מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מתנה בעין יפה
אדם ציוה לתת לפלוני בית שבשטחו ניתן להניח מאה חביות, ונמצא שהבית יכול להכיל מאה ועשרים חביות. מר זוטרא טען שיש לתת לו חמש חלקי שש מהבית כי כך ציוה הנותן. אך רב אשי טען שבמתן מתנה ההנחה היא שנותן מתנה נותן בעין יפה, והנותן לא דייק ואמר כך מאחר שחשב שזה שטח הבית. העיקרון הוא שאם אדם רוצה לתת משהו לאחר, גם אם יסתבר שהיתה טעות מסויימת בהגדרת המתנה, ההנחה היא שרצונו לתת את המתנה כפי שהיא. להלכה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רטו, ו) נפסק: "הנותן מתנה, קנה את כולן, בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד. כללו של דבר: הנותן קרקע, קנה המקבל כל המחובר לה, עד שיפרש". הרמ"א מוסיף: "ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן, אבל מה שהוא חוץ ממנו, כגון יציע וחדר וכדומה, אין חלוק בין מכר למתנה". רק מה שנכלל במתנה אזי ההנחה שהנותן נתן בעין יפה, אך לא מה שסמוך או לא משמש חלק מהותי מהמתנה.
הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק (אור שמח הל' גירושין א, א), מכיל עיקרון זה גם על תחומים אחרים. הוא דן במקרה שאדם שלח גט לאשתו וטעה ברישום שם אביה. היו שרצו לכתוב גט אחר, והיו שחששו שאולי יש לו אשה אחרת שכך שם אביה, ואין הוא מתכון לאשתו זו כלל. הוא פושט את הבעיה מסוגייתנו בה רואים שאין אנו חושדים שמא היה לאותו אדם שנתן בית במתנה בית אחר שבשטחו ניתן להניח מאה חביות. אלא ההנחה היא שהוא התכוון לבית זה, ולא דייק במידותיו. "ואף על גב דאיסורא מממונא לא ילפינן [=לומדים], הכא חזינא דבשעת הדחק הקילו טפי בגיטין, ואין מדקדקין בגט שכיב מרע, ואף בנכתב ביום ונחתם בלילה, ובפרט דלכולי עלמא חשש זה אינו רק מדרבנן, ותלינן בטעות". גט כאמור איננו מתנה, אך במקום שאין סיבה לחשוב אחרת, ההנחה היא שהנותן טעה בנתון, אך מתכון לדבר עצמו.
