הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתמא דגמרא"; מדוע הלכה כריש לקיש?
יבמות לה ע"ב
איתיביה רבי יוחנן לר"ל: אין הולד של קיימא - יקיים;
בשלמא לדידי דאמינא: חליצת מעוברת שמה חליצה, וביאת מעוברת שמה ביאה, משום הכי קתני יקיים, אלא לדידך דאמרת: חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה, יחזור ויבעול ויקיים מיבעי ליה! מאי יקיים? יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי...
אמר אביי: בביאה - כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, כי פליגי - בחליצה,
רבי יוחנן סבר: חליצת מעוברת שמה חליצה, ביאת מעוברת לא שמה ביאה; ר"ל סבר: ביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה.
1.
בשלב הראשון רבי יוחנן מקשה לריש לקיש ממשנתנו ואומר במפורש, שהוא עצמו - רבי יוחנן - סובר, ש"ביאת מעוברת שמה ביאה", וכיצד יתכן, שבשלב השני אביי אומר במפורש שרבי יוחנן סובר "הפוך", ש"ביאת מעוברת לא שמה ביאה".
2.
תוספות מסכת יבמות דף לה עמוד ב:
כולי עלמא לא פליגי - הא דקאמר לעיל איתיביה הכונס יבמתו להד"מ ["לא היו דברים מעולם"]
וכה"ג איכא בפרק המפלת (נדה דף כד.) גבי פניו ממוסמסין ובכמה דוכתין.
עונה תוס': אביי סובר שהקושיה שהביאה הגמרא "איתיביה רבי יוחנן... לדידי דאמינא..." לא נאמרה במציאות!
והוא מביא דוגמאות נוספות לכך, בש"ס.
3.
יוצא אפוא מדברי תוס', שגם כאשר מובאים בגמרא דברי חכמים שנאמרו בדו-שיח ברור - ולא רק כשנאמרו דברים בשמם בגוף שלישי - יתכן לומר [כך סובר אביי בסוגייתנו] שלא כך היה באמת המציאות!
4.
ראה חגיגה דף ז, "מתיבתא" הערה לב, כיצד יתכן שריש לקיש מקשה על רבי יוחנן מה שהוא עצמו סבר לפני כן בסוגיה. מצינו כך בכמה מקומות בש"ס בין רבי יוחנן וריש לקיש.
ולכן יש לומר שלא היה באמת משא ומתן ביניהם והגמרא מביאה שכביכול כך היה הדיון וכך היה יכול להשיב.
וכך אומר תוס' בכורות דף ד עמוד ב.
בבא בתרא דף קנד עמוד ב.
5.
תוספות מסכת בבא בתרא דף קנד עמוד ב:
ברם נראין דברי רבינו יוסף כו' - והא דפריך לעיל ריש לקיש לר' יוחנן ממשנת בר קפרא וא"ל ר' יוחנן שאני אומר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו לא אמר דבר זה מעולם וכולה סוגיא דלעיל ליתא לפי מסקנא זו
כמו התוס' בסוגייתנו - מסכת יבמות דף לה - יש מחלוקת סוגיות מה אמר רבי יוחנן.
5.1
הוא מביא את התוס' בסוגייתנו:
וכה"ג איכא ביבמות בפ' החולץ (יבמות דף לה: ושם ד"ה כ"ע) דפריך ליה ר' יוחנן לריש לקיש ולמסקנא מעמיד מחלוקתם בענין אחר גבי החולץ למעוברת
5.2
הוא מביא דוגמאות נוספות:
וכן בפ"ק דחגיגה דף ז.) גבי הראיון
ובנדה פ' המפלת (נדה דף כד.) גבי פניו מוסמסים
וכי א"ל ר' יוחנן לר' ינאי לעיל רבי לא משנתנו היא זו לא הקשה ממילתא דרבנן אלא הזכיר לו המשנה דפלוגתא דרבנן ורבי מאיר היא בהא [וע"ע תוס' בכורות דף ד: ד"ה אלא].
6.
ונראה ש"תופעה" זו ניתן להסביר רק אם נאמר שגם כאשר מדובר בגמרא בדו-שיח בין אמוראים הרי זה כאילו הגמרא מקדימה שיש אמורא שסובר שכך היו הדברים. ה"אמורא" הזה הוא ה"סתמא דגמרא".
6.1
מכאן הוכחה לדעת מי שסובר שה"סתמא דגמרא" קדמה לדברי האמוראים בגמרא - בסוגייתנו מוכח כך לפחות כאשר אמוראים - אביי - מסבירים אמוראים קדומים יותר.
7.
בסוגייתנו יש גם "איכא דאמרי" לגבי רבי יוחנן וריש לקיש - מי הקשה על מי. דבר זה מתאים לדברינו, של"סתמא דגמרא" היו שתי מסורות היסטוריות בדברי ריש לקיש ורבי יוחנן.
8.
מתאים גם לנאמר לעיל בסעיך 4, שה"סתמא דגמרא" לא מעידה שכך היו הדברים באמת, אלא, שכך ניתן לומר שהיה צריך להתנהל הדיון בין רבי יוחנן וריש לקיש.
8.1
ואולי כך באמת טוען אביי עצמו, שכך היה צריך לומר רבי יוחנן, למרות שהוא - אביי - ידע שלא כך נאמרו הדברים מבחינה היסטורית.
8.2
ואולי אביי בסוגייתנו טוען שבאמת רבי יוחנן חזר בו! או אולי צריך היה לחזור בו.
9.
ראה בדף הבא, שההלכה נקבעה בסוגייתנו כריש לקיש ולא כרבי יוחנן, כאחד משלושת ההלכות החריגות בש"ס שההלכה נפסקה כריש לקיש נגד רבי יוחנן.
10.
לפי כל הנאמר לעיל יתכן שההלכה נפסקה כריש לקיש כי לא היה כלל ספק מה הוא אמר, לעומת המחלוקת [כל הדיון לעיל] מה אמר רבי יוחנן!
