הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חכמים" = דעת יחיד!
יבמות מו ע"ב
ת"ר: גר שמל ולא טבל - ר"א אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא טבלו; טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול ויטבול...
אלא, בטבל ולא מל - כולי עלמא לא פליגי דמהני, כי פליגי - במל ולא טבל, רבי אליעזר יליף מאבות, ורבי יהושע? באבות נמי טבילה הוה...
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מאן חכמים? רבי יוסי; דתניא: הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי - מטבילין אותו ומה בכך, דברי ר' יהודה, רבי יוסי אומר: אין מטבילין; לפיכך מטבילין גר בשבת, דברי ר' יהודה, ור' יוסי אומר: אין מטבילין.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: גר שמל ולא טבל -
ר"א אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו, שמלו ולא טבלו;
2.
טבל ולא מל - ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות, שטבלו ולא מלו;
3.
וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל - אין גר, עד שימול ויטבול...
4.
אלא,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מו עמוד ב
בטבל ולא מל - כולי עלמא לא פליגי דמהני,
כי פליגי - במל ולא טבל, רבי אליעזר יליף מאבות, ורבי יהושע? באבות נמי טבילה הוה...
5.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול.
6.
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים!
הקושיה היא מדוע רבי יוחנן צריך לפסוק במפורש כדעת חכמים הרי ברור שכך ההלכה כי הכלל הוא "יחיד ורבים הלכה כרבים".
6.1
פעמים רבות המבנה של הקושיה והתרוץ הוא כך: [ראה גם בדף הבא - מסכת יבמות דף מז!]
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! -
מהו דתימא: מסתבר טעמיה ד...
- 9 מופעים בש"ס, כאשר לפני הביטוי מופיעה ברוב המקרים הכרעה כדעת יחיד:
כרבי יהושע - 2
כרבי מאיר - 2
כרבי יהודה - 1
כרבי אלעזר ברבי שמעון - 1
כחכמים - 2
כרבי יוסי - 1
כלומר, באותם פעמים ההסבר הוא, שכאשר טעמו של היחיד "מסתבר" הרי שהכלל של "יחיד ורבים הלכה כרבים" לא מחייב, ולכן צריך אמורא [רבי יוחנן] - או הגמרא עצמה - לקבוע באופן נקודתי-ספציפי שהלכה כרבים באותה מחלוקת.
באופן עקרוני קורה פעמים רבות שהפוסקים מכריעים במחלוקות בין חכמים בניגוד לכללי הפסיקה, מפני, שהכלל של "מסתבר טעמיה" גובר על שאר כללים!
אבל השאלה היא מהי ההגדרה של "מסתבר טעמיה", הרי לכל דעה יש סברא כלשהי.
7.
בסוגייתנו התרוץ שונה מהנאמר בסעיף הקודם:
מאן חכמים? רבי יוסי;
נראה שכוונת הגמרא לומר, ש"חכמים" בברייתא אינם מבטאים דעתם של חכמים רבים אלא רק דעת יחיד - דעת רבי יוסי. ראה בהמשך.
8.
דתניא: הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי - מטבילין אותו ומה בכך, דברי ר' יהודה,
רבי יוסי אומר: אין מטבילין;
לפיכך מטבילין גר בשבת, דברי ר' יהודה, ור' יוסי אומר: אין מטבילין.
מהברייתא משמע שרבי יוסי סובר שגר חייב גם מילה וגם טבילה, ולכן אף אם כבר נימול [כך מדובר בברייתא על פי הדיון בגמרא בהמשך] אסור להטבילו בשבת כי יש בזה איסור של "מתקן גברא" ["תיקון" אסור בשבת].
9.
יוצא אפוא, ש"חכמים" בברייתא בעמוד א שבה הובאה דעת חכמים היא זהה לדעת רבי יוסי בברייתא הנוכחית, ולכן היא לא נחשבת כ"רבים" אלא כ"יחיד", ולכן רבי יוחנן פסק כ"חכמים" באותה ברייתא ולא כרבי אליעזר [שמספיקה מילה] ולא כרבי יהושע [שמספיקה טבילה].
10.
שאלות והסברים ["חידוש"] על כללי ניסוח ופסיקה בסוגיה:
א.
מדוע רבי יוחנן ניסח את פסק ההלכה כך: "א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. ", ומדוע הוא לא ניסח את פסק ההלכה : "הלכה כחכמים", או: "הלכה כרבי יוסי"! [כי בדרך כלל הניסוח "הלכה כ..." עדיף]
ב.
מדוע באמת רבי יוחנן פסק כ"חכמים" שהם באמת דעת יחיד - דעת רבי יוסי - נגד רבי אליעזר ורבי יהושע.
אמנם הם חלוקים ביניהם, אבל שניהם חולקים על "חכמים" וטוענים שמספיקה פעולה אחת לצורך גיור, או טבילה או מילה, ובזה שניהם חולקים על "חכמים"=רבי יוסי!
ג.
אם דעת חכמים בברייתא הראשונה היא דעת "רבי יוסי" מדוע הברייתא לא כתבה במפורש שזוהי דעת רבי יוסי!
11.
ונראה ליישב ["חידוש"]: דברי הגמרא "מאן חכמים, רבי יוסי" כוונתם לומר שבאמת מי שאמר את ההלכה הוא רבי יוסי עצמו [ולא ממש "חכמים"], והכינוי "חכמים" ניתן לרבי יוסי כדי לתת לו משנה תוקף נגד רבי אליעזר ורבי יהושע, שלולא זאת יש לפסוק כמותם נגד "יחיד" - רבי יוסי.
11.1
וכוונת הברייתא עצמה היא לפסוק כדעת רבי יוסי. בדרך כלל הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד כל חכם יחידי מפני "שנימוקו עימו" [מסכת עירובין דף יד עמוד ב - "משום דרבי יוסי נימוקו עמו".], אבל בברייתא הראשונה הוא חולק על שני חכמים - רבותיו - ולכן אין הלכה צריכה להיות כמותו, אלא שהברייתא עצמה פוסקת כמותו ולכן נכתב בה "חכמים". [תשובה לשאלה 10-ב ולשאלה 10-ג]
11.2
ומכיוון שאותם "חכמים" באמת אינם "רבים", לכן רבי יוחנן נדרש לפסוק הלכה באופן מיוחד ולא להסתמך על הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים".
ורבי יוחנן פסק כ"יחיד" בגלל שגם הברייתא פוסקת כך, שהרי לכן היא כתבה "חכמים" ולא "רבי יוסי"!
11.3
ורבי יוחנן לא ניסח: "הלכה כרבי יוסי" כיון שבדברי רבי יוסי לא נאמר במפורש "לעולם אינו גר עד שימול ויטבול" [תשובה לשאלה 10-א]
11.4
ההסבר לעיל תלוי אם בדרך כלל הלכה כרבי יוסי רק נגד תנא יחיד או הלכה כמותו גם נגד רבים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:
הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ בה"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שהביא שם בדף ק"ך א' וז"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכו' כל אלה הלכה כר' יוסי במד"א בזמן שנחלק עליו אחד אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו' ....
ולא נאריך...
