גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקמ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף קיג ע"ב - קיד ע"ב
בענין האיסור לספות איסור בידים לקטן
כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז): "קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות או שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצווין עליו להפרישו, לפי שאינו בן דעת, במה דברים אמורים בשעשה מעצמו, אבל להאכילו בידים אסור, ואפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים", וכך נפסק גם בשו"ע (או"ח סי' שמג).
מקור הלכה זו הוא בסוגייתנו (קיג ע"ב - קיד ע"ב), בה נחלקו אמוראים אם קטן אוכל נבילות בית דין מצווין להפרישו או לא, והביאו ראיות לכאן ולכאן, ואחת מהן היא משלשה פסוקים בתורה שרז"ל דרשו מהם, להזהיר גדולים על הקטנים: האחד, הפסוק באיסור שרצים (ויקרא יא, מב): "לא תאכלום כי שקץ הם", ומייתורא דרשוהו: "לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים", וכן מה שנאמר באיסור דם (שם יז, יב): "כל נפש מכם לא תאכל דם", דג"כ מיותר, ודרשוהו: "להזהיר הגדולים על הקטנים", וכן מה שנאמר באיסור טומאת מת לכהנים (שם כא, א): "אמור ואמרת", שדרשו מכפל האמירות: "להזהיר גדולים על הקטנים", ורצו להוכיח שחובה להפריש את הקטנים מעשיית איסור, ועל זה תירצו שאין ללמוד מהם אלא שאסור להאכיל את הקטן דבר איסור בידים.
אזהרה זו, הגם שמפורשת בתורה בשלשה איסורים אלו, נאמרה בכל איסורים שבתורה, כמו שכתב הרמב"ן (ויקרא כא, א) ש"מהם נלמוד לכל איסורין שבתורה, שלא נסייע באחד מהם שיעברו עליו הקטנים", וכן היא דעת רוב ראשונים ואחרונים (ראה ריטב"א בסוגייתנו; רשב"א שבת קנג: וע"ע בארוכה מראי מקומות בזה בספר הנפלא על דיני קטן 'הקטן והלכותיו' פרק א סעיף א). ולעומתם, ישנם סוברים שבשאר איסורים אין איסור להאכיל לקטן אלא מדרבנן (עי' לבוש או"ח סי' שמג ס"א בשם י"מ, ופמ"ג מ"ז סק"א ובפתיחה כוללת ח"ב אות ט בדעת הטור שם).
ביסוד האיסור מצינו ב'תרומת הדשן' (פסקים וכתבים סי' סב), שהוא תלוי בחקירה הידועה בגדרי איסורים בקטן - אי קטן נחשב ג"כ בר אזהרה על איסורים, אלא מאחר שאינו בר דעת אינו נענש על איסורים, או אינו נחשב כלל בר אזהרה על איסורים. כי לפי הצד שגם הקטן הוזהר על איסורים, אלא שאין בו דעת לקיימם, מובן הא דאסרה התורה להאכילם, כי אם מסייעים לו בדבר איסור, הרי מכשילים אותו. לפי האמור - גדר האיסור הוא כגדר איסור "לפני עור לא תתן מכשול", שאסור להכשיל את הזולת בדבר איסור, ובאזהרות אלו חידשה התורה שגם בקטן שייכת אזהרה זו, כי גם אצלו נחשב למכשול.
ולאידך גיסא, שבקטן אין כלל אזהרה על איסורים - כתב התרומת הדשן (שאמנם הכריע שם כן) - שמה שהקפידה התורה שאין לספות קטן בידים בדבר איסור הוא מטעם אחר, כדי "שלא ירגיל אותו לעבור עבירות, וכשיגדל יבקש לימודו". לפי האמור, יש כאן גדר מחודש, כי אין כאן אזהרה מגרמת מכשול, כי בעצם אין כאן שום מכשול, ואינו אלא אזהרה שלא לגרום רגילות לקטן לעבור עבירות (ראה שו"ת נאות יעקב סי' טז אות י בארוכה; שו"ת חלקת יואב מהדו"ק סי' א).
כמה הלכתא גבירתא נפקא מינה דחקירה זו. ב'אשל אברהם' להגה"ק מבוטשאטש זי"ע (או"ח סי' שמג) מובא לענין מעשה שהיה שביוה"כ נפל נר על השולחן ונעשה שריפה גדולה, שהתיר לכבותה על ידי קטן, כיון שלפעמים כשיש שריפה יש חשש פיקוח נפש, ואז מותר גם לגדול לחלל את השבת, ובזה לא נגרע חינוך הקטן, כי כשיגדל ישכיל לדעת שבפיקוח נפש מותר לחלל את השבת, וכן התיר כל כיוצא בזה, באופנים שלא ידע בגדלותו שהיה איסור בעשייתו. שאלה זו תלויה בחקירה האמורה, כי אם יסוד האיסור הוא בהכשלת הקטן עתה, כי בעצם גם עליו יש אזהרת איסורים, אסור לעשות כן גם באופן שלא ידע הקטן שהיה בפעולתו מעשה של איסור, אכן אם יסוד האיסור הוא שלא יורגל לעבירה, יובן פסקו של הגה"ק מבוטשאטש זי"ע להתיר באופנים אלו.
והנה, מצינו שיטה בראשונים (הל' ברכות למהר"ם, הובא בהגמ"י שבת פכ"ט אות מ ובתרה"ד סי' צד וסי' קכה, והובא להלכה במג"א סי' רסט סק"א) שדבר שאין איסורו אלא משום ביטול מצות עשה, לא נאמר בו איסור זה. ורבים חולקים על כך (ראה מחצה"ש שם; הגהות חת"ס שם; פמ"ג סי' שמג א"א סק"ג ועוד). וכמה אופנים תלויים בזה, כגון באכילה חוץ לסוכה (כ"פ המג"א סי' תרטז סק"ב להיתר), אכילה קודם קיום המצוות, שהאיסור בה אינו אלא בגלל חשש ביטול העשה, וכן לבישת בגד ארבע כנפות ללא ציצית (עי' חמד משה סי' יג; שפ"א סוכה מב.).
אחד הביאורים שמצינו בנידון הוא, שהדבר תלוי בחקירה האמורה, כי אם יסוד הדבר הוא שלא להרגילו לעשות כן כשיגדיל, אין מקום לחלק בין איסור לא תעשה לביטול מצות עשה, כי סוף חייבה התורה שלא להרגילם בדברים שיכולים להכשל בעתיד, וגם במצות עשה שייך לומר כן. אכן, אם יסוד הדבר הוא שגם עתה יש חשש מכשול, כי קטן בר אזהרה הוא, יש מקום לומר, שבמצות עשה לא נאמר דבר זה, כי כמה אחרונים יסדו, שגם אם נאמר שקטן בר אזהרה הוא, הדבר אמור רק באיסור ל"ת, אבל במצות עשה לא נצטוו כלל, ולכן אין בזה מכשול לעת עתה, וא"ש השיטה שבאיסור שהוא משום ביטול מצות עשה מותר לספות את הקטן בידים (ראה שו"ת נאות יעקב שם; שו"ת חלקת יואב שם).
עוד דנו הפוסקים, אם איסור זה נאמר באופן שהקטן היה ביכלתו ליטול האיסור מעצמו, כי לענין איסור 'לפני עור' אין בכך איסור (עי' ע"ז ו:), ועל כן יש סוברים שגם לענין 'לא תאכלום' נאמר כלל זה. אכן, אם יסוד הדבר אינו בגלל הכשלת הקטן לעת עתה, אלא בגלל הרגילות לעתיד, יש מקום לומר שבכל ענין של סיוע - גם באופן שהיה יכול לעשות האיסור בעצמו, יש בו ענין של הקלת האיסור, וגורם לקטן שיהא האיסור קל בעיניו, ויתכן שהוא בכלל האיסור (ראה שו"ת נאות יעקב שם; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' פא; תהלה לדוד סי' שמג; וע"ע שו"ת ראנ"ח ח"א סי' קיב ועוד).
