סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 901
"אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיהו נ"ז)"
יבמות סב ע"א
הגמ' במס' ע"ז בדף ט'. מביאה "תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הווי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, בעוונותינו כי רבו יצאו מהן מה שיצאו מהן", ז"א העולם צריך להיות קיים 6000 ש'. אלפיים ש' תוהו, היינו עד מתן תורה, שני אלפים תורה - ממתן תורה והילך, ואלפים האחרונים היו בעצם צריכים להיות ימות המשיח, אלא שבעוונותינו הרבים גרמנו שעברו כבר הרבה שנים ועדיין בן דוד לא בא אבל אנו מאמינים באמונה שלמה ומצפים לו בכל יום שיבוא. האר"י ז"ל מסביר את דברי הגמ' ע"פ גמרתנו כך, רש"י בדף ס"ג: מסביר "גוף" – פרגוד שחוצץ בין שכינה למלאכים ושם רוחות ונשמות נתונות שנבראו מששת ימי בראשית העתידות להינתן בגופים העתידים להבראות", ז"א בן דוד לא יגיע עד שאותו אוצר נשמות שבשמים יתרוקן. וכך מסביר רבי יוסי את הפסוק "כי רוח מלפני יעטוף" – הגאולה מתעכבת משום "ונשמות אני עשיתי" יעטוף לשון עכבה כמו שכתוב והיו העטופים ללבן. והנה ידוע מה שחדשו חז"ל בסוד הגלגול שכאשר אדם אינו מתקן את נשמתו בחייו אין נשמתו נחה בשמים אחר פטירתו אלא נשמתו מתגלגלת שוב בגוף אדם אחר כדי להשלים את תפקידה, וזו כוונת דברי הגמ' במס' ע"ז לפי האר"י ז"ל, ובעוונותינו הרבים מה שבן דוד עדיין לא הגיע "יצאו מהם מה שיצאו", מאותו אוצר נשמות יוצאים נשמות לגופים חדשים , נשמות שכבר יצאו מן האוצר, אך האוצר עדיין מלא בנשמות חדשות, משום שבעוונותינו הרבים אנשים אינם ממלאים את תפקידם בשלמות נאלץ הקב"ה להוריד את אותה נשמה שוב לעולם וע"י כך מתעכב בן דוד, שהרי כל זמן שהנשמות הישנות הן אלו שיוצאות שוב לגופים החדשים להשלים את תפקידן נשאר אוצר הנשמות מלא בנשמות החדשות, ומכאן מסיים החיד"א תוכחה מגולה לכל אחד ואחד מאחינו בני ישראל שיראה להשלים מעשיו להביא לימות המשיח ויהי חלקינו עמהם.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
