הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הגמרא דנה לפי מי שלא פוסקים כמותו?

יבמות  קט ע"א

מתני'. המגרש את האשה והחזירה - מותרת ליבם,
ורבי אלעזר אוסר.
וכן המגרש את היתומה והחזירה - מותר ליבם, ורבי אלעזר אוסר.
קטנה שהשיאה אביה, ונתגרשה כיתומה בחיי האב, והחזירה - דברי הכל אסורה ליבם.
גמ'. אמר עיפה: מאי טעמא דרבי אלעזר?
הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא.
אמרו ליה רבנן לעיפה: אי הכי, חליצה נמי לא תיבעי!
וכי תימא הכי נמי,
והתניא: משום רבי אלעזר אמרו חולצת!
אלא אמר עיפה: ר' אלעזר לא ידענא מאי טעמא.
אמר אביי: היינו טעמא דרבי אלעזר, מספקא ליה אי מיתה מפלת אי נשואין הראשונים מפילים, אי מיתה מפלת - הא רמיא קמיה לייבום, אי נשואין הראשונים מפילים - הא עמדה עליו שעה אחת באיסור.
רבא אמר: לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת, ומיהו הכל בקיאין בגירושין, ואין הכל בקיאין בחזרה.
אדרבה, חזרה כיון דיתבא תותיה אית ליה קלא! מי לא עסקינן דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא?
רב אשי אמר: היינו טעמא דרבי אלעזר, דגזר הני משום יתומה בחיי האב והחזירה.
הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: קטנה שהשיאה אביה, ונתגרשה כיתומה בחיי האב, והחזירה - דברי הכל שאסורה ליבם.
האי מאי למימרא? פשיטא! אלא לאו הא קמ"ל, טעמא דר' אלעזר, דגזר הנך משום האי, שמע מינה.
תניא כוותיה דרב אשי: מודים חכמים לר' אלעזר, בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם, מפני שגירושיה גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה;
בד"א - שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה,
אי נמי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו, ומת - או חולצת או מתייבמת;
משום רבי אלעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת. 

1.
הגמרא דנה באריכות בדינו של רבי אלעזר, וכמה אמוראים מסבירים את טעמו.

2.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה יב:

וכן שני אחין נשואין לשתי אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה, אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם,
ואף על פי שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה וכשמת אחיו בהתירה היתה עומדת.

הרמב"ם פוסק כ"תנא קמא".

2.
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה יב:

[יב] וכן שני אחין וכו'. גם זה מתבאר שם:

אבל המגרש וכו'. משנה פרק ב"ש (דף ק"ח ק"ט) המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב והחזירה ד"ה אסורה ליבם ע"כ במשנה ידוע שאין הלכה כר"א ובגמרא תניא מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ...

הרמב"ם פוסק כתנא קמא במשנה נגד רבי אלעזר [יש גירסא רבי אליעזר / הערה: פעמים רבות משתנה "רבי אלעזר" ל"רבי אליעזר", ולהיפך]. משמע מה"מגיד משנה" שיש כלל כללי שאין הלכה כרבי אלעזר. אבל באמת אין כלל כזה, ולכן אולי מדובר לפי הגירסא של "רבי אליעזר", ויש כלל [מאיזו תקופה?] שאין - ככלל - הלכה כרבי אליעזר [שהיה "שמותי"].
ואולי הוא מתכוון לומר שהכלל הוא שהלכה כ"תנא קמא" נגד תנא שחולק עליו - כלל מקובל על הרבה ראשונים.

3.
רא"ש מסכת יבמות פרק יג סימן ה:

גמ' מ"ט דר"א דגזר הני אטו יתומה בחיי האב וקי"ל כרבנן.

גם הרא"ש פוסק כ"תנא קמא" והוא מכנה את "תנא קמא"="רבנן".

4.
וקצת קשה: הגמרא דנה באריכות בנימוקו של רבי אלעזר. ומדוע באמת - בגלל הדיון בדבריו "מדשקיל וטרי אליביה" - אין הלכה כמותו!

5.
אולי אפשר לומר, שמהסבר דינו של רבי אלעזר ניתן להבין בדיוק במה חולקים עליו "רבנן"="תנא קמא", ובעיקר, כי מובא בגמרא בברייתא "מודים חכמים לר' אלעזר, בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה..." - משמע כאילו דינו של רבי אלעזר יותר "פשוט", ולכן הגמרא מרחיבה בדעתו על מנת ללמדנו את דעת החולקים עליו.

6.
ויש להעיר: האמורא "עיפה" - בדור הרביעי - אמר "לא ידענא מאי טעמא". יש אומרים שכנראה לא ידע להכריע בין נימוקי אביי ורבא. את נימוקו של רב אשי בודאי שלא ידע כי חי הרבה שנים לפניו, אלא אם מדובר ברב אשי הקדמון [מסויים] שחי בימי רבא.
ולפי כל דיוננו לעיל אולי האמורא עיפה חשב שאין מה לחפש נימוקים לשיטת רבי אלעזר שהרי אין הלכה כמותו!

הערה: הביטוי "לא ידענא מאי טעמא" - 4 מופעים בש"ס.