הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה רבי מאיר"
יבמות קיח ע"א
מתני'. אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת,
זו שאומרת מת - תנשא ותטול כתובתה,
וזו שאומרת לא מת - לא תנשא ולא תטול כתובתה.
אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג,
ר"מ אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו;
ר' יהודה ור' שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים - ינשאו.
עד אומר מת ועד אומר לא מת,
אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת -
הרי זו לא תנשא.
גמ'. טעמא דאמרה לא מת, הא אישתיקא - תנשא,
הא אין צרה מעידה לחברתה!
לא מת איצטריכא ליה,
סד"א הא מיית, והא דקאמרה לא מת? לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא
+שופטים ט"ז+ ותמות נפשה עם פלשתים קאמרה, קמשמע לן.
אחת אומרת מת כו'.
וליפלוג רבי מאיר ברישא!
אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה, ורבי יהודה ורבי שמעון היא;
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר, בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל לא מת בעדות אשה - לאו הכחשה היא.
תנן: עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת - הרי זו לא תנשא;
בשלמא לרבי אלעזר - סתמא כר' מאיר,
אלא לרבי יוחנן קשיא!
קשיא.
מבנה הסוגיה:
1.
המשנה בעמוד הקודם:
מתני'. אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת,
זו שאומרת מת - תנשא ותטול כתובתה,
וזו שאומרת לא מת - לא תנשא ולא תטול כתובתה.
בהכחשה בין שתי נשותיו של הבעל דנים באופן אישי לפי עדותה [למרות שאחרי הכל יש ספק לגבי העובדה המציאותית].
1.1
מקרה נוסף:
אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג,
הכחשה לגבי "סוג" מיתת הבעל. אבל שתיהן מעידות שהוא לא חי.
1.2
דעה ראשונה במחלוקת:
ר"מ אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו;
לפי רבי מאיר כל עדות נחשבת כעדות מוכחשת, ולכן שתי העדויות מתבטלות ושתיהן לא יכולות להינשא.
1.3
דעה שניה במחלוקת:
ר' יהודה ור' שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים - ינשאו.
עיקר עדותן - שהבעל שלהן לא חי - כן מתקבלת וממילא שתיהן רשאיות להינשא [ולגבות כתובתן].
2.
מקרים של הכחשה בין עדים "זרים":
עד אומר מת ועד אומר לא מת,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיח עמוד א
אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת -
הרי זו לא תנשא.
3.
הגמרא מדייקת לגבי המקרה שבסעיף 1:
גמ'. טעמא דאמרה לא מת, הא אישתיקא - תנשא,
הא אין צרה מעידה לחברתה!
לא מת איצטריכא ליה,
סד"א הא מיית, והא דקאמרה לא מת? לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא
+שופטים ט"ז+ ותמות נפשה עם פלשתים קאמרה, קמשמע לן.
4.
אחת אומרת מת כו'.
וליפלוג רבי מאיר ברישא!
הגמרא מקשה: לפי רבי מאיר שלא מקבלים עדויות סותרות היה צריך לומר כך גם ברישא שם יש עדויות מוחכשות ממש.
5.
תירוץ א:
אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה, ורבי יהודה ורבי שמעון היא;
דברי רבי מאיר בסיפא מוסבים גם על הרישא. זאת אומרת, שהרישא היא דעת "תנא קמא" ואילו רבי מאיר חולק עליה.
לפעמים אומרים "סתם משנה רבי מאיר" והכוונה היא שהרבה פעמים "תנא קמא=רבי מאיר", ואילו כאן רבי מאיר חולק על אותו חכם שהוא "תנא קמא".
6.
תירוץ ב:
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר, בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל לא מת בעדות אשה - לאו הכחשה היא.
הפרשנים מרחיבים בהסבר תרוץ זה.
לפי זה יתכן ש"תנא קמא"=רבי מאיר.
7.
תנן: עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת - הרי זו לא תנשא;
בשלמא לרבי אלעזר - סתמא כר' מאיר,
סוף המשנה מוגדרת "סתמא"
7.1
הגמרא מסיימת בקושיה על רבי יוחנן.
אלא לרבי יוחנן קשיא!
קשיא.
8.
רא"ש מסכת יבמות פרק טו סימן ט:
... הא דפריך לר' יוחנן משום דמשמע ליה דאשה אומרת לא מת מיירי אפי' בצרה דאי לאו הכי היינו רישא ועד אומר לא מת
ולפי סברת המקשה קאמר הש"ס קשיא
אבל ר' יוחנן לא חש לאותה קושיא דמוקי מתני' באשה דעלמא
ומתניתין נקט בין בעד כשר בין בעד פסול וכן מוכיח בירושל' (הלכה ה)
הוא מיישב שרבי יוחנן מיישב את ה"קשיא".
8.1
והלכה כר' יוחנן ולכך לא הביא רב אלפס ז"ל כל זה דמלתא דפשיטא דהלכה כרבי יוחנן נגד רבי אלעזר תלמידו
ואף הלכה כרבי יוחנן, בגלל הכלל שהלכה כרב - רבי יוחנן - נגד תלמידו - רבי אלעזר.
הערה: למרות ה"קשיא" הלכה כמותו!
8.2
כבדרך אגב הוא מוסיף הערה חשובה:
אבל אם היה הלכה כרבי אלעזר משום דר' יוחנן נשאר מוקשה אז הויא הלכה כסתמא בתראה דהכחשת צרה הויא הכחשה:
אם באמת לא היתה הלכה כרבי יוחנן בגלל שהגמרא נשארה ב"קשיא", והלכה היתה כרבי אלעזר אזי הלכה היתה כסיפא במשנה שמוגדרת "סתמא בתראה". כלומר, אם יש סתירה בין 2 "סתם משנה" - ה"תנא קמא" והסיפא [אחרי המחלוקת בין רבי מאיר וחבריו] - הלכה כ"סתם משנה" אחרון. [מתאים קצת לכללים נוספים שנותנים עדיפות ל"בתרא"="אחרון"]
9.
רמב"ם הלכות גירושין פרק יב הלכה כד:
...זאת אומרת מת וצרתה אומרת נהרג הואיל ושתיהן אומרות שאינו קיים הרי אלו ינשאו.
פוסק כרבי יהודה ורבי שמעון במשנה נגד רבי מאיר.
9.1
מגיד משנה הלכות גירושין פרק יב הלכה כד:
זאת אומרת מת. מחלוקת במשנה
והלכה כר"י ור"ש דאמר ינשאו דהוו להו תרי לגבי ר"מ דפליג
ובלא"ה ר"מ ור"י הלכה כר"י:
הוא מסביר שהכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, וכלל נוסף הוא, שהלכה כרבים - רבי יהודה ורבי שמעון - נגד יחיד - רבי מאיר. "רבים" אינם דווקא "חכמים", אלא שני חכמים נגד יחיד.
