הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"פליגי בה רב... ורב... חד אמר... וחד אמר..." - מחלוקת?
יבמות ק ע"א
אלא אשה מאי טעמא לא?
פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע,
חד אמר: משום גרושה,
וחד אמר: משום יחוד.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו: בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי;
אי נמי, דמרחק ושכיחי בה אינשי.
1.
הגמרא מביאה מחלוקת בין שני אמוראים לבירור הנימוק לדין שאשה לא מקבלת תרומה בבית הגרנות. המחלוקת מנוסחת "פליגי בה... חד אמר... וחד אמר...".
2.
בשלב הבא הגמרא מוצאת "נפקא מינה" - הלכה למעשה - בין שני הנימוקים.
3.
בדרך כלל בש"ס המשמעות של מבנה כזה של סוגיה היא, שיש לפסוק ביו שתי הדעות לפי כללי פסיקה שאינם קשורים לכללי ההכרעה בין שני אותם חכמים [כי לא ידוע מה אמר כל אחד מהם].
בדרך כלל הפסיקה תהיה לפי כללי פסיקה כלליים [בספיקות] כגון, חומרא וקולא וכד'.
4.
רמב"ם הלכות תרומות פרק יב הלכה כב:
עשרה אין חולקין להן תרומה בבית הגרנות אף על פי שהן אוכלין אותה או מאכילין אותה, ואלו הן: החרש, והשוטה, והקטן שאין בו דעת לפרוש חוקו מפני שאין באלו דעת, והטומטום, והאנדרוגינוס מפני שהן בריה בפני עצמן, והעבד שמא יראוהו העוברים בשדה ויעידו עליו שהוא כהן, והערל והטמא מפני שהן מאוסין,
והאשה שמא תתגרש ומפני הייחוד,
והנושא אשה שאינה הוגנת לו קנסו אותו שלא יחלוק בבית הגרנות עד שיגרשנה, וכולן משלחין להן לבתיהן וחולקין להן כשאר קדשי הגבול, חוץ מן הנושא אשה שאינה הוגנת לו והטמא והערל שאין משלחין להן כלל.
מפאת חשיבות הדינים כאן ברמב"ם שמסכם את כל סוגייתנו ציטטתי את כל ההלכה.
לגבי אשה שלא חולקין לה תרומה בבית הגרנות הרמב"ם מביא את שני הנימוקים בגמרא. הוא לא מכריע בין שתי הדעות, אלא הוא מצרף את שניהם.
אם יש מחלוקת ביו שתי הדעות כיצד הרמב"ם מצרף את שתי הדעות?
5.
ר"י קורקוס הלכות תרומות פרק יב הלכה כב:
והאשה וכו'. בגמרא איכא פלוגתא דרב פפא ורב הונא חד אמר משום גרושה וחד אמר משום יחוד מאי בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי אינשי פי' דכיון כ"ע ידעי אי גרושה היא ולא יהיבי וכיון דלא שכיחי אינשי איכא משום יחוד א"נ דמירחק ושכיחי פי' והוי אפכא
ורבינו כתב שני הטעמים לחוש לשניהם
כיון דלא אתברר כמאן הלכתא דלא ידעי מאן אמר הכי ומאן אמר הכי
הוא מסביר שהרמב"ם חושש לשתי הדעות. משמע שהרמב"ם טוען שאשה לא מקבלת תרומה בגורן מפני שני התנאים יחד, ולכן, גם במקרים שמובאים בגמרא בשני ה"איכא בינייהו" - לפי הרמב"ם - אשה לא תקבל תרומה בגורן.
5.1
ויש להעיר: בדרך כלל בש"ס הביטוי "חד אמר... וחד אמר..." מוזכר בהקשר של הלכות סותרות, ולכן לא שייך לפסוק כשתי הדעות יחד.
בסוגייתנו לא מדובר בדינים אלא בנימוקים לדין המשנה ויש "איכא בינייהו" לשני הנימוקים, ולכן כאן הרמב"ם יכול "לצרף" את שתי הדעות.
המהר"י קורקוס מסביר שלא התברר בגמרא כמי לפסוק - גם כי אין כלל פסיקה בין שני האמוראים - רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ולכן גם לא היה משתנה הדין לו היה ברור בגמרא מי הוא בעל כל אחת משתי הדעות - לכן הרמב"ם מחמיר כשתי הדעות.
5.2
ואפשר דבתרומה דרבנן הולכין להקל שלא לאסור עד דאיכא תרוייהו
צירוף שתי הדעות נובע מהכלל הפסיקתי שיש לפסוק לקולא בדין שהוא מדרבנן.
5.3
או אפשר אפילו בדאוריתא
הוא מוסיף, שאפילו אם מדובר בדין דאורייתא גם יש לפסוק לקולא. אבל לא ברור מדוע, ואולי בגלל דבריו לעיל בסעיף 5.
6.
ונראה להוסיף "חידוש": לפי כל הדיון לעיל אולי ניתן לומר שהביטוי הכללי בש"ס "פליגי בה... חד אמר... וחד אמר..." משמעותו היא [לפעמים!] שכל דעה מוסיפה על הדעה השניה ולא מבטלת אותה! ויתכן שכך הרמב"ם מפרש את הביטוי הנ"ל - בסוגייתנו!
