הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כיחיד נגד רבים כש"מסתבר טעמא"
יבמות מז ע"א
ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו? ת"ל: אתך, במוחזק לך. בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך גר בארצכם.
אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? תלמוד לומר. אתך, בכל מקום שאתך; אם כן, מה ת"ל בארץ? בארץ - צריך להביא ראיה, בח"ל - אין צריך להביא ראיה, דברי ר' יהודה;
וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ - צריך להביא ראיה.
בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי?
אמר רב ששת, דאמרי: שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני, סד"א לא ליהמנייהו, קמ"ל.
בארץ - אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? ת"ל: אתך, בכל מקום שאתך. והא אפיקתיה! חדא מאתך, וחדא מעמך. וחכ"א: בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.
ואלא הא כתיב: בארץ! ההוא מיבעי ליה, דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסד"א משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, קמ"ל.
א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, הלכה: בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים!
מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה, דקמסייעי ליה קראי,
קמ"ל.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו? ת"ל: אתך, במוחזק לך. בא ועדיו עמו, מנין? ת"ל: +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך גר בארצכם.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד א
אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? תלמוד לומר. אתך, בכל מקום שאתך; אם כן, מה ת"ל בארץ? בארץ - צריך להביא ראיה, בח"ל - אין צריך להביא ראיה, דברי ר' יהודה;
רבי יהודה סובר שמי שטוען שהתגייר אזי בארץ ישראל צריך להביא ראיה אבל בחו"ל אינו צריך להביא ראיה.
2.
וחכמים אומרים: בין בארץ בין בחוצה לארץ - צריך להביא ראיה.
חכמים סוברים שגם בחו"ל צריך להביא ראיה.
3.
דיון באחד מדיני רבי יהודה.
בא הוא ועדיו עמו, קרא למה לי?
אמר רב ששת, דאמרי: שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני, סד"א לא ליהמנייהו, קמ"ל.
4.
דיון בדברי הברייתא:
בארץ - אין לי אלא בארץ, בח"ל מנין? ת"ל: אתך, בכל מקום שאתך. והא אפיקתיה! חדא מאתך, וחדא מעמך.
וחכ"א: בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.
ואלא הא כתיב: בארץ! ההוא מיבעי ליה, דאפילו בארץ מקבלים גרים, דסד"א משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא, איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, קמ"ל.
5.
פסק הלכה:
א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, הלכה: בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה.
מדוע רבי יוחנן לא ניסח "הלכה כחכמים" - כפי שמשמע מכמה סוגיות בש"ס שכך עדיף [וכך הערנו גם לעיל בדף הקודם יבמות דף מו],
כגון, מסכת מגילה דף יח:
"ולימרו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! -
אי אמרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא: הני מילי - שאר ספרים, אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא - קמשמע לן."
משמע מהגמרא שם, שבאופן כללי כאשר אמורא פוסק במחלוקת תנאים עדיף שהאמורא ינסח את פסיקתו בניסוח של "הלכה כרבי..." ולא בניסוח שמפרט את תוכן פסיקתו - כבסוגייתנו.
6.
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים!
קושיית הגמרא:
הרי גם ללא פסיקתו המפורשת של רבי יוחנן היה עלינו לפסוק כחכמים!
7.
תירוץ הגמרא:
מהו דתימא מסתבר טעמא דרבי יהודה, דקמסייעי ליה קראי,
יש סברא לפסוק דווקא כרבי יהודה כי מסתבר טעמו. והגמרא מסבירה מדוע "מסתבר טעמא" - כדבריו משמע יותר בפסוק שלכן כתוב "בארצכם", ראה הסבר ב"שוטנשטיין", הערה 10.
אבל הרי גם חכמים מסבירים את הפסוקים, אלא שלפי רבי יהודה יותר פשט.
הערה: "מסתבר טעמ..." - 7 מופעים בש"ס - ב 2 מובא פסוק; ב 3 מובאת סברא; ב 1 סברא - כלל אחר; ב 1 בלי נימוק כלל
7.1
כעיקרון, משמע שיש חריג לכלל של "הלכה כרבים" והוא, כאשר סברת היחיד יותר מסתברת. ולכן אומרת הגמרא שבסוגייתנו היה אפשר לפסוק כרבי יהודה ולא כחכמים.
לדוגמא:
תוספות מסכת יבמות דף קא עמוד ב
"הואיל וסתם לן תנא כוותיה - אבל משום דיחיד ורבים הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה דמסתבר טעמא דיחיד."
ראה גם מה שכתבנו על הדף הקודם - מסכת יבמות דף מה.
8.
קמ"ל.
לכן, בא רבי יוחנן "לחדש" ולהדגיש הלכה: בין בארץ בין בח"ל - צריך להביא ראיה
8.1
בדרך כלל יש לבדוק מהי משמעות הביטוי "קא משמע לן".
א.
לפעמים כוונתו היא ללמדנו שההנחה של הקושיה איננה הכרחית, ובסוגייתנו הכוונה היא לומר שגם סברת חכמים היא "מסתבר טעמא".
ונראה לומר, שרבי יוחנן הוא זה שהחליט מסברת עצמו שאין עדיפות לסברת רבי יהודה ולכן פסק כרבים, אבל לא בגלל שהם רבים, אלא בגלל שסברתם מסתברת. ומעתה ברור מדוע רבי יוחנן לא ניסח את פסיקתו בנוסח של "הלכה כחכמים" כי לא בגלל שהם רבים הוא פסק כמותם.
ב.
ולפעמים הכוונה היא, שלמרות שההנחה הראשונית תקפה בכל זאת יש לפסוק אחרת.
ואז אולי כוונת רבי יוחנן לומר שבכל זאת הלכה כחכמים על פי העיקרון של "הלכה כרבים" למרות שמסתבר טעמא של רבי יהודה!
8.2
כל העניין של "מסתבר טעמא" לגבי רבי יוסי כנראה שיש לו מעמד עדיף! - לא בסוגייתנו.
