גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקל"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף סב ע"ב

בענין ההוכחה מדברי לבן - "הבנים בני" - שבני בנות הרי הם כבנים

בהא דמבואר בברייתא ד"בני בנים הרי הם כבנים" איתא בגמרא (סב ע"ב): "אמר ליה רבה לרבא בר מארי, מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים", [ובאמת, שאלתו מוסבת על בני בנות, וכפי שכתב רש"י, שבני בנים פשיטא שהם כבנים, ולא הוצרכו לחפש מקור לכך (עי' 'ישרש יעקב' ו'ערוך לנר' שהאריכו בזה, אם מסברא היינו יודעים אותו או שיש על כך מקורות מפורשים ופשוטים), ועל כך אמרו:] "אילימא, מדכתיב (בראשית לא, מג) 'הבנות בנותי והבנים בני' [דהיינו, ממה שאמר לבן אל יעקב "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא", והבנים שקראם לבן 'בני' היו ראובן ושמעון וכו', בני בנותיו, הרי לנו שבני בנות נחשבים כבנים, ועל כך הקשו:] אלא מעתה 'והצאן צאני' הכי נמי", כי אם תאמר כן בכוונת לבן, היאך נבין כוונתו באמרו: "והצאן צאני", היאך ובמה נחשב צאן יעקב לצאנו, "אלא דקנית מינאי, הכא נמי דקנית מינאי", ועל כרחך, שכוונת דבריו, שהצאן שיש לך, כולם באו ממה שקנית ממני, וכמו כן יתפרש הדבר לענין הבנים, כי בניך באו מבנותי שקבלת ממני.

והביאו בגמרא מקור אחר לכך: "אלא מהכא 'ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב (דהי"א ב, כא) וכתיב (שופטים ה, יב) 'מני מכיר ירדו מחוקקים', וכתיב (תהלים ס, ט) 'יהודה מחוקקי'", והיינו, שהמחוקקים עליהם להיות משבט יהודה, ולעומת כן מבואר בפסוק שבני מכיר משבט מנשה היו מחוקקים, ועל כרחך שהמחוקקים היו נכדיו מחצרון שנשא את בתו, ונחשבים כבניו, ומכך שפיר יש להוכיח שגם בני בנות נחשבים כבנים.

והנה, בעוד שבגמרא דחו את ההוכחה מדברי לבן, הרי שב'פרקי דרבי אליעזר' (פל"ו) מובאת הוכחה זו, וז"ל: "ובני בניו של אדם כבניו, ומנין אנו למדים, מיעקב שאמר (בראשית מח, ה) 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי', וכי בניו היו, והלא בני בניו היו, אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו. ובני בנותיו של אדם כבניו, מנין, מלבן, שאמר ליעקב 'הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני', וכי בניו היו, והלא בני בנותיו היו, אלא, ללמדך שבני בנותיו של אדם כבניו". וכלפי קושיית הגמרא: "אלא מעתה 'והצאן צאני' הכי נמי", כתב בביאור הרד"ל (שם), שיש לפרש דברי לבן, שטען ליעקב 'הצאן צאני', כי הצאן שלי הם, כי באו לידך שלא כדין, ובכן שפיר אמר לו: "הצאן צאני". ואמנם כן פירש ה'ספורנו' בפירוש הפסוק: "והצאן צאני, ואם החלפתי משכורתך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל דבר משלך, שהכל שלי, ובמרמה בא לידך לא בדין". ולפ"ז שפיר יש לפרש הפסוק כפשוטו: "הבנים בני והבנות בנותי", משום שבני בנות כבנים.

מאידך יש להביא הפירוש שהביא 'רבינו בחיי' על דברי לבן, וז"ל: "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני": "כתב רבינו חננאל ז"ל, כיזב לבן באומרו 'והבנים בני', שהרי כשאמרו 'בני בנים הרי הם כבנים' לא אמרו כן על 'בני בנות', וכן במה שאמר 'והצאן צאני', שהרי הוא נתנם לו בשכר טרחו ועמלו, וכן במה שאמר: 'וכל אשר אתה רואה לי הוא', והרי אמר לו יעקב (שם, לז) 'כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך', ולא מצא מענה". ובאמת, רבים תמהו על דבריו, כי הם נגד דברי הש"ס שלנו, שאין הבדל בין בני בנים לבני בנות, וכולם נחשבים כבנים, ואם אכן אין הוכחה מדברי לבן לדבר זה, הרי ישנן ראיות אחרות שבני בנות הרי הם כבנים, ואם כן הדבר אמת, ש'הבנים בני', ומדוע הוצרך לומר שכיזב לבן באומרו כן (עי' 'חומת אנך' פר' ויצא אות יד; 'עין זוכר' מע' ב אות ל).

ולעצם פירושו של רבינו חננאל, אכן מצינו בהדיא שיטה כזו בדברי רז"ל, והיא בירושלמי (יבמות פ"ו ה"ו): "בני בנים כבנים, בני בנות אינן כבנים", וכן מצינו במדרש רבה (ב"ר צד, ו): "ויקם יעקב וגו' ויקחו את מקניהם בניו ובני בניו (בראשית מו, ו-ז), אמר רבי יהודה בר אלעאי, בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינן כבנים".

ולסיום נביא את הערת הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן זצ"ל אב"ד לעמבערג, בספרו 'דברי שאול' (פר' ויצא), שהעיר - כלפי מה שרצו רז"ל להוכיח מדברי לבן שבני בנות נחשבים כבנים - מדברי ה'אבני מילואים' (סי' ד סק"ג) שביאר הא דמצינו בסוגייתנו, שבני בנים פשיטא לן שנחשבים כבנים, ואילו לבני בנות חיפשו חז"ל מקור לכך שנחשבים כבנים, כנ"ל, וז"ל: "ונראה, דהא דפשיטא לן יותר בן בנו, היינו, משום דהבן מתייחס אחר אביו, ודאי הוי ליה כבנו, אבל בן בתו, כיון דמתייחס אחר אביו ולא אחר אמו, דכתיב (במדבר א, ב) 'למשפחותם לבית אבותם', ומשום הכי בעי לה בבן בתו אי הוי כבנים". וביסוד זה חידש האבני מילואים בדבריו, שלאור כן בבן בתו הבא מן העכו"ם, דהולד כמותה ואינו מתייחס אחר אביו אלא אחר אמו, בוודאי נחשב בני בנות כבנים (וע"ש מה שכתב ביסוד זה).

ולפי זה העיר ב'דברי שאול', כי כן יהיו פני הדברים בבתו של עכו"ם, כאשר יבא עליה בן ישראל ויוליד בנים, שהדין הוא שהולד מתיחס אחרי אמו, הדבר פשוט, ש'בני בנות' נחשבים כבנים, משום שהבן מתייחס אחריה ולא אחרי אביו, ואם כן איך הוכיחו מדברי לבן שבני בנות הרי הן כבנים - גם לשאר כל בני ישראל. ומיישב: "דיעקב אחר שנשא הבנות והוליד מהם שבטי י"ה היה גם להבנות דין ישראלית, והבנים מתייחסים אחרי האב יעקב". ובפשטות ביאור הדברים הוא, כי כשנשא יעקב את בנות לבן גיירן והכניסן תחת כנפי השכינה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (עי' 'גור אריה' ויגש מו, י), ומצד ייחוסן כבר לא נתיחסו אחרי לבן אביהן, ובכן שפיר יש להוכיח ש'בני בנות' דינם כבנים גם כאשר אין מתיחסות אחריו (ועעו"ש).