סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 900
 

"ת"ר גר שבא להתגייר בזמן הזה"

יבמות מז ע"א

...אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם, אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלים אותו מיד, ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו עונשן של מצוות וכו'.

הגמ' שואלת מה הטעם שמודיעים לו מצוות חמורות, כדי שאם יחשוש מהם שיפרוש מלהתגייר, "דאמר רב חלבו קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב ונלווה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". דברי הגמ' צריכים ביאור, מדוע נמשלו גרים כספחת, מה הדמיון בין נגע צרעת של ספחת לבין הגרות. בהמשך שם, נא' מודיעים אותו עוון לקט, שכחה, ופאה, ומעשר עני, מאי טעמא… בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, וכפרש"י, שלא יאמרו עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם בדיניהם, שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין ואזהרתן זוהי מיתתן דלא בעו התראה, לפיכך בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דעו"כ קפיד על דבר מועט, ולכן מודיעים לו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני שלא יקפיד על ממונו.

המהר"ם שיף בסוף מס' ב"ק כותב הדרן, ובתוך דבריו כותב כך: איתא ביבמות דף מז. גר שבא להתגייר מודיעים אותו עוון לקט שכחה ופאה, ונ"ל שמה שאמרו שם קשים גרים לישראל כספחת ופר' התוס' משום שלומדים ממעשיהם ולכאורה קשה דבעלמא אמרינן גבי כותים דמצוה שהחזיקו בה מדקדקים בה אף יותר מישראל, אמנם נראה מצד טבע הבן נח מדקדק הוא על פחות משווה פרוטה ודקדוק זה מקנה בנפשו טבע הכילי – הקמצן, ולהכי מודיעים אותו תחילה עוון לקט שכחה ופאה, כדי שיפרוש, מפני שמצד טבעו קשה לו לראות איך יקח זולתו עמלו ויגיעו, וכיוון שהם דבקים בקמצנות ובצרות עין ילמדו ישראל ממעשיהם בזה וע"כ קשים כספחת, וכתוב שצרעת באה על צרות העין, נמצאו ישראל נענשים בצרעת משום הגרים וזו הכוונה קשים גרים לישראל כספחת.

וזה גם ענין מה שאמרו ב- 15 מקומות הזהיר הכתוב על הונאת הגר וכל כך למה מפני שסורו רע, ולשון קשה היא זו, אמנם ע"פ מה דאיתא בפ"ק ב"ב ט"ו: דשכר של איוב דסר מרע, מאי וסר מרע אמר ר' אבא בר שמואל איוב וותרן בממונו היה ואילו הגרים סורם רע שאינם וותרנים בממונם. והגמ' בברכות י"ז: אומרת שבעיר מתא מחסיה היו נאספים פעמיים בשנה לדרוש בענין הרגל, ואף אחד לא התגייר משם מפני שהם אבירי לב הרחוקים מצדקה.

והדברים מתבהרים להפליא לפי המהר"ם שיף שהרי הצדקה היא הנסיון הגדול של בני נח להתגייר ומסיים שם המהר"ם "אמנם הבא להתגייר ומחזיק בגרותו ומשנה את מעשיו בנושא לקט שכחה ופאה רב שכרו עד מאוד כמעשה רות עליה נאמר אשר באת לחסות בכנפיו".

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)