סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 903
 

"אין נימול אלא ביום"

יבמות עב ע"ב

הקשו התוס' במח' ת"ק ור' אלעזר ב"ר שמעון שלדעת הת"ק מילה שלא בזמנה גם היא צריכה להיות ביום ולא בלילה, מזה שנאמר "וביום" ה"ו" היתרה מלמדת שגם מילה שלא בזמנה צריכה להיות ביום, ור"א בר"ש חולק וסובר, שמילה שלא בזמנה יכולה להיות בין ביום ובין בלילה. אומרים תוס' כיון שהגמ' בקדושין כ"ט מצריכה פסוק "אותו" ולא אותה, ללמוד שהאב חייב למול את בנו, ואילו האם לא חייבת למול את בנה, למה צריך את המיעוט אותו ולא אותה, תיפוק ליה שזו מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שמילה נוהגת רק ביום ולא בלילה, ומטעם זה נשים פטורות מחיוב ציצית שנוהגת ביום ולא בלילה.

מת' תוס' שלר"א בר"ש צריך אמנם לימוד מהפסוק אותו ולא אותה, כיון שהוא סובר שמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה, ומילה היא לא מ"ע שהזמן גרמא, והיינו סבורים שנשים חייבות למול את בנם, קמ"ל "אותו" ולא אותה שנשים פטורות, ועל אף שאין התינוק נימול רק ליום השמיני, ולפני כן הוא לא היה ראוי למילה, אין זה נחשב זמן גרמא, כיון שמשמונה והילך כל שעתא זמניה הוא.

במס' קידושין כט. תירץ קוש' זו התוס' רי"ד וז"ל, "אמנם קבוע זמן לבן הנימול, אבל לאב שצווהו הבורא להתעסק במילת בנו, העסק והטרחה בהכנת צרכי מילה, אין לו זמן, שבין ביום ובין בלילה יטרח ויכין צרכי מילת בנו, ולכן אם לא שכתוב "אותו" היינו מחייבים גם את האשה שאין זמן קבוע לכך לפטור אותה, דהינו סבורים שגם היא תתעסק בין ביום ובין בלילה עד שתמול את בנה בזמנו, קמ"ל אותו ולא אותה שאשה פטורה".

תרוץ מענין מובא בטורי אבן במגילה כ'. והטו"א מחדש יסוד גדול: מתי דבר הנוהג ביום ולא בלילה נחשב מ"ע שהזמן גרמא, רק אם בכל יום מתחדש מחדש החיוב, וגם אם קיימת את המצוה היום אתה שוב מתחייב לקיים את המצוה מחר, כגון ציצית, על אף שקיים היום את המצוה, למחרת שוב חייב בקיומה של המצוה, שאם יש לו בגד של 4 כנפות חייב להטיל בו ציצית. ואילו לגבי מילה הרי שהמילה שהוא צריך למול למחרת, זה לא משום שהוא התחייב מחדש אלא כיון שעדין לא קיים את המילה אתמול הוא צריך גם היום למול, כדי להשלים את מה שהוא לא קיים אתמול, אלא שמצד הלכות מילה, למדים מהמילה "וביום" שלא נוהג אלא ביום ולא בלילה, אבל זה לא נקרא מ"ע שהזמן גרמא, כ"כ גם לגבי נותר, שלמדנו בסוגיתנו שנותר צריך להשרף רק ביום ולא בלילה, ונותר שלא בזמנו גם הוא נשרף רק ביום ולא בלילה, למסקנת הגמ' זה לא נחשב לדעת הטו"א מ"ע שהזמן גרמא, כיון שאם הוא שרף את הנותר, הוא לא מצווה עוד פעם לשרוף אותו, כך שאין כאן חיוב שמתחדש בכל יום, ולכן למרות שזה נוהג רק ביום ולא בלילה זה לא נחשב מ"ע שהזמן גרמא, ולכן צריך פסוק אותו ולא אותה לפטור נשים.

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)