הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לימא מתניתין דלא כרבי מאיר..."
יבמות קיא ע"ב
מתני'. יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה;
בא על יבמה גדולה - תגדלנו.
היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי - כופין אותו שיחלוץ לה,
לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה,
ובזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חדש - כופין אותו שיחלוץ לה.
הנודרת הנאה מיבמה,
בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה,
לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה;
ואם נתכוונה לכך, אפי' בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
גמ'. לימא, מתניתין דלא כרבי מאיר,
דתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין, דברי רבי מאיר!
אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר' מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא,
אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר.
והא קתני: בא על יבמה גדולה - תגדלנו!
אמר רבי חנינא חוזאה: בא שאני.
והא תגדלנו קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא!
אלא, מחוורתא, מתניתין דלא כרבי מאיר.
מבנה הגמרא:
1.
גמ'. לימא, מתניתין דלא כרבי מאיר,
דתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין, דברי רבי מאיר!
הברייתא נראית "קטועה", האם יש לה המשך, והאם יש חכם שחולק על רבי מאיר?
2.
וכך מובא במסכת יבמות דף סא עמוד ב:
והתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין, דברי רבי מאיר;
אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, +דברים כ"ה+ איש כתיב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש,
אלא מאי טעמא אין מיבמין? [א"ל:] קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה;
משמע שכל הקטע הנ"ל הוא מדברי הברייתא השלמה. לא מודגש בבירור שחכמים חולקים על רבי מאיר, אבל ניתן להסיק כך מהעובדה ש"אמרו לו..."
3.
הגמרא מנסה להעמיד את משנתנו גם כרבי מאיר:
אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר' מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא,
אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר.
4.
הגמרא מקשה שלא יתכן לומר שמשנתנו היא כרבי מאיר, היא מיישבת ושוב מקשה:
והא קתני: בא על יבמה גדולה - תגדלנו!
אמר רבי חנינא חוזאה: בא שאני.
והא תגדלנו קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא!
5.
מסקנת הגמרא:
אלא, מחוורתא, מתניתין דלא כרבי מאיר.
משנתנו איננה כרבי מאיר.
6.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק א הלכה יח:
כשם שאין היבם חולץ עד שיעשה איש כך היבמה לא תחלוץ עד שתעשה אשה גדולה, ויבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה.
משמע מהרמב"ם שפוסק כמשנתנו ש"יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה" - ומותר ליבם קטן לבוא על יבמה קטנה. ולא אומרים - כשיטת רבי מאיר - שחוששין שמא הקטן יימצא סריס והקטנה תימצא איילונית ולא יוכלו לקיים מצות יבום [להקים זרע לאחיו] וביאתו עד אז היא עבירה על איסור אשת אח. כי רבי מאיר "חייש למיעוטא".
7.
נעמוד על הביטוי הראשון בסוגיה:
גמ'. לימא, מתניתין דלא כרבי מאיר,
האם ביטוי זה מעיד ש"עורך הגמרא" נוקט עמדה - כרבי מאיר או להיפך, שלא כרבי מאיר?
7.1
בפשטות נראה שכוונת "עורך הגמרא" היא לפסוק דווקא כרבי מאיר, ולכן הוסיף את מילת הפתיחה "לימא" - כדי לשלול אותו.
וכך באמת במקרים רבים בש"ס משפט שנפתח ב"לימא..." באמת נדחה בסופו של דבר, והמסקנה היא שלא כהנחה של "לימא..." - ובסוגייתנו המסקנה צריכה להיות שהלכה דווקא כרבי מאיר.
8.
אבל אפשר לומר כך:
חכמי הגמרא בבית המדרש [ולא "עורך הגמרא" הסופי] הם אלה שאמרו/כתבו את הנוסח הזה ובאמת הם התכוונו לפסוק כרבי מאיר!
ולכן הגמרא מנסה להעמיד את משנתנו גם כרבי מאיר:
אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר' מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא,
אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר.
8.1
ושוב הגמרא מקשה שלא יתכן לומר שמשנתנו היא כרבי מאיר, והיא מיישבת:
והא קתני: בא על יבמה גדולה - תגדלנו!
אמר רבי חנינא חוזאה: בא שאני.
8.2
ואת הקושיה האחרונה מקשה "עורך הגמרא":
והא תגדלנו קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא!
8.3
ומגיעה למסקנה הסופית:
אלא, מחוורתא, מתניתין דלא כרבי מאיר.
משנתנו איננה כרבי מאיר וכמו הביטוי הראשון "לימא..."
