אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות
יבמות קז ע"א
"לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות".
קשה, למאן דאמר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולכן אין קידושיו של אחר תופסין בה, מדוע אין חוששים לאיסור אשת איש, וכי לא יתכן שלא היה הדבר בדעתו באותה עת, או שמא אדם זה אינו מייראי השמים ולא חשש לבעילת זנות?!
ולאידך גיסא, מהי סברת מאן דאמר עושה אדם בעילתו בעילת זנות ויכולה למאן, וכי לא מצויים גם ייראי שמים שאינם בועלים לשם זנות?!
עוד קשה, וכי נחלקו במציאות? נצא לברר ונראה! ובודאי נמצא שקיימים גם כאלו וגם כאלו, ולכן קשה לכולי עלמא כנ"ל!
אלא שמצד אחד אין רגילות לומר במפורש הריני בועליך לשם קידושין, והמקדש בדיבורו אומר את דבריו בפני עדים שהזמין, כמו בסתם קידושין. לכן הטענה היא דאנן הוויין סהדי דמתייחדין ומכוונים לשם קידושין. ומצד שני כוונת כולם בשעת הבעילה שתשאר האשה בבית בעלה, משאין כן בבעילה לשם זנות שאינו משהה אותה בביתו. ונחלקו בסברת הרגצ'ובר – האם בעילה כזו נחשבת לשם קידושין, לענין כוונת האיש והאשה או לענין סהדותא דידן.
