת הגמרא "קמ"ל".
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 9, הגמרא קובעת שבסופו של דבר לא כהבדל בסעיף 9 - למרות שאולי הבעל טועה יש לו סמכות לאסור על עצמו את האשה על סמך "שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא".
לפי אפשרות זו ה"קמ"ל" לא סותר את ההנחה שקדמה, אלא למרות נכונות ההנחה הראשונה - "מיקם הוא דלא קים ליה" בהערה 9 - יש לו כח לאסור את האשה על עצמו.
10.1
אולם ראה שם ב"שוטנשטיין" [בשם הריטב"א שאפילו "בחור" [="רווק" שמתחתן] יודע אם מצא "פתח פתוח". כלומר לפי הסבר זה ב"קמ"ל" הכוונה היא, שרבי אלעזר בא לשלול את ההנחה שבקושיה!
11.
מסקנה: הביטוי "קמ"ל" [=""קא משמע לן"] מובא בשני מובנים שונים. פעמים רבות בש"ס אחרי הביטוי הזה מובא ההסבר עצמו מה בא הדין - ה"קמ"ל" - להשמיע לנו.
אולם ברוב הפעמים הביטוי "קמ"ל" מובא בסוף משפט, ואז ניתן לפרשו בשני אופנים:
א.
למרות ההנחה שבקושיה ישנה סיבה מדוע הדין הוא... - כבסעיף 10.
ב.
ה"קמ"ל" מבטל את ההנחה של הקושיה - כבסעיף 10.1.
