הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סדר הדורות ו"והילכתא"
כתובות ז ע"א-ע"ב
רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת,
אמרי ליה רבנן: והא לא כתיבא כתובתה!
אמר להו: אתפסוה מטלטלין.
רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת.
איכא דאמרי: רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת.
רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביו"ט.
אמר רב פפי משמיה דרבא: לא תימא ביו"ט דשרי, הא בשבת אסור, דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה.
רב פפא משמיה דרבא אמר: ביו"ט שרי, בשבת אסור.
א"ל רב פפי לרב פפא: מאי דעתיך? מתוך שהותרה חבורה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך,
אלא מעתה,
מותר לעשות מוגמר ביו"ט, דמתוך שהותרה הבערה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך!
אמר ליה, עליך אמר קרא: +שמות י"ב+ אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
אלא מעתה,
נזדמן לו צבי ביו"ט, הואיל ואינו שוה לכל נפש, ה"נ דאסור למשחטיה!
אמר ליה: אנא דבר הצורך לכל נפש קאמינא, צבי צריך לכל נפש הוא.
אמר רבי יעקב בר אידי, הורה רבי יוחנן בציידן: אסור לבעול בתחלה בשבת.
ומי איכא הוראה לאיסור?
אין, והתנן:
הורוה בית הלל, שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות;
ואי נמי,
כי הא דתניא: חוט השדרה שנפסק ברובו, דברי רבי,
ר' יעקב אומר: אפי' ניקב,
הורה רבי כר' יעקב.
אמר רב הונא: אין הלכה כר' יעקב.
רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמר ר' אבהו: שאל ר' ישמעאל בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן בציידן, ואנא שמעי: מהו לבעול בתחלה בשבת? ואמר ליה: אסור.
והלכתא: מותר לבעול בתחלה בשבת.
מבנה הגמרא:
.
פסק דינו של רבי אמי:
רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת,
1.1
דיון "צדדי"
אמרי ליה רבנן: והא לא כתיבא כתובתה!
אמר להו: אתפסוה מטלטלין.
2.
רב זביד פסק באותו ניסוח כרבי אמי:
רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת.
2.1
איכא דאמרי: רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת.
דעה אחרת, שרב זביד עצמו כך נהג. ניתן ללמוד מכאן שקיום הלכה למעשה על ידי החכם עצמו מהווה את הביטוי החזק ביותר שכך הוא סובר. ואולי כמותו יש לפסוק את ההלכה.
3.
רב זביד [לעיל] היה תלמידם של אביי ורבא. רבי אמי היה בדור שלפני אביי ורבא אבל שניהם היו אחרי רב יהודה. והגמרא מביאה - להלן - את דברי רב יהודה בגלל שנוסף עניין של "יום טוב".
4.
ההיתר של רב יהודה לבעול בתחילה - בתולה - ביום טוב:
רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביו"ט.
אמר רב פפי משמיה דרבא: לא תימא ביו"ט דשרי, הא בשבת אסור, דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה.
רב פפא משמיה דרבא אמר: ביו"ט שרי, בשבת אסור.
א"ל רב פפי לרב פפא: מאי דעתיך? מתוך שהותרה חבורה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך,
דיון "צדדי" אודות הכלל ביום טוב של "הותרה נמי שלא לצורך":
...
מחלוקת בין תלמידי רבא לגבי דינו של רב יהודה. אמנם אף פעם לא מוזכר בש"ס הביטוי "אמר רב פפא אמר רבא" אלא רק [13 פעמים] "אמר רב פפא משמיה דרבא" - משמע שלא היה תלמידו הישיר.
על כל פנים יש כאן מחלוקת האם רב יהודה התיר לבעול בתולה בשבת לכתחילה או לא.
4.1
נראה לי לומר שדברי רב יהודה הובאו אחרי רבי אמי ורב זביד - ראה הערתנו בסעיף 3 לעיל - מפני שלפי שיטה אחת - רב פפא בשם רבא - הוא חולק וסובר שאסור לבעול בתולה בשבת.
5.
הגמרא מביאה דעה נוספת שאסור לבעול בתולה בתחלה בשבת:
אמר רבי יעקב בר אידי, הורה רבי יוחנן בציידן: אסור לבעול בתחלה בשבת.
גם רבי יוחנן [שחי לפני רב אמי ורב זביד] מובאים כאן, כי הגמרא מרכזת כאן את דעות החכמים האוסרים [מול דעות המתירים - רבי אמי ורב זביד - לעיל].
5.1
דיון פנימי בעניין משמעות הביטוי "הוראה".
6.
... רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמר ר' אבהו: שאל ר' ישמעאל בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן בציידן, ואנא שמעי: מהו לבעול בתחלה בשבת? ואמר ליה: אסור.
גם רב נחמן בר יצחק [כמו רבי יעקב בר אידי - לעיל בסעיף 5] מעיד שרבי יוחנן אוסר לבעול בתולה בשבת.
נעיר כמה הערות:
6.1
הביטוי "מתני" לא קשור לתנאים דווקא, אלא אף לציטוט דברי אמוראים - ל"מהלך" של אמורא.
רב נחמן בר יצחק מעיד על רבי אבהו שמעיד על חכם בשם רבי ישמעאל בן יעקב [מהעיר צור] ששאל את רבי יוחנן... ואמר בשמו שאסור לבעול בתולה בשבת.
ובתוך עדותו של רבי אבהו מובא שהוא עצמו - רבי אבהו - היה נוכח בזמן ששאלו את רבי יוחנן.
6.2
אם רבי אבהו נכח בזמן תשובת רבי יוחנן מדוע לא נאמר בגמרא: "אמר רב נחמן מתני הכי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן...". מכאן נוכל להסיק שאם חכם מסויים "רק" נכח בזמן שחכם אחר פסק הלכה הוא איננו יכול להעיד בשמו באופן ישיר.
אולי הגמרא יכלה לנסח "אמר רבי אבהו משמיה דרבי יוחנן" [אם נאמר שזהו ההבדל בין "אמר רב... אמר רב..." לביטוי "אמר רב... משמיה דרב..."].
7.
והלכתא: מותר לבעול בתחלה בשבת.
הגמרא מכריעה את ההלכה - אחרי דיון של כמה עמודים בגמרא!
7.1
מבחינת התוכן נראה שהגמרא מכריעה כרבי שמעון ש"מלאכה שאינו מתכוון מותר".
7.2
בדרך כלל, כשאמורא עצמו מכריע את ההלכה הרי שהוא אומר את שם החכם שהוא פוסק כמותו. ואילו המושג "והלכתא" - שלא נאמר על ידי אמורא מסויים - מצטט את תוכן ההלכה מבלי להזכיר את שם החכם שפוסקים כמותו.
7.3
אמנם ראינו שהיתה בעיה בגמרא מה פסק רב ומה פסק שמואל. אבל הגמרא יכלה לנסח שהלכה כרב זביד, למשל...
7.4
"והלכתא" - להיפך מהפסק האחרון שלפניו - הפסק שנאמר בשמו של רבי יוחנן.
7.5
תוספות מסכת כתובות דף ז עמוד א:
והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת - ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף ואהא סמכינן למיעבד סעודה בשבת.
נראה שהוא מסביר מדוע צריך לפסוק "והלכתא" ולא להסתמך רק על פסיקות האמוראים לעיל - רבי אמי ורב זביד.
7.6
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף ז עמוד א:
והלכתא מותר לבעול וכו'. קשה קצת למה ליה לתלמודא לפסוק הלכתא הא מסוגיא דשמעתא משתמע דהכין הלכתא דהא ר' אמי הלכה למעשה עביד ורב זביד עביד מעשה בגופיה וכמה אמוראי הכי ס"ל.
הא טוען שאם ה"והלכתא" לא מחדש דבר [מפני שכך כבר פסקו אמוראים] הרי שהיא "מיותרת".
ויש לומר דהא אתא לאשמועינן דמותר לבעול וכו' ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף דאלו מעובדא דהני אמוראי איכא למימר דלא עבדי סעודה ואסיק תלמודא דשרי למיבעל אפילו היכא דעביד סעודה. וכן כתבו התוס' ז"ל כנ"ל.
והוא מיישב כמו דברי תוס' לעיל בסעיף 7.5
7.7
אבל עיקר דבריו קשים, שהרי היו אמוראים שלא פסקו כרב זביד - למשל רבי יוחנן - ולכן דווקא כן צריך להביא "והלכתא" - כדי להכריע.
וכנראה שבגלל שרב זביד היה "בתראי" הלכה צריכה להיות כמותו [אמנם רב פפא היה יותר מאוחר ממנו וממילא הלכה צריכה להיות כרב פפא שהוא ה"בתראי", אבל יש מחלוקת בינו לרב פפי כיצד פסק רבא].
ולכן טוען ה"שיטה מקובצת" שה"והלכתא" מיותרת. והוא עונה מבחינת התוכן.
7.8
ראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני שדן בביטוי "והלכתא", מי אמר זאת.
8.
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה יד:
תשמיש המטה מעונג שבת הוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מלילי שבת ללילי שבת, ומותר לבעול בתולה לכתחלה בשבת ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה.
ראה הערה 7.1 לעיל.
