הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ופליגא ד..."

יבמות עט ע"א-ע"ב

אמר רב חנא בר אדא: נתינים - דוד גזר עליהם...
ונתינים דוד גזר עליהם? משה גזר עליהם, דכתיב: +דברים כ"ט+ מחוטב עציך עד שואב מימיך! משה גזר לההוא דרא, דוד גזר לכולי דרא. ואכתי יהושע גזר עלייהו, דכתיב: +יהושע ט'+ ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה'! יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים, דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים.
בימי רבי בקשו להתיר נתינים, אמר להם רבי: חלקנו נתיר, חלק מזבח מי יתיר?
ופליגא דר' חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
חלק עדה לעולם אסור, חלק מזבח, בזמן שבית המקדש קיים - אסור, אין בית המקדש קיים - שרי.

1.
בסוגיה מובאת מחלוקת בין "רבי" לרבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן. יש כמה הסברים בפרשנים להגדרת המחלוקת והסברה.

1.1
אולם קצת קשה, כיצד יש מחלוקת בין התנא "רבי" לאמורא "ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן"? אלא יש לומר כנראה, שרבי יוחנן סובר ש"רבי" חזר בו וסובר כפי שרבי יוחנן אומר [כנראה בשמו של "רבי"].

2.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה כב:

מי שנתגייר משבעה עממין אינן אסורין מן התורה לבוא בקהל, והדבר ידוע שלא נתגיירו מהן אלא הגבעונים ויהושע גזר עליהם שיהיו אסורים לבא בקהל אחד זכרים ואחד נקבות, ולא אסר אותם אלא בזמן שיש מקדש שנאמר וחוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי, תלה הרחקתם במקדש.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה כג:

והם הנקראים נתינים לפי שנתנם לעבודת המקדש,
בא דוד וגזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם ואפילו בזמן שאין מקדש, וכן מפורש בעזרא ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים, הא למדת שלא תלה אותם במקדש.

משמע מהרמב"ם שנתינים משועבדים לישראל לעולם ולא מתבטל כשהמקדש לא קיים, וזה נראה כדברי רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן חלק עדה לעולם אסור.

3.
ומתאים לכלל שקובע הרב קאפח, שהרמב"ם תמיד פוסק כאותו חכם שמובא בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא ד..."

הרב קאפח, "כתבים", ב, עמוד 573:

בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר להם רבי חלקנו נתיר הלק מזבה מי יתיר, ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר בשם ר' יוחנן חלק עדה לעולם אסור, חלק מזבח בזמן שבית המקדש קיים אסור, אין בית המקדש קיים שרי, ע"כ.
וכהופליגא פסק רבנו בהלכות אסורי ביאה פי"ב הל' כג בא דוד וגזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם, ואפילו בזמן שאין מקדש.