וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ
כתובות ה ע"א
"דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ - כתיב: (ישעיהו מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים - כתיב: (שמות טו, יז) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו: (תהלים צה, ה) וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ! - ידו כתיב. והכתיב: יָצָרוּ! אמר רב נחמן בר יצחק: יצרו אצבעותיו, כדכתיב: (תהלים ח, ד) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה".
הקשה בספר ההפלאה: "לפי כל המסורת שלנו שבכל הספרים, כתיב ויבשת ידיו יצרו!".
ותירץ על פי סוד:
"באמת בקיעת התהומות שהיה ביום ג' היה בשתי ידים כאחת. וכן מפורש בספר הכוונות שבחינת יום הג' הוא בסוד הדעת. ואפשר רבי חייא דסבירא ליה דידו כתיב מפרש בדעתו תהומות נבקעו היינו בעת קריעת ים סוף ביציאת מצרים והיה בו בחינת חסד ודין כמ"ש חז"ל בפסוק והמים להם חמה, אבל סוגיא דריש פרק אין דורשין מפרש על מעשה בראשית ואתיא כפי המסורה שלנו. ואפשר דאפילו לרבי חייא כיון שאמרו חז"ל שהיה תנאי במעשה בראשית על קריעת ים סוף להכי קאמר שנברא בדעת".
עוד יש לומר תירוץ נוסף לקושיית רבי חייא על נוסח המסורה שבו המילה יָדָיו בכתיב מלא:
יש להבחין בין הפסוק: (ישעיהו מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; לבין הפסוק: (תהלים צה, ה) וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. הפסוק בישעיהו עוסק בבריאת שמים וארץ – בטרם כל יציר נברא. כך מפורש בפסוק שלפני כן: אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן. אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. ואילו הפסוק בתהלים עוסק בכל זמן ובכל עת: אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. הים שלו בכל עת, והוא לבדו עשהו, שאין הצדיקים מצויים בו בכל עת. ואילו יַבֶּשֶׁת – את היבשה שתי ידיו של ה' יצרו, כמו המקדש. ככתוב: (בראשית ב, ג) אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים – לַעֲשׂוֹת, תפקיד הצדיקים להשלים את הבריאה.
וכן תנא רב חייא בר רב מדפתי במסכת שבת דף י ע"א: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".
כך ביאר בהרחבה המהר"ל מפראג בספר תפארת ישראל פרק ב:
"ובמדרש (תנחומא תזריע) שאל טורנוסרופס הרשע איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם אמר לו של בשר ודם אמר לו טורנוסרופס הרשע ראית השמים והארץ יכול האדם לעשות כיוצא בהם אמר לו רבי עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטים עליו אלא אמור דברים שהם מצוין בבני אדם אמר לו למה אתם מולים אמר לו אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלוסקאות אמר לו טורנוסרופס הרשע אם הקדוש ברוך הוא רוצה במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו אמר לו רבי עקיבא ולמה טיבורו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכתו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול שלא נתן הקדוש ברוך הוא המצות אלא לצרף האדם בהם לכך אמר דוד כל אמרת אלוה צרופה ע"כ.
וביאור זה כי טורנוסרופס היה סבור כי מעשה האדם פחותים מן מעשה הטבע במה שהטבע פעל אלהי, לכך אמר שהמילה היא יותר פחותה מן הערלה שהיא מעשה הטבע שפעל השם יתברך ואלו המילה מעשה האדם. והשיב לו שאין הדבר כך כי מעשה האדם במה שהוא פעל האדם שהוא בעל שכל יותר במדרגה מן הטבע שהוא כח חמרי בלבד וכמו שהוכיח לו מן החטים שהוא פעל הטבע והוא חסר עד שיושלם על ידי אדם השכלי שמזה תראה כי פעל השכל הוא על הטבע. והוסיף עוד לשאול אם כן למה אין התינוק יוצא מהול אחר שהשם יתברך חפץ במילה ואינו רוצה כלל בערלה, כי עדיין חשב אף כי פעל האדם הוא יותר במעלה במה שהוא פעל האדם בעל שכל, מכל מקום אין לומר שפעל הטבע הוא בחסרון ואם היה חפץ במילה והערלה היא רע אם כן למה לא השלים השם יתברך את הטבע ויצא התינוק ממעי אמו מהול. ודבר זה לא יספיק התשובה מן החטים, שאף כי הגלוסקא פעל בעל שכל יותר נבחר מכל מקום גם השבלים שהם מעשה הטבע טובים רק שפעל בעל השכל יותר משובח אבל אין לומר שפעל הטבע הוא חסר. ועל זה השיב כי בודאי פעל הטבע הוא חסר גם כן כמו שתראה כי התינוק יוצא עם הטיבור והאם צריכה לחתכו עד שתראה מזה כי הטבע אין בו השלמה, וא"כ אין זה קשיא מה שיוצא התינוק עם הערלה כי אין פעל הטבע בשלמות כי אלו היה פעל הטבע בשלימות לא היה במעשה הטבע שנוי שהדברים אשר בהם השלימות אין שנוי בהם, אבל אין בו השלמה בפרט אל האדם השכלי שיש לו מעלה על הטבע מצד השכל".
רבי חייא שהקשה מכונה "בבלי אחד", והשיב לו בבלי אחר – רב נחמן בר יצחק, על פי הנוסח הבבלי. בגלות שבבבל אין מעלה כה רבה במעשה הגשמיות והארציות של הצדיקים, כל כולם עסוקים ברוחניות בלבד. אך לנוסח המסורה של חכמי טבריה שבארץ ישראל הקושיה מעיקרא ליתא, כי בריאת הארץ המתחדשת בכל עת – הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, גם היא בשתי ידים – שותפים בה הצדיקים המקדשים את חומריות ארץ הקודש.
וכדברי החתם סופר מסכת סוכה דף לו ע"א: "נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בא"י ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך".
