סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 899
"כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא"
יבמות מו ע"א
"הקצות החושן" בסימן ר' מעורר שאלה מענינת: ידוע לנו שקרקע נקנית בכסף, בשטר או חזקה. אנו גם יודעים שאדם שיש לו קרקע ואותה קרקע משומרת לדעתו, הוא יכול לקנות מטלטלים שנכנסים לחצרו בקניין חצר. מעתה מסתפק בעל "הקצות" מה הדין באדם שרוצה לתת לחברו במתנה קרקע, כיצד הוא מעביר את בעלות הקרקע למקבל המתנה. הוא כותב שטר ומניחו באותה קרקע ואומר למקבל המתנה, הריני מקנה לך את הקרקע במתנה ע"י השטר ואת השטר תקנה ע"י שתקנה את הקרקע, וברגע שהקרקע תהיה שלך בקנין מתנה תוכל לקנות את השטר בקנין חצר. ז"א כדי לקנות את הקרקע על מקבל המתנה לזכות בשטר והוא זוכה בשטר עי"ז שהוא זוכה בקרקע. האם במקרה כזה אנו אומרים שהמתנה חלה או לא. כל זמן שמקבל המתנה לא יזכה בשטר לא תהיה הקרקע שלו, ומצד שני אין מקבל המתנה זוכה בשטר אלא רק עי"כ שהקרקע נחשבת שלו, ואז הוא יכול לזכות בשטר בקנין חצר. האם ניתן להפוך את הסיבה למסובב, את התוצאה לסיבה. לכאורה מצאנו דבר דומה בשחרור עבד כנעני. אנו יודעים שכל עבד כנעני קנוי לאדונו קנין עולמי, קנין כזה שיוצר דין של יד עבד כיד רבו, אין לעבד הכנעני שום יישות עצמית קנינית, כל דבר שהעבד קונה או עושה משתייך אוטומטית לאדונו משום שיד עבד כיד רבו. מעתה, כאשר אדון רוצה לשחרר עבד כנעני והעבד הכנעני נקנה בשטר, כיצד משתחרר העבד הכנעני. העבד צריך לזכות בשטר ורק אז להשתחרר, והרי ברגע שהוא זוכה בשטר, זכייתו מתייחסת לאדונו אין לו יישות עצמית בה יוכל לקנות את השטר, כיצד הוא משתחרר?
עמדה על כך הגמ' במס' קידושין כ"ג. והסיקה מתוך כך ששחרורו של עבד פועל בצורה של גיטו וידו באים כאחד, ז"א, הזכיה בגט השחרור מאפשרת לעבד להיות חופשי לנפשו מבחינה ממונית, ואז יש לו יד לזכות בשטר ששחרר לו את היד, ולמרות שאנו יכולים לתמוה גם שם כיצד מתחיל הענין, כיצד זוכה העבד בשטר השחרור כל זמן שידו עדיין אינה ברת קנין, אעפ"כ אנו מתייחסים לשחרור היד ולזכיית הגט כבאים בבת אחת. כך גם כאן לכאורה יכולנו לומר שנתינת החצר יחד עם הקנין של השטר באים כאחד. אבל הגאון בעל "קצות החושן" דוחה את הראיה מ"גטו וידו". וכך כותב – "הסתפקתי בראובן שנתן שטר מתנה לשמעון על ביתו ונתן השטר בתוך ביתו ואמר לו הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו, מי לימא בכהאי גוונא חצרו ומתנתו באים כאחד כהא דמסקינן דגיטו וידו באים כאחד, לאחר העיון נראה פשיטא דבכהאי גוונא אינו זוכה, דכיון דהחצר והשטר עדיין לא יצא מרשות המקנה איך יזכה בו המקבל ומאין יהיה לו למקבל זכיה בביתו ובשטרו, והא דאמרינן גבי גט גיטו וידו באים באחד, שאני גט דלא בעי שיזכה דרך זכיה בגט, דהא עבד משתחרר בע"כ, גם אשה מתגרשת בע"כ, ואילו לגבי זכיה אין בע"כ, אלא ודאי גבי אשה ועבד לא בעינן זכיה בשטר רק למיתן בידה, וכיון דלא בעינן, ובע"כ נמי מהני, שפיר סגי לן בגיטו וידו באים כאחד, אבל במתנה דבעינן שיזכה המקבל בשטר המתנה דרך זכיה וכל זמן שלא בא השטר לידו לא זכה בשטר המתנה, וודאי דלא אמרינן חצרו ושטרו באים כאחד.
"בעל הקצות" בספרו "אבני מלואים" על שו"ע אבה"ע בסי' ל"ה ס"ק י"ג חוזר הגאון על חדושו כשהוא מצטט מספר קצה"ח סי' ר' כתבנו וכו' ומסכם שראובן שכתב שטר מתנה על חצרו ונתן שטר המתנה בתוך החצר בוודאי לא קנה שמעון, ורק גבי עבד אמרינן גיטו וידו באים כאחד כיון שאין צריך זכיה בשטר אלא נתינה גריידא. אבל "האבני מלואים" מוסיף "מציאה גדולה" שלא נכתבה בקצות החושן "וכעת מצאתי הדבר מפורש בחידושי הרמב"ן למס' יבמות מ"ו. הגמ' דנה בישראל שקונה גוי לעבד כנעני, והגוי אינו טובל לשם עבדות הוא נשאר בגדר גוי גמור ואינו מקבל עליו קדושת עבד כנעני להתחייב במצוות כאשה, ואעפ"כ הוא יוצא לחרות ע"י גט שחרור.
שואל שם הרמב"ן כך: מספקא לי מילתא כיון דגוי ליתא בתורת גיטין היכי אית ליה יד, בשלמא עבד שטבל דאיתא במצוות כאשה, וגיטו וידו באים כאחד לשחרור, אבל גוי שלא טבל לשם עבדות איך יקבל שטר מיד רבו והרי לא אמרינן גיטו וידו באים כאחד. עונה שם הרמב"ן ואיכא למימר כיון שקנוי הוא קנין הגוף כעבד, קונה את עצמו בשטר ע"י אחרים דקימ"ל זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחרות, וע"י אחרים לא בעינן להא דגיטו וידו באים כאחד". וכך כותב "האבני מלואים" על מציאה רבתי זו: "מדברי הרמב"ן למדנו דלא אמרינן בכל דוכתי גיטו וידו באים כאחד אלא חדושא הוא בעבד כנעני דגמר לה לה מאשה, וכי היכי דאשה מתגרשת ע"י ידי גט שחרור בעצמו, דאמרינן גיטו וידו באים כאחד.
ז"א שבעצם ברמב"ן כתוב כבר חדושו של "קצות החושן", כדי שנאמר גיטו וידו באים כאחד אנו צריכים את גזירת הכתוב, וכפי שבעל קצה"ח הסביר, גזירת הכתוב היא שאין כאן צורך בזכית גוף הניר, אלא רק במעשה נתינה בעלמא, ובזה מספיק גיטו וידו באים כאחד, משא"כ כאשר אין לנו את גזירת הכתוב שמספיק נתינה בעלמא, למשל, אדם שמשחרר עבד כנעני שלא קבל עליו מצוות והוא נשאר גוי גמור, ועליו לא חדשה התורה את החדוש שניתן לתת גט שחרור בלי זכייה, בזה באמת אין אפשרות לתת לעבד כנעני הזה שטר שחרור ביד, אלא רק ע"י אחרים, ז"א לתת את השטר לאדם אחר שהוא בן חורין ויש לו יד לעצמו וע"י קבלתו משתחרר העבד, ומכאן ברור שלגבי מעשה של מתנה לא יועיל אם נותן המתנה ירצה לתת חצר במתנה ע"י שיתן את שטר המתנה בתוך החצר.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
