הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אין הלכה כשיטה" - תלמידי רבי עקיבא
יבמות צג ע"א-ע"ב
קונם שאני עושה לפיך - אין צריך להפר, ר"ע אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו! הא איתמר עלה, א"ר הונא בריה דרב יהושע: באומרת יקדשו ידי לעושיהם, דידים איתנהו בעלמא. ופליגא דרב נחמן בר יצחק, דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא כרב, ורב כרבי ינאי, ורבי ינאי כרבי חייא, ור' חייא כרבי, ורבי כרבי מאיר, ור"מ כרבי אליעזר בן יעקב, ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. רב הונא מאי היא? דאיתמר: המוכר פירות דקל לחברו, אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם - יכול לחזור בו, משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו; ור"נ אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. אמר רב נחמן: מודינא, דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה. רב - דאמר רב הונא אמר רב: האומר לחברו שדה זו שאני לוקח, לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה. רבי ינאי כרבי חייא - דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, ההוא יומא נגה ליה ולא אתא, שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו; אתא לקמיה דרבי חייא, א"ל: שפיר עבדת, דתניא: +דברים י"ד+ למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים - אלו שבתות ויו"ט; למאי הלכתא? אילימא לעשורי ומיכל, איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן? אלא לאו כי האי גוונא; אמר ליה: והא אקריון בחלמא קנה רצוץ, מאי לאו הכי קאמרי לי: +מלכים ב' י"ח+ הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה! לא, הכי קאמרי לך: +ישעיהו מ"ב+ קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה. רבי - דתניא: +דברים כ"ג+ לא תסגיר עבד אל אדוניו - ר' אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר; היכי דמי? א"ר נחמן בר יצחק: דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. ר' מאיר - דתנן, האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ לך יבמיך - אינה מקודשת, ר"מ אומר: מקודשת. ר' אליעזר בן יעקב - דתניא, יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב: אפי' אם אמר פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים, או פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין. ר' עקיבא - דתנן: קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר; ר"ע אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו.
מבנה הגמרא:
נעמוד רק על כמה נקודות ייחודיות ופחות על פרטי התכנים:
מתחיל בדף הקודם:
1.
א"ר ינאי, בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה.
קביעת רבי ינאי.
ראה ברש"י.
2.
אמר ליה רבי יוחנן: רבי,
לא משנתנו היא זו? דתנן, האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - אינה מקודשת!
רבי יוחנן אומר לרבו - רבי ינאי - שממשנה במסכת קידושין ניתן להוכיח שאין קידושין תופסים ביבמה. שהרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ומכיוון שבשעה שקידש את היבמה היא לא היתה ראויה לו, הרי שקידושין לא יתפסו בה גם לאחר שתחלוץ.
שאלת רבי יוחנן היא, מדוע צריך היה ש"בחבורה נמנו וגמרו" אם ניתן להוכיח שאין קידושין תופסין ביבמה ממשנה מפורשת.
3.
ענה לו רבי ינאי:
א"ל: אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה.
אם רבי ינאי לא היה מביא את הכלל של "בחבורה נמנו..." ניתן להסביר שגם אם קידושין תופסין ביבמה בכל זאת היא מוגדרת כ"דבר שלא בא לעולם" - אם אמר לה "הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - ולכן אין הקידושין תופסים אפילו שאם יקדשה עכשיו יחולו הקידושין [ואין זה כקידושין לאחר זמן שניתן לבצע - ראה ב"שוטנשטיין", הערה 29].
4.
א"ל ריש לקיש: אי לאו דקלסך גברא רבה, הוא אמינא לך אנא: מתניתין רבי עקיבא היא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.
ריש לקיש טוען שאין כלל ראיה הכרחית מהמשנה לרבי ינאי, כיוון שיתכן שהמשנה היא כשיטת רבי עקיבא שסובר ככלל, שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ואין זה דין מיוחד ביבמה לשוק.
5.
אומרת הגמרא שלא יתכן שאותה משנה היא כדעת רבי עקיבא, שהרי רבי עקיבא גם סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, והיה יכול לקדשה אפילו אם בזמן היותה יבמה אין קידושין תופסים בה. זאת אומרת שרבי עקיבא למעשה חולק על אותה משנה שהובאה לעיל בסעיף 2.
ואי ר"ע, כי אמר לה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, ליתפסי בה קידושי!
6.
והגמרא מוכיחה שרבי עקיבא עם עוד כמה תנאים פוסקים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
7.
עד כאן שלב ראשון בסוגיה [בדף צב עמוד ב], שהמשנה לעיל איננה לפי רבי עקיבא ולכן צריך את הפסק של "נמנו וגמרו" כדי לפסוק שאין קידושין תופסים ביבמה.
דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; דתנן:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צג עמוד א
קונם שאני עושה לפיך - אין צריך להפר, ר"ע אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו!
ממשנה זו רוצה הגמרא להוכיח שרבי עקיבא אמנם סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
7.1
דוחה הגמרא [ריש לקיש] את ההוכחה:
הא איתמר עלה, א"ר הונא בריה דרב יהושע: באומרת יקדשו ידי לעושיהם, דידים איתנהו בעלמא.
הדחיה היא, שרב הונא בריה דרב יהושע אומר שמדובר באופן שמקנה את "ידיה", והידים כן בעולם. ולכן יתכן שרבי עקיבא פוסק דווקא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם [ואז המשנה הראשונה לעיל יכולה להיות כמותו].
7.2
דעה זו של ריש לקיש חולקת על רב נחמן בר יצחק שקבע שרבי עקיבא פוסק שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ומשפיע ממילא על הדיון לעיל לגבי "נמנו וגמרו".
7.3
הרב קאפח טוען כעיקרון שלפי שיטת הרמב"ם [שיטתו הכללית] הלכה כחכם שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד...", כלומר, כרב נחמן בר יצחק, כלומר שרבי עקיבא סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ומכיוון שאין הלכה כ"שיטה" [ראה בהמשך] לכן הלכה סופית ברמב"ם היא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
הרב קאפח, "כתבים", ב, עמוד 573:
"דהא שמעינן ליה לרע"ק דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
דתנן קונם שאני עושה לפיכך אין צריך להפר, רע"ק אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו.
הא אתמר עלה א"ר הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן.
ופליגא דרב נחמן בר יצחק דאמר רב הונא כרב ורב כר' ינאי... וראב"י כרע"ק דאמר אדם מקנה דבר
שלא בא לעולם ע"כ.
ונפסקה הלכה שדוקא ביקדשו ידי לעושיהן צריך להפר כמו שפסק רבנו בפי"ב נדרים הל' י.
והוא דוקא כה"ופליגא" שהעמיד דברי האומר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשטה,
וכך פסק בהלכות מכירה פכ"ב הל' א אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכ"כ הרב המגיד שם."
הוא מסביר שההלכה היא, שאמנם הכלל של אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא כ"שיטה", ולכן אין כך ההלכה ברמב"ם.
7.4
הערה על שיטת הרב קאפח: מעניין שכאן לא ממש הלכה כרב נחמן, אלא רק שזוהי הלכה כקביעת רב נחמן בר יצחק שרבי עקיבא פסק עם חכמים אחרים, וממילא זה מוגדר להלכה כ"שיטה" ובסופו של דבר הכלל הוא שאין הלכה כשיטה - כאותו רבי עקיבא ושאר התנאים.
על הכלל של "אין הלכה כשיטה" כתבנו כבר כמה פעמים. רק אצטט קטע אחד:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג
" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,"
וכן בסוגייתנו, חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף צג עמוד ב:
"והני כולהו שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו, ומיהו אדם יכול להתנות על דבר שלא בא לעולם ותנאו קיים כדמוכח בכוליה תלמודא."
7.5
אמנם הדברים לעיל נכונים כשבגמרא מובא הניסוח "פלוני ופלוני סבירא להו" או דומה לו, מה שאין כך ממש בסוגייתנו - ראה להלן.
8.
מקטע זה נעיר "רק" על "מסורת חכמים":
ופליגא דרב נחמן בר יצחק,
דאמר רב נחמן בר יצחק:
רב הונא כרב,
ורב כרבי ינאי,
ורבי ינאי כרבי חייא,
ור' חייא כרבי,
ורבי כרבי מאיר,
ור"מ כרבי אליעזר בן יעקב,
ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
נראה כרשימה ארוכה של "סדר הדורות".
8.1
אולי אפשר לומר שלא מחייב שמדובר בדיוק של "סדר הדורות" אלא "רק" בציון שיטות, שחכם מסויים הסכים לשיטה של חכם אחר, ולא ששמע ממנו במפורש.
קשור מאד לביטוי בש"ס "אמר רב... אמר רב..." וכן קשור לכמה הערות שהערנו בעניין הרשימה לעיל - בהמשך.
8.2
חשוב לציין, שרב נחמן בר יצחק לא מונה את החכמים כרשימה בלבד, אלא הוא מציין מי אומר כמי, משמע מרש"י שכוונתו לומר מי קיבל ממי - שם התלמיד שקיבל מרבו.
רש"י מסכת יבמות דף צג עמוד א:
"רב הונא כרב - כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה."
ומדוע זה חשוב?
8.3
נראה אולי ["חידוש"] שרש"י רוצה לומר שמדובר בשלשלת דורות, שממילא עיקר הדין נקבע על ידי רבי עקיבא ועובר דרך כל תלמידיו אחריו. ממילא לא מדובר כאן ברשימה אקראית של חכמים אלא בסדר רציף מרב לתלמידו, ולכן, אולי לפי רש"י באמת לא מדובר כאן ב"שיטה" שאין הלכה כמותה - ראה לעיל בסעיף 7.4.
9.
רב נחמן בר יצחק אמר שרב הונא סובר כרב שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן הגמרא מוכיחה שרב הונא סובר כך:
רב הונא מאי היא?
דאיתמר: המוכר פירות דקל לחברו,
אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם - יכול לחזור בו, משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו;
ור"נ אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו.
אמר רב נחמן: מודינא, דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה.
כאן מוכח שרב הונא עצמו כך סובר, שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
גם מוכח שרב נחמן סובר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ונראה ברור שמדובר ב"רב נחמן בר יעקב" [בתקופת רב הונא] ולא ברב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא שהוא עצמו אמר לעיל את רשימת התנאים.
כאן לא הוזכר כלל רבו של רב הונא - "רב".
10.
רב נחמן בר יצחק מוכיח ש"רב" סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
רב - דאמר רב הונא אמר רב: האומר לחברו שדה זו שאני לוקח, לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה.
כאן מוזכרים גם רב הונא וגם רבו - רב. אבל הגמרא מציינת ש"רב" כך סובר. מכאן משמע שלעיתים משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." הוא שרק "רב" אמר את הדין ורב הונא רק אמר משמו, אבל אין מכאן הוכחה שגם רב הונא כך סובר. דעתו של רב הונא הובאה בסעיף הקודם.
11.
רב נחמן בר יצחק מוכיח שרבי ינאי ורבי חייא סוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן מודגש כבר בפתיחה "רבי ינאי כרבי חייא" - כפי שרב נחמן בר יצחק אמר בפתיחה הכללית של דבריו, לעיל - בסעיף 8.
רבי ינאי כרבי חייא - דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, ההוא יומא נגה ליה ולא אתא, שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו; אתא לקמיה דרבי חייא, א"ל: שפיר עבדת, דתניא: +דברים י"ד+ למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים - אלו שבתות ויו"ט; למאי הלכתא? אילימא לעשורי ומיכל, איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן?
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צג עמוד ב
אלא לאו כי האי גוונא; אמר ליה: והא אקריון בחלמא קנה רצוץ, מאי לאו הכי קאמרי לי: +מלכים ב' י"ח+ הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה! לא, הכי קאמרי לך: +ישעיהו מ"ב+ קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה.
12.
רב נחמן בר יצחק מוכיח ש"רבי" סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן מוזכר "רבי" בלבד - לא עם תלמידו ולא עם רבו.
רבי - דתניא: +דברים כ"ג+ לא תסגיר עבד אל אדוניו -
ר' אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר; היכי דמי?
א"ר נחמן בר יצחק: דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו.
מעניין, שכאן רב נחמן בר יצחק עצמו [שהביא את העניין שכל התנאים לעיל פוסקים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם] סובר אולי כ"רבי" שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
13.
רב נחמן בר יצחק מוכיח שרבי מאיר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן מוזכר "רבי מאיר" בלבד בלי רבו.
ר' מאיר - דתנן, האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך, לאחר שיחלוץ לך יבמיך - אינה מקודשת,
ר"מ אומר: מקודשת.
13.1
מציינים הפרשנים שצריך לגרוס "תניא" ולא תנן. כי דברי רבי מאיר לא מוזכרים במשנה שבמסכת קידושין דף סב עמוד א. המשנה עצמה - כמובן בלי דברי רבי מאיר שאינם במשנה - היא זו שהובאה בתחילת הסוגיה לעיל, בדף צב עמוד ב.
ולכן כאן לפנינו מדובר בברייתא.
ונראה ["חידוש"], שאין צורך לשנות וניתן להשאיר את הגירסא של "תנן" כי מצינו שברייתא שבחלקה מובא ציטוט ממשנה הרי שכל הברייתא מובאת כ"תנן" ולא כ"תניא".
13.2
בברייתא הנ"ל רבי מאיר סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדברי רב נחמן בר יצחק שקבע שכך סובר רבי מאיר [כלל אותו ברשימת התנאים שסוברים כך].
אבל ברור גם, שמברייתא זו משתמע ש"תנא קמא" של הברייתא=חכמים סובר שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
ואולי לכן הלכה כמותו.
ואולי ניתן לומר "חידוש" מיוחד: עורך הגמרא כתב בכוונה "תנן" - ולא "תניא" - כדי לתת תוקף ל"תנא קמא" של הברייתא כמו לתוקף שיש בדרך כלל לתנא קמא של משנה - שהלכה כתנא קמא בדרך כלל!
14.
רב נחמן בר יצחק מוכיח שרבי אליעזר בן יעקב סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן מוזכר "רבי אליעזר בן יעקב" בלבד בלי רבו או תלמידו.
ר' אליעזר בן יעקב - דתניא, יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב: אפי' אם אמר פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים, או פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו, והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.
15.
רב נחמן בר יצחק מוכיח שרבי עקיבא סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
כאן מוזכר "רבי עקיבא" בלבד בלי תלמידו.
ר' עקיבא - דתנן: קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר;
ר"ע אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו.
15.1
יוצא, שכל רשימת התנאים של רב נחמן בר יצחק "יוצאת" מ"רבי עקיבא". / "רבי עקיבא - שיטה /
16.
נחזור לרשימה של סעיף 8 לעיל:
מקטע זה נעיר "רק" על "מסורת חכמים":
ופליגא דרב נחמן בר יצחק,
דאמר רב נחמן בר יצחק:
רב הונא כרב,
ורב כרבי ינאי,
ורבי ינאי כרבי חייא,
ור' חייא כרבי,
ורבי כרבי מאיר,
ור"מ כרבי אליעזר בן יעקב,
ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
שתי שאלות מרכזיות - מובא ב"שוטנשטיין", הערה 7 בשם רבי עקיבא איגר:
"רב" היה גם תלמידו הישיר של "רבי" ומדוע צריך להזכיר גם את רבי ינאי ואת רבי חייא - רבותיו.
רבי מאיר היה תלמידו הישיר של רבי עקיבא ומדוע צריך להזכיר גם את רבי אליעזר בן יעקב.
ומובא בשו"ת חוות יאיר סימן צד:
וביבמות צ"ג רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כראב"י וראב"י כר"ע ופי' רש"י שכך סדר קבלתם
וצל"ע איך חשב ג' דורות מרב לרבי ורב גופי' שימש לרבי ע' גמ' חולין קל"ז ע"ב וכתובות ר"ד ס"ט
גם מ"ש ר"מ כראב"י וראב"י כר"ע והרי ר"מ היה תלמיד מובהק דר"ע כבעירובין י"ג ע"א ולענין הלכה ק"ל כוותייהו.
הוא לא מיישב!
17.
על כן נראה לומר ["חידוש"]: רב נחמן בר יצחק לא בא ללמדנו מי היה הרב ומי התלמיד. הוא בא ללמדנו שכמה תלמידים של רב מסויים קיבלו ממנו וסברו כמותו או שתלמיד למד מכמה מרבותיו.
לכן הזכיר את "רב" כתלמיד גם של רבי ינאי וגם של רבי חייא וגם של "רבי" עצמו. וגם לגבי רבי מאיר, שהזכיר גם את רבו רבי אליעזר בן יעקב וגם את רבו רבי עקיבא.
וחוזרת הערתנו לעיל - בהערה 8.3 - שאולי אין ברשימה לעיל של רב נחמן בר יצחק משום "שיטה", ומדוע אין הלכה כמותם?
