גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקמ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף ק ע"א
האם איסור מקלל אביו ואמו הוא רק כשמפרט שמותם?
אחת האזהרות שהזהירה התורה הקדושה על הבנים כלפי האב והאם היא, האיסור לקללם (מקור האזהרה בתורה מבואר במסכת סנהדרין דף סו. ובמכילתא פרשת משפטים), והעובר עליו נענש בסקילה, כמו שמפורש בתורה (שמות כא, יז): "ומקלל אביו ואמו מות יומת", והאיסור הוא גם כשמקללם שלא בפניהם וגם לאחר מיתתם (ראה רמב"ם פ"ה הל' ממרים ה"א).
ומצינו שגדולי האחרונים שהסתפקו, מה הדין במקלל את אביו בסתם ולא פירט את שמו, כגון באדם שאין מכירים את אביו - לא הבן מכיר את האב ולא שאר אנשים, ואינו יכול לפרט שם אביו בקללתו, ומקללו בכל מקום שהוא נמצא בו, האם עבר על האיסור, והיינו, כי מצד אחד מסתבר שאכן עבר על האיסור, שהרי למעשה קילל את אביו (וכן נקט 'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצות מצוה רסא), אבל מאידך, יתכן שיש דין בקללה שאינו חייב כי אם כשניכר ומסוים האדם שברצונו לקלל, ואי לאו הכי אין על הקללה דין קללה שיתחייב עליה (כן מצדד ה'מנחת חינוך' מצוה רסא ב'קומץ המנחה').
ובעצם, הספק שייך גם באופן שמכירים את האב, אלא שאינו מזכיר את שמו בקללתו. אמנם, באופן זה, גם כשלא יזכיר את שמו, מסתבר שעבר על האיסור, שהרי הכל מכירים את אביו, וכשמקלל את אביו פשוט וברור הוא שהקללה מכוונת על האדם שהכל יודעים שהוא אביו, וניכר ומסוים הוא האדם שברצונו לקלל, ולכאורה באופן זה בוודאי עבר על האיסור של מקלל אביו.
כן יתכן ציור נוסף בספקות כגון אלו, כשאחד יקלל את כל ישראל יחד - והרי אביו הוא אחד מכלל ישראל, ובכהאי גוונא מפורשת קללתו על אנשים מסוימים - על כל כלל ישראל. ויש לומר שבנוסף למה שעבר על האיסור לקלל אחד מישראל (ראה חינוך מצוה רלא; רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ו) יעבור גם על האיסור של מקלל אביו ואמו שיש בו גם סקילה, כי אין כאן שום חסרון מצד שאינו מסוים, דהלא כלל ישראל ניכר ומסוים הוא שעליו חלה קללתו - וגם אביו הוא בכלל זה, ואכן כן נוטה דעת ה'מנחת חינוך' (שם), דבכה"ג ברור הוא שעבר גם על מקלל אביו ואמו גם כשלא פירט את שמותם. ואילו מדברי ה'ערוך לנר' (בסוגיין דף קא. ד"ה בגמרא וחזר וקלל) מבואר שגם באופן זה יש להסתפק שלא יתחייב על קללת אב כי אם כשיפרט שמותם.
והנה בסוגייתנו (דף ק ע"א - קא ע"א) מצינו אדם כזה שאנו מסופקים על אביו מי הוא - כשאמו נישאה לשני, וספק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לשני, ושנינו במשנה: "ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה", שהרי כל אחד מהם ספק אביו הוא, לכן אין לחייבו על הכאת וקללת אב. ובגמרא אמרו על זה: "הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה, קלל שניהם בבת אחת, הכה שניהם בבת אחת חייב. רבי יהודה אומר, בבת אחת חייב, בזה אחר זה פטור (-ופלוגתתם היא אי התראת ספק שמה התראה, כי "בזה אחר זה" התראת ספק היא, ואילו "בבת אחת" לכו"ע חייב, כי בהתראה אחת התרו בו על שניהם והתראת וודאי היא), והתניא, רבי יהודה אומר פטור בבת אחת, תרי תנאי אליבא דרבי יהודה. מאי טעמא דמאן דפטר, אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה, מה למעלה שאין בה שותפות אף למטה שאין בה שותפות, ואיתקש הכאה לקללה" (והיינו, שרבי יהודה סובר שיש דין מיוחד באיסור מקלל אביו ואמו, שאין חייבים עליו באופן שיצטרך לשתף עוד אדם אחר בקללתו, כגון נדון דידן).
ה'ערוך לנר' רצה להוכיח מכל השקלא וטריא בגמרא שאיסור מקלל אביו ואמו אינו כי אם במזכיר את שמותם, דאי לאו הכי - אלא גם כשיקלל את אביו סתם חייב - אם כן צריכה ביאור משנתנו, שפטור על קללת אביו, הלא כשיקלל את אביו בסתם - קללתו מוסבת על האב שהוא אחד משני אנשים אלו, ועבר על האיסור בוודאי, וכן כל הנדון בגמרא ב"קלל זה וחזר וקלל זה" צריך ביאור, דהלא כשמזכיר את אביו - הקללה מוסבת על אביו בכל מקום שלא יהיה גם בקללה אחת לבד, ומדוע יש צורך שיחזור ויקלל בכדי לקלל את אביו בוודאי. ואי נימא שאין חייבים רק במפרט את שמו של אביו, יובן שפיר כל הסוגיא, כי כשיפרט את שמו של אחד מהם עדיין לא קילל את אביו בוודאי, שהרי אינו אלא ספק אביו, וכן מובן היטב כל המשך הגמרא.
אמנם, הערל"נ הסיק שאין מכאן שום ראיה, כי אף אם אמנם שיש איסור במקלל אביו בסתם, מכל מקום כשמפרש שם אביו בעל כרחך צריך שהאדם שמפרש במו שפתיו יהיה אביו בוודאי, ובספק אביו לא יתחייב בכה"ג, כי במפרש הקללה על אדם מסוים אין הקללה מוסבת אלא על אדם זה, אם כן לא יתחייב כי אם כשאדם זה הוא אביו בוודאי, ובכה"ג מיירי משנתנו, ועל זה סובב והולך כל הסוגיא - מחלוקת רבי יהודה וחכמים, ואי הכי נמי כשיקלל את אביו בסתם יתכן שחייב סקילה גם כשאינו יודע מי אביו, וגם רבי יהודה יודה לזה, שהרי אין לו צורך בשום שיתוף של אדם אחר לקלל את אביו, כי אינו מפרש קללתו כי אם על אדם אחד.
האחרונים הנ"ל דנו בזה בדברי הרמב"ם שכתב (פ"ה מהל' ממרים ה"ט) ששתוקי - מי שלא ידוע מי הוא אביו - אינו נסקל על קללת אביו (נושאי כלי הרמב"ם לא ציינו מקור לדבריו, ומקורו בירושלמי ביבמות פי"א ה"ב. דין זה מובא גם בחינוך מצוה רסא), וביאור הדברים משום שאין ידוע מי אביו, ולכן לא שייך שיתחייב בקללתו, ואם במקלל אביו בסתם - בכל מקום שנמצא בו חייב, אם כן בשתוקי, כשאנו יודעים שאביו ישראל הוא אלא שאין אנו יודעים מי הוא, יתחייב על קללת אביו בסתם. ומהא דכתב הרמב"ם דברים מוחלטים ששתוקי אינו נסקל, מוכח שאי אפשר להתחייב על קללת אב כי אם כשהאב ניכר ומסוים, ועל כן לא יתכן שום אופן בשתוקי שיתחייב על קללת אב.
