הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מחלוקת בבלי וירושלמי - כמי ההכרעה
יבמות כב ע"א
תני דבי רבי חייא: שלישי שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו - שניה, רביעי שבחמיו ושבחמותו - שניה. א"ל רבינא לרב אשי: מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו, ומאי שנא למטה דלא קחשיב לה לאשתו? למעלה - דאיסורא מכח אשתו קא אתי - חשיב לה, למטה - דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי - לא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו, דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה! איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה, תנא נמי ג' דורות למטה דידה ולא חשבה.
א"ל רב אשי לרב כהנא: שניות דבי רבי חייא, יש להן הפסק או אין להם הפסק? ת"ש, דאמר רב: ד' נשים יש להם הפסק, ותו לא. דלמא, כי קאמר רב - לההיא מתניתא. ת"ש: שלישי ורביעי; שלישי ורביעי אין, טפי לא. דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.
רמב"ם הלכות אישות פרק א הלכה ו:
ויש נשים אחרות שאסורות מפי הקבלה א ואיסורן מדברי סופרים והן הנקראות שניות מפני שהן שניות לעריות וכל אחת מהן נקראת שנייה,
ועשרים נשים הן ואלו הן:
א, אם אמו וזו אין לה הפסק אלא אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה,
ב, אם אבי אמו בלבד,
ג, ואם אביו וזו אין לה הפסק אלא אפילו אם אם אם אביו עד למעלה אסורה,
ד, אם אבי אביו בלבד,
ה, אשת אבי אביו וזו אין לה הפסק אפילו אשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו,
ו, אשת ב אבי אמו בלבד,
ז, אשת אחי האב מן האם,
ח, אשת אחי האם בין מן האם בין מן האב,
ט, כלת בנו וזו אין לה ג הפסק אפילו כלת בן בן בנו עד סוף העולם אסורה עד שתהיה אשת אחד ממנו שנייה על יעקב אבינו,
י, כלת בתו בלבד,
יא, בת * בת בנו בלבד,
יב, בת ד בן בנו בלבד,
יג, בת בת בתו בלבד,
יד, בת בן בתו בלבד,
טו, * בת בן בן אשתו בלבד,
טז, בת בת בת אשתו בלבד,
יז, אם אם אבי אשתו בלבד,
יח, * אם אב אם אשתו בלבד,
יט, אם אם אם אשתו בלבד,
כ, אם אב אבי אשתו בלבד,
נמצאו השניות שאין להן הפסק ארבע, אם האם עד למעלה, ואם האב עד למעלה, ואשת אבי האב עד למעלה, ואשת בן בנו עד למטה.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טו סעיף יב:
בתו ובת בתו ובת בנו, אסורות לו מן התורה. <י>
אבל בת בת בנו
ובת בת בתו
ובת בן בנו
ובת בן בתו,
אסורות מדרבנן כ] ואין להם הפסק.
וכן אומר בירושלמי שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל. יא כא]
ולהרמב"ם יש להם הפסק.
הערה כללית: לפי הרמב"ם גזירת חכמים של "שניות" לעריות הם "מפי הקבלה ואיסורן מדברי סופרים"
1.
ה"שולחן ערוך" עצמו מציין שלפי הרמב"ם 4 הנשים שברשימה יש להן הפסק, כלומר, בנותיהן אינן אפילו שניות לעריות. ואילו ה"שולחן ערוך" עצמו סובר שגם להן "אין הפסק"!
2.
ט"ז על שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טו סעיף יב:
סעיף יב (י) אבל בת (בת) בתו וכו' - זה בעיא בגמרא ולא אפשטא וראוי לפסוק לקולא כיון דמילתא דרבנן הוא וזה דעת הרמב"ם דיש להם הפסק
הרמב"ם סובר ששאלה זו הועלתה כבעיה בגמרא, והגמרא לא הכריעה, לכן יש לפסוק לקולא - כי מדובר באיסור דרבנן!
2.1
אלא שפסקו להחמיר מכח הירושלמי שאמר שאברהם אסור בכל נשי ישראל ושרה אסורה בכל אנשי ישראל אלמא דבבנו ובתו אין להם הפסק
השולחן ערוך פוסק לחומרא כי כך משמע בירושלמי.
2.2
הירושלמי לא מזכיר את הרשימה עצמה אלא קבע כלל שאברהם אבינו אסור בכל נשי ישראל [כולם צאצאיו], ושרה אמנו אסורה בכל אנשי ישראל [כולם צאצאיה]. בהכרח שהירושלמי סובר שאותן שניות לעריות [ברשימה לעיל] "אין להן הפסק".
2.3
והרמב"ם דפסק יש להם הפסק ס"ל דלא אכפת לן בתלמוד ירושלמי כיון דבתלמוד דידן מסיק לה בלא אפשיטא משמע דס"ל דניזיל לקולא:
הרמב"ם סובר שאין להתחשב בירושלמי! יש כאן הכרעה עקרונית וכמה כללים:
א.
כנראה ששיטת הרמב"ם היא לפסוק כירושלמי אם הדין לא מוזכר כלל בבבלי.
ב.
בבלי נגד ירושלמי - הלכה כבבלי.
ג.
בעיה שלא נפשטה בבבלי - כבסוגייתנו - והוכרעה בירושלמי - הלכה כבבלי.
ומה פירוש "הלכה כבבלי", הרי מדובר בשאלה שלא מוכרעת בבבלי - כבסוגייתנו!
2.4
אלא, משמע מהט"ז שהוא מפרש את ה"בעיה דלא איפשיטא" בגמרא במשמעות שהתלמוד עצמו בכוונה לא הכריע, והתלמוד מתכוון שנפסוק לקולא כדין ספק!
2.5
לפי הנ"ל, כנראה של"עורך הגמרא" לא היתה הוכחה כדי להכריע את הספק והוא הכריע מכח סמכותו - לקולא. והוא מביע את עמדתו בכך שהשאיר את הבעיה ללא הכרעה כדי שנפסוק לקולא.
