רבותיה דרבי צדוק
יבמות טו ע"ב
"ואף על פי שתלמיד שמאי היה, כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל; אי אמרת בשלמא עשו, היינו רבותיה, אלא אי אמרת לא עשו, מאי רבותיה?!".
מנין לגמרא שהיתה כלל רבותא במעשיו של רבי צדוק? מניין ששאר תלמידי שמאי לא נהגו כמותו?
אין לפרש שלמדו זאת מהמילים: "אף על פי שתלמיד שמאי היה" – כלומר אף על פי ששאר התלמידים נהגו כבית שמאי, נהג הוא אחרת. אין לפרש כך, שכן המילים "אף על פי" ניתנות לפירוש גם באופן אחר – אף על פי שתלמיד שמאי היה ותלמידי שמאי סברו כבית שמאי – אף על פי כן למעשה עשו כדברי בית הלל, וגם הוא בכללם!
אלא שמכאן ראיה לדברי החיד"א במחזיק ברכה (אורח חיים סימן רצ סק"א):
"לשון הש"ס במנחות דף מג ע"ב: "רב חייא בריה דרב אוייא בשבתא וביומי טבי טרח ומעלי להו באספרמקי ומגדי" – ומוכח שהיה זהיר ומשתדל אף אם יהיה לו טורח בגופו וממונו וכדקאמר טרח וממלי לנו – אמנם כיון דחזינן דבש"ס ייחס זה דוקא לרב חייא בריה דרב אויא, ומשמע דהוא דוקא היה מצויין לטובה בהא מילתא – למדנו דלטרוח בזה הוא מדת חסידות".
הוי אומר, שכאשר מתואר בדברי חז"ל מנהגו של חכם מסויים דוקא, אין זו אלא הנהגה המיוחדת לו בלבד, ולא חובה גמורה שנהגו בה כולם.
וכן בסוגייתנו, ראיית הגמרא היא מניסוח הברייתא שעסק רק בו: "אף על פי שתלמיד שמאי היה", שאילו גם האחרים היו נוהגים כמותו היה לברייתא להזכיר זאת.
