הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הוא דאמר"; "איכא דאמרי"
יבמות קיג ע"א-ע"ב
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל:
אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי.
לימא מסייע ליה: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו - אין תרומתן תרומה,
ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל - אין תרומתו תרומה!
הוא דאמר כרבי אלעזר;
דתניא, ר' יצחק אומר משום רבי אלעזר:
תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק.
אי סבירא כרבי אלעזר, אשם תלוי נמי ליחייב!
בעינן חתיכה משתי חתיכות.
ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות?
והתניא, רבי אלעזר אומר: כוי - חייבין על חלבו אשם תלוי!
שמואל סבר כר' אלעזר בחדא, ופליג עליה בחדא.
ואיכא דאמרי,
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - חייבין עליה אשם תלוי.
מיתיבי: חמשה לא יתרומו!
סבר לה כרבי אלעזר.
בעא רב אשי: מ"ט דר' אלעזר? מיפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא, ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא
אי לאו דעתא צילותא, ולעולם חדא דעתא הוא,
או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא,
והכא היינו טעמא, כיון דעתים חלים ועתים שוטה?
למאי נפקא מינה?
להוציא אשתו בגט, אי אמרת חדא דעתא הוא - כקדושין כך גירושין,
ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה - קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש, מאי? תיקו.
מבנה הסוגיה:
1.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל:
אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי.
משמע ששמואל סובר שלנישואין לחרש אין תוקף כלל.
2.
הגמרא מביאה סיוע לשמואל:
לימא מסייע ליה: חמשה לא יתרומו, ואם תרמו - אין תרומתן תרומה,
ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל - אין תרומתו תרומה!
מוכח מהמשנה שחרש לא יכול להפריש תרומה ואין תוקף למעשיו. וזה כשמואל בסוגייתנו שנישואיו אינם תקפים.
2.1
כבר כתבנו בעבר מדוע אין בש"ס ביטוי שהיה מתאים כאן: "תנן כוותיה דשמואל". בכל אופן, ההוכחה מהמשנה לכך שחרש הוא חסר דעה לגמרי היא ברורה וחד משמעית.
3.
דוחה הגמרא את ההוכחה:
הוא דאמר כרבי אלעזר;
דתניא, ר' יצחק אומר משום רבי אלעזר:
תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק.
רבי אלעזר חולק על המשנה לעיל במסכת תרומות, וסובר שתרומת חרש תקפה מכח ספק [בהמשך - הגמרא תסביר].
ויתכן ששמואל פוסק כאותה ברייתא ובניגוד למשנה לעיל.
3.1
תמוה מאד.
א.
בדרך כל הביטוי "הוא דאמר" בש"ס בא לומר שיש לתרץ קושיה על אמורא בכך שהוא סובר כתנא אחר, אבל כאן "הפוך" - הביטוי "הוא דאמר" בא לומר ששמואל לא סובר כמשנה!
אומר הריטב"א [מובא גם ב"שוטנשטיין", הערה 33] ש"וזה מלשונות שמתחלף עניינם [או ענינם] בתלמוד"! ולא לגמרי מובן לי!
[ביטוי יחידאי בפרוייקט השו"ת!]
וכן:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רכב:
"הוא דאמר כר' פלוני, כדאמרינן הכי בכוליה ש"ס הוא היכא דמותיב לאמורא משום תנא ומהדרינן דאף על גב דהא מתניתין או מתניתא פליגא עליה הוא דאמר כפלוני תנא
ומצאתי מחודש בריש פרק חרש יבמות דף קי"ג א' דבעי לסיועי לשמואל ממתניתין דתרומות ומשני הוא דאמר כר"א כלומר דילמא האי תנא לא מסייעא ליה דאיהו בשיטתא דאידך תנא אזיל וע"ש וכתב הריטב"א שם בשיטה כתיבת יד דהלשון הוא זר וזה מן הלשונות שמתחלף ענינם בתלמוד:"
כלומר ביטוי במשמעות שונה
ב.
מדוע הגמרא תנסה לפרוך הוכחה בכך, שאולי אותו חכם לא סובר כאותה הוכחה!
3.2
ואולי אפשר לומר, רבי אלעזר [בן שמוע] הוא תנא, שהיה תלמיד רבי עקיבא, והיה רבו של רבי, ורבי רבו של שמואל. ולכן הגיוני ששמואל סובר כרבי אלעזר ובניגוד למשנה במסכת תרומות!
4.
מייד הגמרא מקשה קושיה פנימית:
אי סבירא כרבי אלעזר, אשם תלוי נמי ליחייב!
אם יש ספק אם חרש הוא בר דעת מדוע שמואל פסק לעיל - בסעיף 1 - אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי. הרי היא ספק נשואה ועל ספק אשת איש מי שבא עליה חייב בקרבן אשם תלוי.
5.
מיישבת הגמרא: נכון שאשת חרש היא ספק נשואה, אבל בספק מסוג זה - מי שבא עליה אינו חייב ב"אשם תלוי".
בעינן חתיכה משתי חתיכות.
5.1
ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות?
והתניא, רבי אלעזר אומר: כוי - חייבין על חלבו אשם תלוי!
הגמרא מוכיחה שרבי אלעזר עצמו לא סובר את ההבחנה של שמואל - בסעיף 5.
6.
מסקנת הגמרא:
שמואל סבר כר' אלעזר בחדא, ופליג עליה בחדא.
הגמרא מתכוונת לומר ששמואל "פסק" כרבי אלעזר "בחדא", ולא "רק" ששמואל "סבר" כמו רבי אלעזר,
7.
עד כאן מסקנת הגמרא ששמואל סובר שלחרש יש נישואין מספק [ולא כמשנה בתרומות] אבל לא חייבים על אשתו "אשם תלוי".
8.
ואיכא דאמרי,
"איכא דאמרי" - בסוגייתנו מדובר שה"איכא דאמרי" הוא פתיחה לכל מהלך הסוגיה, מהלך "הפוך" מהמהלך לעיל - סעיפים 1-5.
לפי הנ"ל יוצא, שהביטוי "איכא דאמרי" בסוגייתנו דומה למשמעות הביטוי בש"ס "לישנא אחרינא".
9.
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - חייבין עליה אשם תלוי.
שמואל פסק להיפך, שאשת חרש כן חייבים עליה אשם תלוי. זאת אומרת שנישואי חרש הם נישואי ספק.
10.
הגמרא מקשה:
מיתיבי: חמשה לא יתרומו!
מהמשנה במסכת תרומות משמע שלנישואי חרש אין תוקף כלל, וקשה על שמואל.
11.
מיישבת הגמרא:
סבר לה כרבי אלעזר.
שמואל סובר כרבי אלעזר בברייתא שאמר: "תרומת חרש לא תצא לחולין, מפני שהוא ספק", כלומר שנישואי חרש הם נישואי ספק.
12.
לפי "מהלך" זה שמואל סובר לגמרי כרבי אלעזר.
13.
הגמרא דנה בדברי רבי אלעזר:
בעא רב אשי: מ"ט דר' אלעזר? מיפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא, ומיהו מספקא לי' אי דעתא צילותא
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיג עמוד ב
אי לאו דעתא צילותא, ולעולם חדא דעתא הוא,
או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא,
והכא היינו טעמא, כיון דעתים חלים ועתים שוטה?
למאי נפקא מינה?
להוציא אשתו בגט, אי אמרת חדא דעתא הוא - כקדושין כך גירושין,
ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה - קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש, מאי? תיקו.
14.
מבלי לדון בגופם של הדברים הנ"ל רק נעיר:
הבעיה של רב אשי מתאימה גם למהלך הראשון של הגמרא. כי לפי שני המהלכים רבי אלעזר סובר שנישואי חרש הם נישואי ספק. וכאן הגמרא דנה מדוע יש ספק. האם בגלל ש"דעתו" של חרש אינה נחשבת כדעה גמורה או שחרש יש לו דעה שלמה אבל רק בימים מסויימים כשהוא "חלים"="פיקח".
15.
להלכה נפסק כמשנה בתרומות, דהיינו שלחרש אין דעה כלל וממילא נישואיו אינם תקפים כלל ומי שבא על אשת חרש אינו חייב קרבן אשם תלוי.
ולפי זה גם מתאים למהלך הראשון בגמרא בדעת שמואל - שיש הוכחה לדביו מהמשנה במסכת תרומות. וממילא נפסק - לגבי נישואי חרש - שלא כרבי אלעזר.
16.
וקשה
מאד: הרי עצם הדיון בסוף הסוגיה בדברי רבי אלעזר היה מחיייב שהלכה תהיה כמותו לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה", זאת אומרת שההלכה צריכה להיות כאותו חכם שהגמרא מרחיבה בהסבר שיטתו.
16.1
אמנם אפשר לומר שהדיון בשיטתו של רבי אלעזר נועד להסביר את שיטת המשנה במסכת תרומות - וממילא גם את דינו של שמואל - ולהדגיש שלחרש אין כלל דעה, לא דעה "חלקית" ["דעתיה קלישתא"] ולא דעה "לפעמים" - שני צדדי הספק.
17.
גם נראה מסוגייתנו שאין הלכה כ"איכא דאמרי". וזה קשה על מי שסובר שבדרך כלל הרמב"ם פוסק כ"איכא דאמרי"!
שאלה זו מחזקת את שאלתנו לעיל בסעיף 16.
ואולי לגבי "איכא דאמרי" כבסוגייתנו שמובא מהלך שלם ששונה ממהלך אחר - ראה לעיל סעיף 8 - אין הכלל שהרמב"ם פוסק דווקא כ"איכא דאמרי".
