הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מאן האי תנא"; "תנן"-"תניא"

יבמות לד ע"א-

ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת?
אמר רב יהודה אמר רב: ר"מ היא; דתניא:
יש אוכל אכילה אחת, וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ביוה"כ, ר' מאיר אומר: אם היתה שבת והוציאו בפיו - חייב, אמרו לו: אינו מן השם.
ור"מ אליבא דמאן? אי אליבא דרבי יהושע, האמר: טעה בדבר מצוה - פטור! אלא אליבא דרבי אליעזר!
איבעית אימא: לעולם אליבא דרבי יהושע, כי קאמר רבי יהושע טעה בדבר מצוה פטור - הנ"מ גבי תינוקות, דזמנו בהול, אבל האי כיון דאין זמנו בהול - לא. והרי תרומה, דאין זמנו בהול, וקפטר! דתנן: היה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה - רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר! הא איתמר עלה, אמר רב ביבי בר אביי: הכא בתרומה בערב הפסח עסקינן, דזמנה בהול.
ואי בעית אימא: באיסור בת אחת ואליבא דר' שמעון.

1.
הגמרא שואלת מיהו התנא שסובר כמשנתנו שאיסור חל על איסור בכל שלושת האופנים ["איסור כולל"; "איסור מוסיף" ו"איסור בבת אחת"]. וקצת קשה: אם משנתנו כך סוברת, הרי שהיא עצמה מהווה את מקור הדעה, ובעיקר, שהיא גם "סתם משנה" ויש לה תוקף חזק!

2.
אלא, כיון שבסוגיה בדפים הקודמים דנו בכך התנאים רבי שמעון ורבי יוסי ולא מצינו אף תנא בדיון לעיל שסובר כמשנתנו - במפורש - הרי שזה מה שקשה לגמרא. היא מחפשת שם של תנא [תנא מסויים] שסובר כך! כי אולי "סתם משנה" - משנתנו - היא "רק" דעת רבי יהודה הנשיא כ"עורך המשנה!

2.1
יוצא מכאן חידוש גדול ["חידוש"], של"סתם משנה" יש פחות חשיבות מדברי תנאים שאומרים הלכה בשמם המפורש.

3.
עונה הגמרא שמשנתנו מתאימה לדעת רבי מאיר במשנה במסכת כריתות דף יג עמוד ב.
ראה "שוטנשטיין", הערה 20, שמתאים גם לדעת תנא קמא באותה משנה, בכל זאת בדברי רבי מאיר משמע יותר בפירוש.
ובזה אנחנו מרוויחים דבר נוסף, שמשנתנו היא כרבי מאיר במשנה במסכת כריותות, ומיושב גם עם הכלל הכללי של "סתם משנה רבי מאיר".

4.
הגמרא מביאה מענה נוסף לשאלה מיהו התנא ששנה את משנתנו - "ואיבעית אימא" - הגמרא אומרת שאם נאמר שמשנתנו מדברת במקרה של "בבת אחת" [כלומר, שכל האיסורים חלו על האדם באותו רגע - יחד] ואז מתאים גם לדעת רבי שמעון שסובר ש"אין איסור חל על איסור" אבל הוא מודה שב"איסור בבת אחת" הכלל הוא, ש"איסור חל על איסור".

כלומר, את סוגייתנו ניתן להעמיד [אוקימתא] בשני מצבים, וכל מצב מתאים לשיטת תנא אחר.

5.
הערה: בסוגייתנו המשנה ממסכת כריתות מובאת עם פתיחה של "תניא" - שמתאים לציטוט מברייתא - והמגיהים מתקנים ל"תנן" - שמתאים לציטוט ממשנה.

5.1
ונראה לומר דבר שהערנו עליו כבר כמה פעמים, שבאמת אין הכרח להגיה בש"ס תיקונים מעין אלה!
גם כאשר הגמרא מצטטת משנה, אבל המקרה באותה משנה לא מוחלט [כמו בסוגייתנו שניתן להעמיד את המשנה בשני מצבים] אזי הפתיחה לפני הציטוט "יורדת" בדרגה, יורד מ"תנן" [=משנה"] לרמה של "תניא" [=ברייתא].
כדי להבליט שהקשר בין אותה משנה לסוגייתנו איננו חד משמעי!

6.
הערה נוספת, בדרך כלל בש"ס כשהגמרא מחפשת מקור תנאי לדין מסויים היא מנסחת "כמאן"; "מאן תנא". וכאן הניסוח הוא "ומאן האי תנא ד...". בכל 5 המופעים - מתוך 6 - של ביטוי זה הגמרא מגדירה מהו הדין שהיא מחפשת לו מקור, כמו בסוגייתנו: "ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת?"